The Union Forever

The Union Forever
Jack White

It can't be love
for there is no true love
It can't be love
for there is no true love
 Sure I'm C.F.K.
but you gotta love me
the cost no man can say
but you gotta love me

 Well I'm sorry but I'm not
interested in gold mines, oil wells, shipping or real estate
what would I liked to have been?
everything you hate 

cause It can't be love
for there is no true love
It can't be love
for there is no true love

 There is a man
a certain man
and for the poor you may be sure
that he'll do all he can
who is this one?
who's favourite son?
just by his action has the traction
magnets on the run
who likes to smoke
enjoys a joke
and wouldn't get a bit
upset if he were really broke
with wealth and fame he's
still the same
I'll bet you five you're not alive
If you don't know his name

 You said the union forever
You said the union forever
You cried the union forever
but that was untrue girl

 cause It can't be love
for there is no true love
It can't be love
for there is no true love

ג'ק וויט מספר שחלם להיות במאי קולנוע. עם זאת האפשרות לשמור על נאמנות טהורה ליצירה המקורית, כאשר גורמים ואנשים כה רבים שותפים ליצירה, נראית לו כמעשה הדורש נחישות וכח רב שמעטים מסוגלים לו. את אורסון וולס, אותו הוא מעריץ, הוא רואה ככזה. האזרח קיין הוא בעיניו, כמו בעיני רבים, גדול הסרטים אי-פעם.

The Union Forever  הינו רובו ככולו מקבץ של טקסטים מתוך הסרט.

בעקבות רווח עתידי לא צפוי ממכרה זהב, מחליטה אימו של קיין למסור את בנה בעיסקה כלכלית לבנק, אשר מתחייב להיות לו לאפוטרופוס הדואג לחינוך והשכלה, עד הגיעו לגיל 25 , כשאז יעמוד לרשותו הון עתק. הרציונל היבש עליו היא עומדת- חינוך טוב יותר לבנה, והרחקתו מן האב הכנראה מכה שלו ('מה שהילד זקוק לו הוא חבטה הגונה', אומר האב לבנקאי המגיע לאסוף את הילד כאשר צ'ארלס  מכה בזה בעזרת מזחלת השלג שלו).

הנתק הפתאומי והנטישה עיצבו את חייו של קיין, ודנו אותו לחיפוש נואש אחר אהבה, חיפוש שאינו מספק אף פעם. הוא החל את עצמאותו בדחיית בעלויות על נפט נדל"ן וכיו"ב (בית שני בשיר) ובבחירה בבעלות על עיתון (האינקוורר) שעל דיגלו הוא חורת מלחמה בבעלי ההון הנצלנים, ועמידה לצד החלשים והנזקקים.
אלא שמהר הוא נשאב  לאורח חיים ראוותני ומגלומני, כוחני ודורסני. תבוסה בניסיון לבחירה פוליטית כמושל, ושתי מערכות נישואין כושלות, מאיצות את הדרדרותו, עד שהוא מוצא את מותו בודד בארמונו המפואר תוך שהוא מפטיר את המילה 'רוזבאד'. העיתונאים נכשלים בניסיונם להבין את פשר המילה, אך לצופה יתברר כי זו הייתה חרותה על מזחלת השלג שלו כילד בבית הוריו.

מילות  הכותרת עצמן  The Union Forever נאמרות ע"י צ'ארלס הילד כשהוא משחק בשלג, בשעה שהוריו והאפוטרופוס חותמים בפנים על גורלו. הן נשמעות מרחוק, מהחלון ברקע, כשצ'ארלס זורק על הבית כדורי שלג. בדיעבד, אפשר לשמוע אותן במס' אופנים. הבגידה שחווה באיחוד המובטח לנצח עם האם המשתחזר בנטישת נשותיו ופרידתו מבנו, ובמקביל- הבגידה של צ'ארלס עצמו במה שמסמלת העמידה לצד האיגודים המקצועיים.

תימת השיר חוזרת בפזמון  הלקוח מתוך שיר רקע בסרט (שאולי לא במקרה מושר ע"י זמר שחור).  "זו אינה אהבה, כיוון שאין אהבת אמת". זוהי כעין שירת מקהלה המלווה דיאלוג בין קיין לאשתו השניה, סוזן אלכסנדר,  המטיחה בו את טענותיה כשהוא מצידו אומר שאוהב אותה. קיין עסוק בעצמו ואינו רואה את אשתו ההולכת לאיבוד בהרכבות פאזלים ובאירוח נוצץ בטירה הקרה.

האיחוד המובטח לנצח מכזיב. בדרכו ההרסנית מוכיח קיין לעצמו שוב ושוב, שהוא ננטש. כמו על ידי הוריו, גם על ידי חבריו ונשותיו. ("אמרת שהאיחוד לנצח, אבל זה לא היה נכון, נערה").

לצד הסלידה משיכרון הכוח והנרקיסיזם, אי אפשר שלא לחוש אהדה לדמותו של קיין ולכמיהה הנואשת שלו לאהבה, אפילו לאהבת ההמונים אליהם פונה בסיסמאות השחוקות ביותר. חבריו, העיתון,  נשותיו, עושרו המופלג,  אינם מספיקים לו, והוא פונה לרכוש את אהדת  הקהל, אך נכשל. עם זאת, ניתן לחוש   את כאבו הממשי, ואת פגיעותו ויאושו  כאשר סוזן עוזבת אותו ומפנה עורף לאחוזת הפאר, מותירה אותו מבודד. לכל אורך ילווה את הצופה צ'ארלס הקטן המשחק בשלג. הוא אינו נעלם בדמותו של קיין, גם כשהוא ציני וכוחני.

