יום שישי, 3 בספטמבר 2010

The Pilgrim; Chapter 33


The pilgrim; Chapter 33
Kris Kristofferson

See him wasted on the sidewalk in his jacket and his jeans
Wearin' yesterday's misfortunes like a smile
Once he had a future full of money, love, and dreams
Which he spent like they was goin' outa style
And he keeps right on a'changin' for the better or the worse
Searchin' for a shrine he's never found
Never knowin' if believin' is a blessin' or a curse
Or if the goin' up was worth the comin' down

CHORUS:
He's a poet, he's a picker
He's a prophet, he's a pusher
He's a pilgrim and a preacher, and a problem when he's stoned
He's a walkin' contradiction, partly truth and partly fiction
Takin' ev'ry wrong direction on his lonely way back home

He has tasted good and evil in your bedrooms and your bars
And he's traded in tomorrow for today
Runnin' from his devils, Lord, and reachin' for the stars
And losin' all he's loved along the way
But if this world keeps right on turnin' for the better or the worse
And all he ever gets is older and around
>From the rockin' of the cradle to the rollin' of the hearse
The goin' up was worth the comin' down

CHORUS:
He's a poet, he's a picker
He's a prophet, he's a pusher
He's a pilgrim and a preacher, and a problem when he's stoned
He's a walkin' contradiction, partly truth and partly fiction
Takin' ev'ry wrong direction on his lonely way back home
There's a lotta wrong directions on that lonely way back home

ב-נהג מונית של מרטין סקורסזה, מוכרת הסצינה בה מנסה בטסי (סיביל שפארד), לפענח את דמותו של טראביס (רוברט דה-נירו), דרך התייחסות לשירו של קריס קריסטופרסון. הדיאלוג מתנהל כך-
בטסי: "אתה יודע מה אתה מזכיר לי?"
טראביס: "מה?"
בטסי: "את השיר הזה של קריס קריסטופרסון"
טראביס: "מי זה?"
בטסי: "כותב שירים, (וממשיכה בציטוט) הוא נביא, הוא סוחר סמים, חלקו אמיתי וחלקו דימיוני, הוא סתירה מהלכת"
טראביס: "את אומרת את זה עלי?"
בטסי: "אני מדברת אל מישהו אחר?"
טראביס: "אני לא סוחר סמים, אף פעם לא הייתי"
בטסי: "או לא, רק הקטע של הסתירה ".


בסצינת המשך קונה טראביס לבטסי את התקליט- The Silver Tongued Devil And I . כשהוא מגיש לה אותו, טרם שהיא יודעת שהוא לוקח אותה לסרט פורנו, היא שואלת אם שמע אותו. טראביס עונה שלא, הוא לא מתמצא בזה, והפטיפון שלו מקולקל, אבל שישמח לשמוע אותו איתה. בטסי אומרת שאינה יכולה ללא מוזיקה.
פול שרדר כתב את התסריט ל"נהג מונית", אבל נראה שסקורסזה, חובב מוזיקה נלהב (*), אחראי למחווה הזה לקריסטופרסון. זמן מה קודם לכן הוא סיים את "אליס לא גרה כאן יותר" בכיכובו. מודגש הניסוח בפי בטסי- "כותב שירים", ולא זמר או משהו דומה.
נהג מונית מקפל ומסנתז לתוכו נושאים רבים- גזענות, אלימות, הנהגות פוליטיות המתזמרות סיסמאות להמונים, מעמדות, ניצול נשים, טראומת וויטנאם, חיים בעיר הגדולה, וכמובן בדידות וניכור. עבור שרדר המונית היא מטאפורה לבדידות, כדבריו- "ארון המתים המתכתי הנוסע". כדברי טראביס (שרדר מצטט את תומס וולף)-
I'm God's Lonely Man .
לצד שורת הנושאים הרחבה, זהו גם סרט על גבריות, על זהות גברית, חרדות גבריות, ועל דמות האב. טראביס מציין את היותו לוחם מרינס, בניסיונו להתקבל לתחנת מוניות. לא ברור אם זו אמת, אבל מדובר בכרטיס כניסה גברי. חבורת נהגי המוניות, בחיקוי שכיח של חבורת גברים אופיינית, עסוקה לעתים בהתייחסות מבזה לנשים על מנת להאדיר את ביצועיהם. טראביס נראה להם ממבט חיצוני כמי ש"מבין בנשים". טראביס מנסה למצב עצמו כגבר למול בטסי, ונכשל, היא דוחה אותו. הוא מכשיל את עצמו כיוון שרואה עצמו "חסר ערך" כדברי שרדר. נשים נראות לטראביס קרות ומרוחקות. הן איגוד.
סקורסזה עצמו, בהופעת אורח, מכריח את טראביס להיות עד לבגידת אשתו עם גבר זר, "כושי". מקורה של גזענות, נרמז כאן, יכול להיות גם בחרדת סירוס גברית לבנה, למול הגבר השחור. סקורסזה מפליג בפנטזיות רצחניות ופלסטיות על מה שמאגנום 44 יכול לעולל לפני אישה או ל- woman's pussy .
הן בטסי והן אייריס (ג'ודי פוסטר כנערה הזונה), משרתות או חוסות תחת כנפי דמות אב כלשהי. בטסי תחת פלנטיין, המועמד הפלקטי לנשיאות, ואייריס תחת ספורט, הסרסור (הארווי קייטל). ספורט אוסף אותה בזרועותיו כאב רחום ומגן, ובאותה נשימה שולח אותה לשרת לקוחות, כשהוא מהלל את יכולתה "לעשות הכל" כדבריו. טראביס מנסה להיות אב אלטרנטיבי לאייריס, ומנסה לגאול את נשמתו דרך מרחץ הדמים המטהר שהוא עורך למען הצלתה. טראביס רואה בשני האבות הללו, פלנטיין, ולהבדיל,ספורט, אבות כוזבים ומתעתעים, והוא צודק כמובן.

