The Ship Song
Nick Cave
Come sail your ships around me
And burn your bridges down
We make a little history, baby
Every time you come around
Come loose your dogs upon me
And let your hair hang down
You are a little mystery to me
Every time you come around
We talk about it all night long
We define our moral ground
But when I crawl into your arms
Everything comes tumbling down
Come sail your ships around me
And burn your bridges down
We make a little history, baby
Every time you come around
Your face has fallen sad now
For you know the time is nigh
When I must remove your wings
And you, you must try to fly
Come sail your ships around me
And burn your bridges down
We make a little history, baby
Every time you come around
Come loose your dogs upon me
And let your hair hang down
You are a little mystery to me
Every time you come around
ב הרצאה שנשא על שיר האהבה, הדגיש ניק קייב את היותו כזה הכרוך גם בסבל או עצב, אחרת כשיר הוא חוטא לאמת ומטעה. עליו לחבק קודם כל את הפוטנציאל לכאב. הוא אף פעם איננו ממש שמח. קייב מתאר את שיר האהבה כמימוש אלוהי (מושג האלוהות עובר אצל קייב תהפוכות ושינויים, ונראה שכיום הוא יותר מתחייב עליו כערך סימבולי של אמת, נעלות ונשגבות, ולאו דווקא כשייך לדמות קונקרטית). מימוש זה , דרך הכתיבה, הנו המניע הראשוני והעיקרי עבורו ככותב.
מות אביו כשהיה בן 19 הוביל אותו לדבריו, להעמקת השימוש בשפה, שהייתה עבורו כאמצעי מרפא. היא משמשת עבורו ככזו גם בנסיבות אחרות השייכות לקשרים שונים, שהרי במקום בו יש שניים או יותר, קיימת שפה.
שיר האהבה מושפע מרוח הגעגוע, הכמיהה, של ילד לאמו, של אוהב לאהובתו, של האוהבת לאהובה.
בכותבים השייכים לתרבות הרוק רואה קייב בבוב דילן, ליאונרד כהן, ואן מוריסון, טום וויטס, ניל יאנג או פי ג'יי הארווי, ככאלו הכותבים ברוח זו.
במובנים אלו The Ship Song הוא מייצג אופייני של שיריו.
השיר מתאר קשר בלתי אפשרי, הניתן לפירוש או להבנה מזוויות שונות של מציאות, ועוסק בקונפליקט הנלווה לו, לכל אורכו. המתאר קורא לאהובתו להשיט את ספינתה סביבו, ולשרוף את הגשרים שלה. ניתן להסביר שורות אלו, החוזרות בהמשך, כקריאה לסוג התמסרות טוטאלי, גם אם רגעי. ההתמסרות דורשת ביטול כבלי מציאות שונים, או מחוייבויות , אשר מונעות או עומדות כנגדה. אולי יש לה בן זוג אחר (או שלו..) , אולי נשואה, או אולי שוב ושוב ניסו בעבר לממש אהבה ללא הצלחה, אולי היא דמות משייטת המתקשה לעגון ולהוות חוף מבטחים. עדיין, המפגש סוחף אותם שוב ושוב לפסגות מיוחדות- "היסטוריה קטנה, כל פעם שאת מגיעה".
גם הבית השני, מתאר קריאה דומה לשחרור בשורות מקבילות- "שחררי את הכלבים שלך אלי, תני לשיערך ליפול"- אלו מייצגים שוב את שחרור הכבלים, שבירת הסדר, נינוחות, ייצריות. הוא תוהה עדיין על חידתה, היא מסתורית עבורו כל פעם שהיא מגיעה.
"דיברנו על כך כל הלילה, הגדרנו את הבסיס המוסרי שלנו, אבל כאשר אני זוחל לזרועותייך, הכל מתדרדר". שורות אלו תומכות בהיות הקשר באזור הלא מוסרי בהתאם לתפיסותיהם, אולי סביב מחוייבויות אחרות, אולי סביב ההכרה במגבלות וחוסר האפשריות. אלא שההכרה המוסרית אינה עוצרת את הסחף הרגשי והייצרי עבור שניהם. פניה מתעצבות, כאשר מגיע הזמן להפרד. הוא חייב להסיר את כנפיה, אבל היא חייבת לנסות לעוף. במשפט זה מנוסחת גם ההכרה בצורך לשחרר. הוא מכיר בחובה שלה ללכת, ואולי אף מבין זאת כהכרח.
האלבומים של קייב נחלקים בחלוקה גסה לכאלה שהם יותר בועטים ומחוספסים מוזיקאלית, לבין אלו ה"רכים" יותר . The Good Son שייך יותר לקטגוריה השניה. הוא יצא לאחר Tender Prey הקלאסי, אשר מנוגד לו מאוד באופיו. קייב ספג ביקורת בזמנו על הפנייה הרכה הזו, שנראתה גם פופולארית יותר (האלבום הוקלט בתקופת ברזיל של קייב, כשהיה נשוי לאישה ברזילאית). זוהי תפיסה מוטעית שאינה מתייחסת לטקסטים, אשר גם באלבום זה, כמו באלבמים "רכים" אחרים כמו Murder Ballads או The Boatman's Call , הם אפלים, לא קלים, וכואבים. כיום אין עוררין רב על כוחו וייחודיותו של האלבום.הוידיאו הרשמי של השיר, כמו גם הצילום על העטיפה, כוללים ילדות לבושות לבן. יפות, זכות, טהורות. גם שם האלבום, הילד הטוב, מתייחס אולי לטוהר זה. נראה שכמו הניגוד שבין המוזיקה המלודית לטקסטים, כך גם הניגוד בין טוהר הילדות והבן הטוב, לעולם פנימי שבו גם כאב, זעם ,ייצריות, עצב, געגוע, בדידות. ניגוד זה ניתן לראות במילות The Good Son , שיר הנושא עצמו.
הזרעים הרעים מופיעים כאן עם בליקסה ברגלד, השותף גם לדואט הנהדר ב-The Weeping Song הקודם לשיר.
כאן הביצוע מהאלבום (אפשר לשים לב לליווי הקולות ההרמוני היפה בפתיחה), ולאחריו בליווי פסנתר בלבד.
2 תגובות:
למקרא השיר והפרשנות שהוסיף לו איל, נזכרתי באמירה המפורסמת של ג׳ון דון כהאי לישנא:
"All mankind is of one author, and is one volume; when one man dies, one chapter is not torn out of the book, but translated into a better language; and every chapter must be so translated...As therefore the bell that rings to a sermon, calls not upon the preacher only, but upon the congregation to come: so this bell calls us all: but how much more me, who am brought so near the door by this sickness....No man is an island, entire of itself...any man's death diminishes me, because I am involved in mankind; and therefore never send to know for whom the bell tolls; it tolls for thee."
ובכל זאת, הנה אי. ספינות סובבות, גשרים נשרפים, כלבים משולחים חופשי, כנפיים מקוצצות...נדמה שקייב מתאר תחושה בה אדם הוא בכל זאת אי.
אכן, ראייה ותחושה מעניינת ורלוונטית, תודה אילן. יפה גם הציטוט..
הוסף רשומת תגובה