אמנם ברמה האלגורית, וולס משרטט דינמיקה אפשרית של בעלי כוח ושררה, העושים את דרכם מעלה כשהם שופעי הבטחות לקהל ולעממיות. קיין הוא בהחלט הגירסא המרוככת שלהם. הוא סדוק. השיריון שלו אינו אטום לגמרי.

ווייט שר את The Union Forever  בסגנון שהוא כולו ג'ים מוריסון. אופן משיכת המשפט בפזמון There is no love..  , וגם שבירת השיר בסגנון דיקלומי, כאשר הוא מצטט את שיר הרקדניות במסיבה לכבוד קיין באינקוויירר –There is a man…  הוא מאפיין מוריסוני . האם זו אסוציאציה אישית ופרשנית של השומע או כוונה מודעת של ווייט? אפשר להמר דווקא על כוונה מודעת או חצי מודעת. שמא מזהה ווייט משהו בתוכן התואם את דמותו של מוריסון בתוכן או בזה שאמור להעבירו? שאלה.

את התסריט ל'אזרח קיין' כתב אורסון וולס יחד עם הרמן מנקביץ'. וולס היה בן 26 !! כאשר הסרט יצא לאקרנים ('41). את המוסיקה כתב ברנרד הרמן, כשזו הייתה עבודתו הקולנועית הראשונה.  האחרונה כזכור, הייתה ב 'נהג מונית'. יש בביוגרפיה של וולס פרטים מסוימים מקבילים לאלו של קיין- אמו נפטרה כשהיה בן 9, ואביו, שהיה שתיין, נפטר בהיותו בן 15. וולס עצמו זכה כבמאי לחופש כמעט מחלט מן האולפנים והמפיקים.

  

רק מה שבינינו

את המפגש שלו עם הפילוסוף עמנואל לוינס בחר ברי סחרוף להציג באופן ישיר באלבומו 'האחר' או L'autre במינוח הצרפתי , כפי שמופיע בגב האלבום.

'האחר' הינו מושג מרכזי במשנתו של לוינס (שהיה דתי מאמין, אגב)-
האני מוגדר דרך המפגש שלו עם האחר. הוא תוצאה שלו ואינו קודם לו. היחס שבין אדם לאדם הוא יחס מעצב ומשתנה. האני ממשיך להתפתח דרך אחריות לאדם עמו נפגשים 'פנים אל פנים'. יש להדגיש כי כוונת המבט היא הבטה במה שאינו נכנע או מתמסר, שהרי אז זו אינה הבטה. מותר האדם הוא ביכולתו לדאוג לזולת, ובהיותו לא רק דואג להוויתו שלו.
ההומניזם, לפי לוינס, או החופש המחלט, הינם מושגים בעיתיים בהיותם מאפשרים גם חופש לפגוע באחר או בעצמי. כך יכולה גם דמוקרטיה לשאת בקירבה חורבן והרס של סביבתה, תוך אימוץ נורמות של גזענות והשפלה כלפי מגזרים וחברות.

'תן לפה לדבר/ שהלשון תשחרר/ עם הפנים לאחר/ שלא ידעת/ הרכבת תשרוק/זה הזמן לעלות/ על קרון הרוחות ששכחת/ אז אל תפחד/ ואל תביט מהצד/ כי אתה לא לבד בעולם/ עם הפנים אל האחר/ תגלה את עצמך/ עם הפנים אל האחר/ המחסום יישבר/ המילה תגשר/ האויב הוא חבר/שזנחת/ אז אל תפחד...'

אם בשיר זה מתוך 'האחר' בוחר סחרוף להציג את התורה הלוינסית בז'רגון המוכר שלה, ובאופן ישיר, ישיר מדי אולי, הרי שבאלבומו האחרון 'אתה נמצא כאן' מוטמעות התפיסה ונקודת המבט באורח טבעי יותר, כמו למשל בשיר הנושא:

'בחלל הפנוי נאבק בעצמי/ מערבולת החושים שוטפת אותי/ ולווין של אהבה משדר מרחוק/ אני קולט אותו/ גם בבכי גם בצחוק/ קסם לא יבוא לעומדים מהצד/ לא ייפול מן השמים ברגע אחד/ מה לך נרדם עם הראש רק לשם/ אתה כבר נמצא, אתה נמצא כאן/ ריק מעלינו, נשארנו רק שנינו/ ורק מה שבינינו זה מה שיכול להאיר מלמעלה/ ריק מעלינו, נשארנו רק שנינו/ ורק מה שבינינו זה מה שיכול להמתיק את הלילה'.

זהו טקסט יפהפה בפשטותו. אפשר לראותו כשיר אהבה, או כמצביע על יכולת האדם להיות שותף באחריות לגורלו, אך גם כמתייחס למהות האמונה. אין מקסמים, ואין נסים או כשפים. הכל מצוי בידי האדם, וביכולתו לפנות אל מול האחר ולראותו, בין אם מדובר בבני זוג, ובין אם מדובר בעמים או חברות. "ריק מעלינו" אגב, עשוי גם להיות מוקבל למילים של ג'ון לנון- above us only sky . הנטייה המסורתית לראות בזהויות על שונות כיושבות שמיים, לא תרמה, בלשון המעטה, ליכולתו של האדם לעמוד אל מול האחר. להיפך- בשימושה הגרוע תרמה לגזענות, רדיפה, מלחמות והרג. 'הלילה' מסמל אולי את סוג החשיכה הזו. שום אל או שליחו המומשח לא יציל מפניה.

