As I Went Out One Morning

As I Went Out One Morning

Bob Dylan

As I went out one morning

To breathe the air around Tom Paine's

I spied the fairest damsel

That ever did walk in chains

I offered her my hand

She took me by the arm

I knew that very instant

She meant to do me harm

"Depart from me this moment"

I told her with my voice

Said she, "But I don't wish to"

Said I, "But you have no choice"

"I beg you, sir", she pleaded

From the corners of her mouth

"I will secretly accept you

And together we'll fly south"

Just then Tom Paine, himself

Came running from across the field

Shouting at this lovely girl

And commanding her to yield

And as she was letting go her grip

Up Tom Paine did run

"I'm sorry, sir", he said to me

"I'm sorry for what she's done"

בדצמבר 1963 הוענק לדילן פרס זכויות אזרח על שם טום פיין (לוחם הצדק, השוויון והדמוקרטיה מהמאה ה-18, ממנהיגיה הרוחניים של המהפכה האמריקאית, כתב חיבורים בולטים) . במהלך הטקס נשא נאום לעגני וציני. בשלב מסוים אמר, שהוא יכול לשער שמשהו ממה שלי אוסוולד (רוצח ג'ון קנדי. הרצח קדם לאירוע זה במס' שבועות) חש ,קיים אולי גם בתוכו. לא שזה אמור כמובן להוביל אותו לרצח, אבל, משהו מהתחושות מובן לו . תגובות הבוז גרמו לו לסיים את דבריו בעוד מס' משפטים ולרדת מן הבמה. בהמשך שלח שיר "התנצלות" (לא שיר זה, אשר נכתב כמה שנים מאוחר יותר) לוועדת הפרס, כשזו מצידה הגנה עליו, ועל צדקת מתן הפרס דווקא לו, במכתב שנשלח אל קרואי הטקס. מצד אחד, ניתן לראות את השיר מנקודת הראות ההיסטורית של אזכור האירוע. דילן נרתע כבר אז מלקחת על עצמו תווית, או תפקיד מנהיגותי מעשי של הלוחם ונושא הדגל של חופש,שיווין ואנטי מלחמתיות, והתנער מנטייה ציבורית זו, אולי מתוך תחושה שתפקיד זה יפעל נגדו כבומרנג, כפי שאירע בטקס.  

המספר יוצא "לנשום את האוויר" בסביבת הפסל של טום פיין (בסנטרל פארק כנראה), כסמל לחופש. הוא פוגש בבחורה מוכרת לו כבר בעלת השרשראות/שלשלאות (chains). בהציעו לה את ידו, היא לוקחת אותו בזרועו בסוג לפיתה כובל. בשורה She took me by the arm מדגיש דילן בקולו את the arm במעין כעס. הוא מבקש ממנה בקולו להרפות. הדגשת בקולו רומזת שהוא נמנע מלהשתמש בכוח פיזי. הבחורה מסרבת להרפות ואף מתחננת. היא תקבל אותו "בחשאי", כלומר, אין לה חופש פומבי לקבלה זו, ומציעה שיטוסו דרומה. אז מגיע טום פיין עצמו ומצווה על הבחורה להרפות. הוא מתנצל בפניו - "מצטער אדוני על התנהגותה". כלומר טום פיין מייצג את ההבנה למצוקת הבחורה, כנראה מהגרת, המנסה לקבל אישור שהייה או תושבות על ידי נישואין או זוגיות. המפגש עם פיין מאפשר למספר לראות אותה שוב באור חיובי

השיר הופיע בסוף 67' באלבום  John Wesley Harding . הרדינג היה אקדוחן מהמאה ה 19 אשר הפך לדמות מיתולוגית רומנטית. גם ג'וני קאש הקדיש לו שיר. באלבום חזר דילן לצליל אקוסטי לאחר 3 אלבומים חשמליים. הוא הוקלט בנאשוויל בתקופה בה הקליט את הקלטות המרתף עם 'הלהקה'. ברוה השירים נעזר במתופף ובאסיסט, כשהוא בגיטרה ומפוחית. דילן לא הרבה לבצע את השיר בהופעות אבל לבטח ביצע אותו בגרסה חשמלית עם 'הלהקה' ב 74'.

כאן מופיעה בנוסף גרסה מצוינת של מירה ביילו מתוך הסרט 'אני לא שם' של טוד היינס על חיי דילן