קריסטופרסון, סוג של קאובוי, טייס הליקופטרים, שסיים כ"כותב שירים", כתב את The Pilgrim בהשראת שורה של דמויות גבריות, מוזיקאים יוצרים, שחקנים וזמרי מוזיקת קאנטרי בעיקר (אם רוצים לצרף דמות ישראלית, אפשר אולי לצרף את שמוליק קראוס כדוגמא אופיינית) . בטסי המצטטת את השיר באופן שאינו מסודר, מדגישה את הסתירה שבדמויות. את המאפיינים המנוגדים שלהן.
חלק מכוחו הרב של נהג מונית הנו בעיצוב הדמויות המרתק, כמו גם בהתאמת השחקנים אליהן. כל אחת מהדמויות מצטיירת בסופו של דבר כרבת פנים ורבדים, שצדדים ממנה משתקפים או מושלכים על האחר. המסר של שרדר/סקורסזה מדגיש את מרכבות האדם, כמו את חווית הבדידות האוניברסלית, גם אם עוצמותיה, ממדיה והשפעתה שונים אינדיבידואלית, בהתאם לנסיבות חיים ואישיות.
שרדר כתב את נהג מונית לאחר תקופה קשה של בדידות, חוסר שינה, שתייה והרס עצמי. אמירתו- טראביס זה אני, אולי מוגזמת כמובן, אבל משקפת את המסר- הוא יודע מה טראביס מרגיש.
כך, גם קריסטופרסון, בפתיח שלו לשיר אומר- "התחלתי לכתוב על קריס גנטרי, וסיימתי עם דניס הופר, ג'והני קש, דוני פריטס, פול סיבל, בילי פלוט, ג'רי ג'ף ווקר, ראמבלין ג'ק אליוט".. כולם כנראה נגעו וטעמו מהטוב ומן השטני, ברחו מהשדים שלהם ונגעו בכוכבים, נעו בין יצירות על זמניות, לבין הרס עצמי. לצד הסיכום שלו כי, העלייה מעלה הייתה שווה את הירידה מטה, בעצם הוא רוצה אולי גם לומר- כתבתי על עצמי..

(* סקורסזה ביים את ה- Last Waltz , המופע האחרון של ה"להקה", את Shine A Light של הסטונס, ואת התיעוד הדוקומנטרי על בוב דילן - No Direction Home . ראוי עוד לציין את בחירתו המצויינת בברנרד הרמן להלחנת פסקול נהג מונית. הרמן שהלחין לטריפו, היצ'קוק, אורסון וולס ועוד, כתב מוזיקה נפלאה לסרט, ומת מייד עם סיום ההקלטות.)

כאן קריסטופרסון בביצוע המקורי, ולאחריו שתיים מן הדמויות הבולטות המוזכרות בפתיח שלו, מקדימות לביצוע משותף פטפוט רב חן על השיר..