סחרוף מציע אם כן לוותר על הנטייה לפנות למקסם עליון, או לחילופין לערוג לחלומות רחוקים, או ל 'אמריקה', ולהביט סביב, כאן. זו הצעה ראויה, אלא שדומה שבאופן בו הוא מממש אותה יש נטיה לחיבוק ולמפגש החסר מימד ביקורתי יותר, כזה המתייחס אל היהירות, הגזענות, הבדלנות, ופסילת האחר בהם נגועים מגזרים מסוימים, ממש מאלו אליהם הוא מפנה את פניו גם כמייצגי שורשים, זהות ועולם תרבותי ורוחני עשיר.

ברמה המוזיקלית, הוא מיישם את אופן המבט אל האחר, גם בשיתופי הפעולה שלו- רוק הפונה למוסיקה אלקטרונית מכיוון אחד, לפיוטים ולמוזיקה יהודית מצד אחר, ולמוזיקה ערבית מן הצד הנוסף. הוא אף פעם אינו פועל לבד. מינימל קומפקט, פורטיס, רע מוכיח, חיים לרוז, בן הנדלר, ועוד..
גם בכתיבת הטקסטים, הוא אינו סוליסט בדר"כ, ומערב אחרים. הוא מעיד על עצמו כמי שמתקשה יותר בכתיבת מילים. בהשוואה ללחנים, הוא רואה בטקסט מלאכה קפדנית, ובעלת משקל מדויק. דן תורן הינו שותפו המרכזי כבר שנים לטקסטים. את 'אתה נמצא כאן' כתב יחד עם תורן ועמיר לב, ואת הלחן עם בן הנדלר.

I Told You I'm No Good

You Know I'm No Good
Amy Winehouse
.....
.....

Meet you dowstairs in the bar and hurt
Your rolled up sleeves in your skull t-shirt
You say 'What did you do with him today?
And sniffed me out like I was Tanqueray
'Cause you're my fella my guy
Hand me your Stella and fly
By the time I'm out the door
You tear men down like Roger Moore

I cheated myself
Like I knew I would
I told you I was trouble
You know that I'm no good

Upstairs in bed with my ex boy
He's in a place but I can't get joy
Thinking on you in the final throes
This is when my buzzer goes
Run out to meet you, chips and pitta
You say 'when we married'
'cause you're not bitter
'There'll be none of him no more'
I cried for you on the kitchen floor

I cheated myself
Like I knew I would
I told you I was trouble
You know that I'm no good

Sweet reunion Jamaica and Spain
We're like how we were again
I'm in the tub, you on the seat
Lick your lips as I soap my feet
Then you notice likkle carpet burn
My stomach drop and my guts churn
You shrug and it's the worst
Who truly stuck the knife in first

I cheated myself
Like I knew I would
I told you I was trouble
You know that I'm no good

I cheated myself
Like I knew I would
I told you I was trouble
You know that I'm no good

מראשיתו You Know I'm no Good הוא שיר מכאיב ועצוב, ולא רק בשל כותרתו. המילים, המלודיה והמקצב הנהדרים שלו, מחלחלים במתיקות כמו גלולה מרה שמותירה מועקה צמיגה של אבדן והחמצה.

מדובר באהבה סוערת ובלתי אפשרית. כזו, שבה אף צד אינו מצליח להעניק לאחר תחושה של יציבות וביטחון, באופן הכולל יכולת לאזן ולמתן את הפגיעות ההדדיות. פרידות, חזרות, בגידות, געגועים, אכזבות. הקשר מצליח לשרוד רגע איחוד מחודש של חופשה בג'מייקה וספרד, אבל גולש במהרה לחוסר האמון, הנכרך לאורכו ואינו מרפה.

"ניסינו" אמרה ווינהאוס, כשהתייחסה לשיר. אלא שהטקסט אינו מסתפק רק בתיאור הניסיון הכושל. הוא חוזר שוב ושוב על ההצהרה- "אמרתי לך שאני פרובלמטית, בעייתית, לא טובה". כלומר, מראש לא היה כדאי לך, הזהרתי. זו התימה המרכזית שלו. זו חוויה שאינה קשורה כמובן רק לאותו קשר מסוים.

אפשר לכאורה לשרטט מקבילות מסוימות להצהרה מן הסוג הזה, לפחות ברמת הכותרת. בשירה העברית למשל, אצל אלכסנדר פן ב- "לא אני הוא האיש" (בלחן והשירה המרגשים של צביקה פיק). פן מדגיש שוב ושוב בפני אהובתו (לשעבר כנראה), שהוא אינו האיש שלבואו היא מצפה. אחר הוא זה שיביא לה טבעת. הוא עצמו, מצולק וחבול. עליה ללכת הלאה, היא תמצא, גם אם זה יקח זמן.



גם אצל בוב דילן אפשר למצוא הצהרה שיש בה דימיון ב- It Ain't me, babe . לא אני הוא זה שלו את זקוקה, אומר בוב. אמנם אצל דילן ההצהרה נשענת על ביקורת כלפי האישה המסוימת המצפה לגבר שהוא חזק תמיד, כזה המוכן להתחייב שתמיד יהיה שם בכל רגע נתון ויגן עליה, בין אם היא צודקת ובין אם לאו. אלו עבורו כמובן ציפיות מוגזמות, מסרסות, חונקות ולא ריאליות, ואליהן הוא מפנה את חיציו. עדיין, הוא מנער מעצמו כל דימוי של מי שעליו ניתן להשען בלא תנאי, ושל כזה שיכול להצהיר על רצונו שלא להפרד אף פעם. הוא ממש אינו מן המתחייבים. אל תכבלו אותו.



