יום ראשון, 20 בדצמבר 2009

Young Blood


 

Norah Jones/Mike Martin
Young Blood

I'll pretend my heart's not on fire
If you steal my true love's name
Broke down subway in this city of spires
Tape your picture over his in the frame

We'll imagine we're sleeping revolvers
Shotgun wedding in a strange SoHo
Our chambers hold silvery collars
Gun down werewolves wherever we go
We gun down werewolves wherever we go

Midnight phone calls in the back of a Mustang
Creased white pages torn right from the spine
Kissed my neck with a crooked, cracked fang
You always hoped one day you'd be mine

Threw our fathers on funeral pyres
I'm not sure that we were playing a game
Busted gasket in a field full of liars
No one noticed we set five boroughs aflame
No one noticed we set five boroughs aflame

Young blood
Young bone
Old ghosts
Go home

Band of gold with a diamond implied
You wrote letters that you never sent
I made promises I'll always deny
Now we'll never know what the other meant
Watch is ticking like a heartbeat gone berserk
Lost the chance to wind the key
Roosters are nothing but clucking clockwork
Our fears are only what we tell them to be
Our fears are only what we tell them to be...

Drown the last of our matches
Burn the rest of each other
You were strongest when I ached for breath
Through the thick of smoke we'll finally smother

Young blood
Young bone
Old ghosts
Go home
.....
לצד הצלחתה הגדולה, נאלצת נורה ג'ונס להתמודד עם ביקורות מכיוונים שונים. רבים מסתייגים ממנה מראש, בטענה של מתיקות יתר, הפלת שממון ונמנום, חזרתיות ועוד כיו"ב. באלבומה האחרון- The Fall , היא פוגשת ביקורת מסוג אחר, הן של אלו מאוהביה הרואים בו שינוי כיוון מיותר ולא מוצלח, והן של אלו המברכים לכאורה על השינוי ו"ההתבגרות", אך מזהירים אותה מיד מנטיית יתר להציג דימוי לא לה, כמו להיצמד מדי לסאונד טום ווייטסי. דומה שג'ונס התמידה עד כה במציאת דרכה שלה, ונקווה שאכן תמשיך כך.
The Fall הוא אבולוציה נהדרת שלה. היא אכן פונה לכיוון יותר רוקי וקצבי, תוך השענות על גיטרות, והדגשה של כבדות תופים ובס. עם זאת, התוצאה היא מאוד אופיינית וטבעית לה, כשהסגנון הקאמרי,קאבארטי,אינטימי עדיין נותר. היא מסתייעת אכן במפיק כמה מאלבומיו של טום ווייטס בעשור האחרון- Jacquire King. בחירתה בו נעשתה בעקבות אהבתה לווייטס בכלל ול- Mule Variations , האלבום הראשון אותו הפיק עבור וויטס, בפרט. גם הנגנים, חלקם מופיעים באלבומי ווייטס, ובראשם- הגיטריסט מרק ריבו, המופיע כאן בשני קטעים. חלקם של הנגנים השתתפו בהפקות סול/רנב.
שם האלבום, The Fall יכול להתפרש כביטוי לעונת השנה, אבל אם מבינים את מרבית הטקסטים באלבום ככאלו העוסקים בפרידה, אזי ייתכן כי הרמז הוא יותר לכישלונו של קשר מסוים, לתהליך סיומם של יחסים.
Young Blood, השיר הרביעי באלבום, שייך מוזיקלית לקבוצת השירים היותר קצביים שבו, וטקסטואלית -לתמת הפרידה.הוא נכתב עם מייק מרטין, כשלא מפורטת החלוקה בין טקסט ללחן.
על רקע ניו-יורק, מובלים היחסים אל מאורות הזאבים, ללא יכולת לעצור. התקשורת נכשלת- "אתה כתבת מכתבים שלא שלחת/ אני הבטחתי הבטחות אותן תמיד אכחיש/ עתה איננו יודעים למה התכוון כל אחד".
כל בתי השיר נמשכים במקצב אחיד, עד לשבירה המלודית היפה בבית האחרון, בו גם ההתרסקות כבר סופית- "הטבענו את הגפרור האחרון שנותר/שרפנו את שארית מה שנותר מכל אחד/אתה היית חזק יותר כאשר אני נאבקתי לנשום/דרך העשן הכבד אותו בסופו של דבר חנקנו."
הפזמון- "דם צעיר/עצמות צעירות/רוחות עבר/לכו הביתה" מופיע פעמיים ונותר מודגש. אולי הדם הצעיר הוא אותו שבר מתואר, ואולי רוחות העבר מסמלות השפעות היסטוריות מכאיבות המחריפות את הסבל, ולכן הקריאה החוזרת להשתחררות מהן.
מה שיפה ונכון בסאונד שהושג הוא ההתאמה לסגנון ההזייתי/חלומי של הטקסט, מה שמאפשר לו, כמו למרבית השירים האחרים ולסגנונה של ג'ונס בכלל, לא לגלוש למלנכוליות עודפת סביב התוכן.
מעניין אם ג'ונס חשבה על השיר- young blood , אשר חודש על ידי ליאון ראסל , או אם יש כאן מחווה לריקי לי ג'ונס לשיר באותו שם מאלבומה הראשון (גם שם זהו השיר הרביעי, ההתרחשות על רקע העיר הגדולה, אצל ריקי לי ג'ונס מופיע שברולט, אצל נורה ג'ונס מוסטנג..) , או שהבחירה בשם היא מקרית...
ג'ונס עצמה ללא ספק תלהיב בהופעות עם השיר הזה. קצביותו ואופיו יכולים להזמין בעתיד גם קאברים, כמו למשל ביצוע סוחף של ה-rolling stones .. הוא תפור עליהם. על ג'אגר יותר נכון..