בשני המקרים, גם אצל פן וגם אצל דילן, אין כאב ממשי בקרב המצהיר עצמו , זה המשחרר ומפנה הלאה. גם לא איזו אשמה כבדה. בסטריאוטיפ זו הצהרה יותר "גברית" בשכיחותה.

האמירה של ווינהאוס שונה- היא רווית כאב. לכאורה היא מונעת ההאשמה כלפיה- אל תבוא אלי בטענות, הזהרתי אותך מראש מפני, ידעת לאן אתה נכנס. אולם דומה שהאזהרה מקפלת בחובה כמיהה לזה שיתעקש, שלא יוותר, שלא יבהל, שיוכיח אחרת, שיתקן, שיהיה נוכח במלוא תחושתיו, שילחם ולא ימשוך בכתפיו באדישות, שלא ינעץ סכינים, שיעטוף, יחבק, יעניק ביטחון. כמובן שזו משימה לא קלה.
אלא שהשאלה היא אם כל זה אמור להספיק. המציאות, ככל הנראה, הוכיחה במקרה זה שלא. שהאופטימיות שדברים ישתנו הייתה אולי אחיזת עיניים, ממש כדבריה. שאולי גם אם נמצאה דמות מתאימה, יכולתה למלא את החלל והספק הייתה מוגבלת . לכן אפשר לראות את האמירה גם כהצהרה לכל הקרובים, והסובבים והמצפים- שלא תגידו שלא אמרתי לכם. החוויה כנראה שלא השתנתה..

מוזיקלית, אפשר אולי לאתר ציטטות בשיר. יש הרואים את שורת הבס הדומיננטית שלו, כלקוחה במובהק משיר אחר. לי אישית מזכירה תמיד שורת הפיזמון that I'm no good את Which way you're going Billy של ה- Poppy Family , מסוף שנות ה-60.



רבות דובר על חלקו של מארק רונסון בהצלחת BTB , עד כדי טענות פה ושם, שהוא רכיב ההצלחה המרכזי. תרומתו של רונסון, ללא ספק גדולה וייחודית, אבל מספיק לשמוע את ווינהאוס מבצעת את I'm No good באופן גולמי וטהור כל כך, בליווי גיטרה בלבד, בכדי להסיר ספק או פקפוק בדבר גדולת היצירה שלה כעומדת בפני עצמה.

Powderfinger

Powderfinger

Neil Young

.....
Look out, Mama
there's a white boat
comin' up the river
With a big red beacon
and a flag
and a man on the rail
I think you'd better call John
'Cause it don't
look like they're here
to deliver the mail
And it's less than a mile away
I hope they didn't come to stay
It's got numbers on the side
and a gun
And it's makin' big waves

Daddy's gone
my brother's out hunting
in the mountains
Big John's been drinking
since the river took Emmy-Lou
So the powers that be
left me here
to do the thinkin
And I just turned twenty-two
I was wonderin' what to do
And the closer they got,
The more those feelings grew

Daddy's rifle in my hand
felt reassurin
He told me,
Red means run, son
numbers add up to nothin'
But when the first shot
hit the docks I saw it comin
Raised my rifle to my eye
Never stopped to wonder why
Then I saw black
And my face splashed in the sky

Shelter me from the powder
and the finger
Cover me with the thought
that pulled the trigger
Think of me
as one you'd never figured
Would fade away so young
With so much left undone
Remember me to my love
I know I'll miss her

באלבומו האחרון- Le Noise כותב ניל יאנג ב- Love & War , שבעצם מצא את עצמו שר רוב הזמן על אהבה ומלחמה- "ראיתי צעירים רבים הולכים למלחמה, ומשאירים ארוסות רבות מחכות. הבטתי בהן מנסות להסביר לילדיהן. ראיתי רבות מהן נכשלות. הן ניסו לספר להם, וניסו להסביר מדוע אבא לא יחזור הביתה יותר, אבא לא יחזור הביתה יותר".

התהייה הזו, עם היעדר היכולת להבין, מושמת על-ידי יאנג באמצע שנות ה-70 בפיו של בחור בן 22. הרקע- מלחמת האזרחים, או כל תקופת אירועים דומה של מפגש בין ילידים לכוח עודף כובש. הבחור מסב את תשומת ליבה של אמו, לספינה לבנה ההולכת ומתקרבת במעלה הנהר. לא, זו אינה ספינת דואר. הוא מוצא עצמו כאחראי/המבוגר היחיד בשטח. אביו איננו (לא ברור אם מת, או עזב, נטש, נמצא במקום אחר), אחיו צד בהרים, ראש השבט אינו מתפקד ושותה מאז מות אשתו/בתו ככל הנראה. כך מוטלת על כתפיו ההכרעה כיצד לנהוג. עם הרובה של אביו בידו, הוא מרגיש לכאורה בטוח. הוא זוכר אמנם את התראת אביו לברוח במצב דומה, אלא כאשר הכדורים הראשונים פוגעים ברציף, הוא מרים את הרובה אל עיניו, כאשר הוא אינו מפסיק לתהות מדוע , לפני שהוא רואה שחור ופניו ניתזות לרקיע.
בולטת כאן עובדת היעדרם של האבות- האב הממשי, האח הגדול, ראש השבט. היעדרם הקונקרטי מייצג אולי באופן כללי יותר היעדרות של מבוגר אחראי, אב מגן, לא רק בקרב המשפחה/שבט על שפת הנהר, אלא בקרב שבטים/עמים או מדינות וארצות בכלל.

בבית האחרון מנסח יאנג את שורת הצוואה של הצעיר- " שימרו עלי מפני האבקה והאצבע " בה מופנית האשמה אל האצבעות הנוטות בקלות ללחוץ על הדק אבק השריפה, ויוצרות הרג מסיבי של אלו אשר "קשה להאמין שייעלמו כה צעירים, עם כל כך הרבה שלא הספיקו לעשות".

ביטויים ושורות כמו Look out Mama בשורת הפתיחה , או Never stopped wonder why ו-
Shelter me from the powder and the finger , חורתים את נצחיות השיר. לא במקרה ביצע אותו יאנג באירועים דוגמת ה- Live Aid ב- 85 .

טוב עשה יאנג כששידרג את powderfinger מגירסתו האקוסטית (לא שאינה יפה כשלעצמה) לזו החשמלית. כך העניק לו את עצמתו הדרושה, כשהוא נעזר בפראזת הריף המוכרת החוזרת ונשנית, ובשני סולואים ניל יאנגיים אופיניים בגיטרה, התופרים את השיר לכלל ההמנון שהוא. הגירסא המאוחרת שהוקלטה בהופעה, פתחה את הצד השני החשמלי באלבום Rust Nerver Sleeps עם ה- Crazy Horse מ- 79. כאן הגירסא מתוך האלבום וכן זו האקוסטית-

Under My Thumb

Under My Thumb

Jagger/Richards

Under my thumb

The girl who once had me down

Under my thumb The girl who once pushed me around

It's down to me The difference in the clothes she wears

Down to me, the change has come

She's under my thumb

Ain't it the truth, babe

Under my thumb

The squirmin' dog who's just had her day

Under my thumb

A girl who has just changed her ways

It's down to me, yes it is

The way she does just what she's told

Down to me, the change has come

She's under my thumb

Ah, ah, say it's alrigh

t Under my thumb

A siamese cat of a girl

Under my thumb

She's the sweetest, hmmm, pet in the world

It's down to me

The way she talks when she's spoken to Down to me,

the change has come

She's under my thumb

Ah, take it easy babe

Yeah It's down to me, oh yeah

The way she talks when she's spoken to

Down to me, the change has come

She's under my thumb

Yeah, it feels alright

Under my thumb

Her eyes are just kept to herself

Under my thumb, well I I can still look at someone else

It's down to me, oh that's what I said

The way she talks when she's spoken to

Down to me, the change has come

She's under my thumb

Say, it's alright Say it's all...

Say it's all... Take it easy babe

Take it easy babe Feels alright

Take it, take it easy bab

UMT הינו אחד מהסמלים המובהקים של הסטונס. הוא, על המקצב הידוע שלו, פתחו לא מעט מהקונצרטים בסיבובי ההופעות הגדולים שלהם. זהו שיר מלהיב שהטמפו שלו תמיד בועט ורלוונטי. הוא cool לנצח.

הוא קשור גם באירוע היסטורי מעציב וטראומטי בתולדות הרוק. במהלך ביצועו בפסטיבל אלטמונט ב- 69', דקרו 'מלאכי הגהנום' (אנשי האבטחה של הלהקה באותה תקופה) למוות בבחור (מרדית' האנטר, 18) מן הקהל , אשר שלף אקדח לאחר שנדחף על-ידם. אגב, מי שיראה וישמע את הביצוע באלטמונט יתקשה שלא להתרשם מביצוע מאוד לא אופייני, דהוי, שטוח וחסר חיים של השיר, כשג'אגר מקדם לו פתיח של ניסיונות הרגעה לקהל.

הטקסט עורר מחלוקת ארוכה וטענות מצד ארגונים פמיניסטיים. הוא שייך לג'אגר, אשר דחה טענות בדבר היות מילותיו 'אנטי פמיניסטיות' כשטען שמדובר בשעשוע קריקטורי. זו אולי דרך אלגנטית לחמוק מן ההאשמות כלפיו, אבל סביר להניח שיש בטענתו לא מעט מן האמת. כשיר וכיצירה, נראה שנכון יותר להתייחס אליו כשיקוף תופעה, וכפנטזיה שכיחה של ניצחון ונקמה מתוקה, ולא כהצהרה אידיאולוגית מסוימת לסוג יחסי כוחות בין המינים. יחד עם זאת, יתכן שזו התייחסות "מקלה" לג'אגר, הולל לא קטן (בן 23 בסה"כ אז), אשר אולי התקשה לשמוע "לא" כתשובה, והתענג על תגובה סאדיסטית במיוחד.

אז במה מדובר? בחורה מסוימת הייתה כוחנית ו/או לא מושגת, דוחה וסרבנית , ו/או פגעה והעליבה בחור מסוים. והנה התהפכו היוצרות, A change has come , ועתה היא תחת אגודלו. היינו, מסובב אותה על האצבע. לא סתם מסובב, אלא שהיא עושה מה שאומרים לה. תחת אגודלו היא כמו חתולה סיאמית, היא חיית המחמד הגדולה ביותר בעולם. הוא זה שאחראי לשינוי בלבושה והתנהגותה, ולאופן בו היא הולכת או מדברת. גם שליטה מוחלטת וגם כוח שינוי של גבר, אשר אילף את הסוררת. כלומר, הוא מתרברב, זה אני, אני אחראי לכל זה. ולא זו בלבד שהיא בבעלותי, אלא שעתה עיניה שמורות לעצמה, ואלו שלי, יכולות להביט גם באחרות. כלומר, הוא כסוג של שיך בדואי.

ניתן להניח כל זאת על סקאלה אשר בקצה האחד שלה, קיימת מעין פנזטית כיבוש רווחת של מישהו או מישהי שמצפים שהצד הדוחה והפוגע, 'יזחל חזרה על ארבע' בכניעות , ובקצה האחר , מימוש סאדו- מזוכיסטי שכיח של מבנה שבו יש לצד אחד שליטה מחלטת באובייקט, כ 'אדון ושפחה' או 'מלכה ועבד'. אגב, אפשר גם להניח ששליטה זו קיימת באופן הפכי אצל שני הצדדים, כלומר, שניהם (האדון והשפחה) מחזיקים באובייקט בשליטה טוטאלית.

UMT הוא מתוך Aftermath (66'), אלבום, אשר הופיע בשתי גרסאות שונות- בריטית ואמריקאית. לבד מן העטיפות השונות, הגירסא האמריקאית מקוצרת יותר אבל נכלל בה Paint It Black אשר הופיע קודם לכן כסינגל, בתקופה בה סינגלים לא נכללו באלבומים בבריטניה. Aftermath שופע בכלים אקזוטיים, כמו במקור, כאשר בריאן ג'ונס מכתיב את הקצב בעזרת Marimba , קסילופון ממוצא אפריקאי. כאן שני ביצועים- האחד, מהופעה אולפנית עם קהל, עם בריאן ג'ונס, והאחרת, מאוחרת יותר, מהופעה בטקסס.

Pirate Jenny

Pirate Jenny
Brecht/Weill

You people can watch while I'm scrubbing these floors
And I'm scrubbin' the floors while you're gawking
Maybe once ya tip me and it makes ya feel swell
In this crummy Southern town
In this crummy old hotel
But you'll never guess to who you're talkin
No. You couldn't ever guess to who you're talkin'

Then one night there's a scream in the night
And you'll wonder who could that have been
And you see me kinda grinnin' while I'm scrubbin
And you say, What's she got to grin
I'll tell you

There's a ship
The Black Freighter
with a skull on its masthead
will be coming in

You gentlemen can say, Hey gal, finish them floors
Get upstairs! What's wrong with you! Earn your keep here
You toss me your tips
and look out to the ships
But I'm counting your heads
as I'm making the beds
Cuz there's nobody gonna sleep here, honey
Nobody
Nobody

Then one night there's a scream in the night
And you say, Who's that kicking up a row?
And ya see me kinda starin' out the winda
And you say, What's she got to stare at now
I'll tell ya

There's a ship
The Black Freighter
turns around in the harbor
shootin' guns from her bow

Now
You gentlemen can wipe off that smile off your face
Cause every building in town is a flat one
This whole frickin' place will be down to the ground
Only this cheap hotel standing up safe and sound
And you yell, Why do they spare that one
Yes
That's what you say.
Why do they spare that one

All the night through, through the noise and to-do
You wonder who is that person that lives up there
And you see me stepping out in the morning
Looking nice with a ribbon in my hair

And the ship
The Black Freighter
runs a flag up its masthead
and a cheer rings the air

By noontime the dock
is a-swarmin' with men
comin' out from the ghostly freighter
They move in the shadows
where no one can see
And they're chainin' up people
and they're bringin' em to me
askin' me
Kill them NOW, or LATER
Askin' ME
kill them now, or later

Noon by the clock
and so still by the dock
You can hear a foghorn miles away
And in that quiet of death
I'll say, Right now
Right now

Then they'll pile up the bodies
And I'll say
That'll learn ya

And the ship
The Black Freighter
disappears out to sea
And
on
it
is
me

בדפים האחרונים של 'כרוניקות-חלק 1' מקדיש בוב דילן שורות ארוכות למפגש שלו עם 'ג'ני של הפיראטים'. הוא נתקל בשיר בערב שירי ברכט אליו הלך מס' פעמים באולם בוילג' בו עבדה חברתו. הטקסט, בחיבור הלחן המסוים, עשה עליו רושם רב בעצמתו, בעיקר בשורות הפזמון הדומיננטיות כל כך, המדגישות את כניסתה של "ספינת המשא השחורה". עצמה זו הזכירה לו את צופרי כניסת האניות ("שנשמעו כמו הכרזות חשובות") באחת מערי הנמל, אותן שמע בנעוריו.
"בתוך כמה שנים אכתוב ואשיר שירים כמו 'זה בסדר אמא (אני רק מדמם)', 'מיסטר טמבורין מן', ..'גשם כבד עומד לרדת'.. אם לא הייתי הולך ל- Theater de lys ושומע את הבלדה 'ג'ני של הפיראטים', אולי לא היה עולה בדעתי לכתוב אותם, או ששירים כאלה יכולים בכלל להיכתב", מסכם דילן.
שנה או שנתיים לאחר מכן כתב את – When The Ship Comes In (מתוך The Times They Are A' Changin' ). לפי הסיפור נכתב השיר במלון, לאורכו של לילה, לאחר שפקיד הקבלה סירב לתת לדילן חדר בשל מראהו המוזנח. בהתערבות ג'ון באאז שהייתה עמו, נעתר הפקיד.
גם בעקבות תוכן השיר וכותרתו ואולי גם עצם הסיטואציה במלון (בגרסה המתורגמת אותה ג'ני היא חדרנית במלון) , משייכים את 'The Ship' לאותה השפעה ברכטית. גם כאן, דילן, כועס ומושפע מהשפלת בעל הכוח (הפקיד) ומתאר גאולת נדכאים, מהפיכה ושינוי חברתי למול בעלי השררה. אפקט הנקמה ההרסנית והמחריבה של ג'ני מקבל כאן גאולה זועמת באספקטים מיתולוגיים יהודיים. הכוחניות מובסת, כפי שניגף גוליית וכפי שהוכרעו פרשי פרעה בים. אלא שכאן רצוף גם השיר בזקיפת הראש דרך דימויים חיוביים רבים לשינויים - "הדגים יצחקו, השחפים יחייכו, הסלעים שעל החול יעמדו בגאווה... והשמש תכבד כל פנים שעל הסיפון... ואנשי הספינה החכמים יזכירו לכם פעם נוספת, שכל העולם כולו מתבונן."

דילן ובאאז שרו מיד את השיר בצעדה על וושינגטון למען חופש ועבודה בקיץ 1963. ב- Live Aid ב- 85', ביצע אותו דילן בליווי קית' ריצ'ארדס ורוני ווד-



'ג'ני של הפירטים' מושר בגרסא המקורית* בפיה של פולי פיצ'ם, בתו של סרסור הקבצנים, ב- 'אופרה בגרוש'. פולי שרה בטקס חתונתה עם מקי סכינאי, גדול הפושעים בעיר, ובוחרת לשיר למען החגיגיות והשמחה, למול מקי וחבורתו. היא מצטטת את אותה ג'ני שאת שירה שמעה באחד ה"מרתפים", כדבריה.
ג'ני המלצרית ממרקת את הכוסות והצלחות (בגרסא האמריקאית את הרצפה), מוקנטת בשאלה מתי תיאסף על ידי הפיראטים, חבריה. מושפלת בידי האורחים והמעבידים, היא יוצאת בשיר זעם והרס של נקמה בעיר כולה, המופגזת על ידי הספינה המגיעה, כשהיא עצמה גם נותנת גם את פקודות ההוצאה להורג לאלו שנתפסו, טרם עלותה בגאון על הספינה הימה.

המסר החברתי האנטי קפיטליסטי אומץ בגרסא האמריקאית גם כסמל לשחרור האדם השחור, המודגש בדמות ספינת המשא השחורה (בגרסא המקורית- ספינה עם תותחים). ככזה, זכה גם לביצוע מצוין וסימבולי בפיה של נינה סימון.

כפי ש"ג'ני" נטען במשמעות זו בפיה של סימון, כך טוד היינס, במאי הסרט I'm Not There על חייו של דילן, בוחר באחת הדמויות (6) המגלמות את דילן, בנער שחור- מרקוס קארל פרנקלין, אשר לא במקרה ככל הנראה, מעניק ביצוע משלו ל- When The Ship Comes In -


לצד המסר החברתי הקולקטיבי יותר של ברכט, ניתן להתייחס ל 'ג'ני' גם ברמה האישית, האינדיבידואלית, היכולה להתייחס לכל עמדת נחיתות פרטית באשר היא. בהיבט השלילי עלול המושפל להפוך למשפיל אלים וכוחני בעצמו, אשר הפנטזיה ההרסנית הנרקיסיסטית שלו היא נקמנית וכללית. בהיבט החיובי- ביטוי ליציאת הפרט מעבדות לחירות ולהצלחה אישית, תוך נצחון יריביו ומדכאיו, ואימוץ עמדה של חוזק הומני וליברלי.
פולי פיצ'ם עצמה רואה כנראה את חתונתה עם מקי כסוג של שחרור, אולי מהוריה, כעין מרד.. אולם זהו מרד תבוסתני ואשלייתי למדי של נערה מתבגרת . היא אינה יוצאת באמת לדרך עצמאית של נשיות חזקה, אלא בוחרת להיות כפופה, או תלויה בגחמות מקי, אותו מעריצה.

את 'ג'ני' שרה בברלין לראשונה ב- 1928 לוטה לניה, בת-זוגו של קורט ווייל, בביצוע שנותר עד היום כמייצג הבסיסי המובהק של השיר. לניה שרה מאוחר יותר גם בגרסא אנגלית בשנות ה-50.
כאן היא שרה בגרסא מאוחרת יותר, מתחילת שנות ה-60 לאחר מותו של ווייל. אחריה- נינה סימון.

(* בגרסאות רבות אחרות הוא מושם בהמשך המחזה, בפיה של ג'ני הזונה, זו המסגירה את מקי למשטרה).

The Ship Song

The Ship Song

Nick Cave

Come sail your ships around me

And burn your bridges down

We make a little history, baby

Every time you come around

Come loose your dogs upon me

And let your hair hang down

You are a little mystery to me

Every time you come around

We talk about it all night long

We define our moral ground

But when I crawl into your arms

Everything comes tumbling down

Come sail your ships around me

And burn your bridges down

We make a little history, baby

Every time you come around

Your face has fallen sad now

For you know the time is nigh

When I must remove your wings

And you, you must try to fly

Come sail your ships around me

And burn your bridges down

We make a little history, baby

Every time you come around

Come loose your dogs upon me

And let your hair hang down

You are a little mystery to me

Every time you come around

ב הרצאה שנשא על שיר האהבה, הדגיש ניק קייב את היותו כזה הכרוך גם בסבל או עצב, אחרת כשיר הוא חוטא לאמת ומטעה. עליו לחבק קודם כל את הפוטנציאל לכאב. הוא אף פעם איננו ממש שמח. קייב מתאר את שיר האהבה כמימוש אלוהי (מושג האלוהות עובר אצל קייב תהפוכות ושינויים, ונראה שכיום הוא יותר מתחייב עליו כערך סימבולי של אמת, נעלות ונשגבות, ולאו דווקא כשייך לדמות קונקרטית). מימוש זה , דרך הכתיבה, הנו המניע הראשוני והעיקרי עבורו ככותב.

מות אביו כשהיה בן 19 הוביל אותו לדבריו, להעמקת השימוש בשפה, שהייתה עבורו כאמצעי מרפא. היא משמשת עבורו ככזו גם בנסיבות אחרות השייכות לקשרים שונים, שהרי במקום בו יש שניים או יותר, קיימת שפה.

שיר האהבה מושפע מרוח הגעגוע, הכמיהה, של ילד לאמו, של אוהב לאהובתו, של האוהבת לאהובה.

בכותבים השייכים לתרבות הרוק רואה קייב בבוב דילן, ליאונרד כהן, ואן מוריסון, טום וויטס, ניל יאנג או פי ג'יי הארווי, ככאלו הכותבים ברוח זו.

במובנים אלו The Ship Song הוא מייצג אופייני של שיריו.

השיר מתאר קשר בלתי אפשרי, הניתן לפירוש או להבנה מזוויות שונות של מציאות, ועוסק בקונפליקט הנלווה לו, לכל אורכו. המתאר קורא לאהובתו להשיט את ספינתה סביבו, ולשרוף את הגשרים שלה. ניתן להסביר שורות אלו, החוזרות בהמשך, כקריאה לסוג התמסרות טוטאלי, גם אם רגעי. ההתמסרות דורשת ביטול כבלי מציאות שונים, או מחוייבויות , אשר מונעות או עומדות כנגדה. אולי יש לה בן זוג אחר (או שלו..) , אולי נשואה, או אולי שוב ושוב ניסו בעבר לממש אהבה ללא הצלחה, אולי היא דמות משייטת המתקשה לעגון ולהוות חוף מבטחים. עדיין, המפגש סוחף אותם שוב ושוב לפסגות מיוחדות- "היסטוריה קטנה, כל פעם שאת מגיעה".

גם הבית השני, מתאר קריאה דומה לשחרור בשורות מקבילות- "שחררי את הכלבים שלך אלי, תני לשיערך ליפול"- אלו מייצגים שוב את שחרור הכבלים, שבירת הסדר, נינוחות, ייצריות. הוא תוהה עדיין על חידתה, היא מסתורית עבורו כל פעם שהיא מגיעה.

"דיברנו על כך כל הלילה, הגדרנו את הבסיס המוסרי שלנו, אבל כאשר אני זוחל לזרועותייך, הכל מתדרדר". שורות אלו תומכות בהיות הקשר באזור הלא מוסרי בהתאם לתפיסותיהם, אולי סביב מחוייבויות אחרות, אולי סביב ההכרה במגבלות וחוסר האפשריות. אלא שההכרה המוסרית אינה עוצרת את הסחף הרגשי והייצרי עבור שניהם. פניה מתעצבות, כאשר מגיע הזמן להפרד. הוא חייב להסיר את כנפיה, אבל היא חייבת לנסות לעוף. במשפט זה מנוסחת גם ההכרה בצורך לשחרר. הוא מכיר בחובה שלה ללכת, ואולי אף מבין זאת כהכרח.

האלבומים של קייב נחלקים בחלוקה גסה לכאלה שהם יותר בועטים ומחוספסים מוזיקאלית, לבין אלו ה"רכים" יותר . The Good Son שייך יותר לקטגוריה השניה. הוא יצא לאחר Tender Prey הקלאסי, אשר מנוגד לו מאוד באופיו. קייב ספג ביקורת בזמנו על הפנייה הרכה הזו, שנראתה גם פופולארית יותר (האלבום הוקלט בתקופת ברזיל של קייב, כשהיה נשוי לאישה ברזילאית). זוהי תפיסה מוטעית שאינה מתייחסת לטקסטים, אשר גם באלבום זה, כמו באלבמים "רכים" אחרים כמו Murder Ballads או The Boatman's Call , הם אפלים, לא קלים, וכואבים. כיום אין עוררין רב על כוחו וייחודיותו של האלבום.
הוידיאו הרשמי של השיר, כמו גם הצילום על העטיפה, כוללים ילדות לבושות לבן. יפות, זכות, טהורות. גם שם האלבום, הילד הטוב, מתייחס אולי לטוהר זה. נראה שכמו הניגוד שבין המוזיקה המלודית לטקסטים, כך גם הניגוד בין טוהר הילדות והבן הטוב, לעולם פנימי שבו גם כאב, זעם ,ייצריות, עצב, געגוע, בדידות. ניגוד זה ניתן לראות במילות The Good Son , שיר הנושא עצמו.

הזרעים הרעים מופיעים כאן עם בליקסה ברגלד, השותף גם לדואט הנהדר ב-The Weeping Song הקודם לשיר.
כאן הביצוע מהאלבום (אפשר לשים לב לליווי הקולות ההרמוני היפה בפתיחה), ולאחריו בליווי פסנתר בלבד.