יום חמישי, 7 ביולי 2011

Powderfinger



Powderfinger
Neil Young
.....
Look out, Mama
there's a white boat
comin' up the river
With a big red beacon
and a flag
and a man on the rail
I think you'd better call John
'Cause it don't
look like they're here
to deliver the mail
And it's less than a mile away
I hope they didn't come to stay
It's got numbers on the side
and a gun
And it's makin' big waves

Daddy's gone
my brother's out hunting
in the mountains
Big John's been drinking
since the river took Emmy-Lou
So the powers that be
left me here
to do the thinkin
And I just turned twenty-two
I was wonderin' what to do
And the closer they got,
The more those feelings grew

Daddy's rifle in my hand
felt reassurin
He told me,
Red means run, son
numbers add up to nothin'
But when the first shot
hit the docks I saw it comin
Raised my rifle to my eye
Never stopped to wonder why
Then I saw black
And my face splashed in the sky

Shelter me from the powder
and the finger
Cover me with the thought
that pulled the trigger
Think of me
as one you'd never figured
Would fade away so young
With so much left undone
Remember me to my love
I know I'll miss her

באלבומו האחרון- Le Noise כותב ניל יאנג ב- Love & War , שבעצם מצא את עצמו שר רוב הזמן על אהבה ומלחמה- "ראיתי צעירים רבים הולכים למלחמה, ומשאירים ארוסות רבות מחכות. הבטתי בהן מנסות להסביר לילדיהן. ראיתי רבות מהן נכשלות. הן ניסו לספר להם, וניסו להסביר מדוע אבא לא יחזור הביתה יותר, אבא לא יחזור הביתה יותר".

התהייה הזו, עם היעדר היכולת להבין, מושמת על-ידי יאנג באמצע שנות ה-70 בפיו של בחור בן 22. הרקע- מלחמת האזרחים, או כל תקופת אירועים דומה של מפגש בין ילידים לכוח עודף כובש. הבחור מסב את תשומת ליבה של אמו, לספינה לבנה ההולכת ומתקרבת במעלה הנהר. לא, זו אינה ספינת דואר. הוא מוצא עצמו כאחראי/המבוגר היחיד בשטח. אביו איננו (לא ברור אם מת, או עזב, נטש, נמצא במקום אחר), אחיו צד בהרים, ראש השבט אינו מתפקד ושותה מאז מות אשתו/בתו ככל הנראה. כך מוטלת על כתפיו ההכרעה כיצד לנהוג. עם הרובה של אביו בידו, הוא מרגיש לכאורה בטוח. הוא זוכר אמנם את התראת אביו לברוח במצב דומה, אלא כאשר הכדורים הראשונים פוגעים ברציף, הוא מרים את הרובה אל עיניו, כאשר הוא אינו מפסיק לתהות מדוע , לפני שהוא רואה שחור ופניו ניתזות לרקיע.
בולטת כאן עובדת היעדרם של האבות- האב הממשי, האח הגדול, ראש השבט. היעדרם הקונקרטי מייצג אולי באופן כללי יותר היעדרות של מבוגר אחראי, אב מגן, לא רק בקרב המשפחה/שבט על שפת הנהר, אלא בקרב שבטים/עמים או מדינות וארצות בכלל.

בבית האחרון מנסח יאנג את שורת הצוואה של הצעיר- " שימרו עלי מפני האבקה והאצבע " בה מופנית האשמה אל האצבעות הנוטות בקלות ללחוץ על הדק אבק השריפה, ויוצרות הרג מסיבי של אלו אשר "קשה להאמין שייעלמו כה צעירים, עם כל כך הרבה שלא הספיקו לעשות".

ביטויים ושורות כמו Look out Mama בשורת הפתיחה , או Never stopped wonder why ו-
Shelter me from the powder and the finger , חורתים את נצחיות השיר. לא במקרה ביצע אותו יאנג באירועים דוגמת ה- Live Aid ב- 85 .

טוב עשה יאנג כששידרג את powderfinger מגירסתו האקוסטית (לא שאינה יפה כשלעצמה) לזו החשמלית. כך העניק לו את עצמתו הדרושה, כשהוא נעזר בפראזת הריף המוכרת החוזרת ונשנית, ובשני סולואים ניל יאנגיים אופיניים בגיטרה, התופרים את השיר לכלל ההמנון שהוא. הגירסא המאוחרת שהוקלטה בהופעה, פתחה את הצד השני החשמלי באלבום Rust Nerver Sleeps עם ה- Crazy Horse מ- 79. כאן הגירסא מתוך האלבום וכן זו האקוסטית-



2 comments:

Ilan אמר/ה...

עוד בחירה מעניינת :שיר רב עוצמה ואניגמטי משהו. אוסיף מספר רשמים לדברי הטעם של אייל. אניגמטי, למה? מי זאת הספינה המאיימת? מי זאת הקהילה המאויימת? מה הרקע של פרץ האלימות המתרגש? למרות שאייל מזהה את הקהילה עם הקורבנות התמימים, לדעתי אין השיר מצביע על כך בודאות (שמא היו חבורת פורעי חוק?). ומלבד הרקע העמום, בשיר עצמו יש שורות סתומות כמו: ״כסו/עטפו אותי במחשבתו של זה שסחט את ההדק״. על כל פנים, העמימות הזו היא שנותנת פתח נרחב לפרשנויות כמו אומר: הנה לכם שלד של תסריט - צקו בו תוכן.

ואכן יש משהו ״תסריטי״ בשיר הזה. כמו סצנה דרמטית וקצבית. יש דינמיקה מעניינת של חוץ-פנים-חוץ בשיר. בבית הפותח הגיבור פונה אל העולם החיצון. יש לו קריאת אזהרה לאמו (?), משם ואילך יש התכנסות פנימה: תיאור הגורל הקשה שנפל בחלקה של המשפחה, זכרונות מן האב שדברי האזהרה שלו מהדהדים בראשו של הגיבור, המוות (שיא ה״לבדיות״) והצוואה אל אלה שמהם הוא כרגע נפרד (שוב העולם החיצון).

בסצינה הזו אנחנו רואים וחווים את המקום: יש מים (ים?נהר?) שטומנים סכנה בחובם(הספינה, בת משפחה שטבעה), יש הרים, יש חיות ויש ציידים. יש במקום הזה נטישות, ויש שתייה כדי לשכך כאבים. המקום, כך אני מרגיש, הוא מקום קשה.

הבימאי מוסיף גם צבעים לסצנה: לבן - איזושהי סמכות, אדום- סכנה,
שחור - לילה, מוות (ובמשתמע הכחול של המים וירוק העצים).

זרקור אדום על ספינה לבנה ועל הדופן מספרים (מספר הזיהוי של הספינה?)נראה לי שהשיר מבקש למקד את הסכנה במשהו לא רציונלי. הבן זוכר את דברי אביו שהאדום הוא סכנה ושאל לו לנסות למצוא פשר במספרים - כי אין בהם פשר (ואולי בכך אפשר למצוא תימוכין לדעתו של אייל שאלה קורבנות תמימים של פרץ אלימות לא רציונלי).

ומה הנחמה? האהבה שבמקרה זה נותרת לא ממומשת.

לסיום: אי אפשר להתעלם מחיבתו של אייל לשירים בהן משייטות ספינות (;

איל אמר/ה...

אילן, תודה על הרחבת האפשרויות המעניינת, ותיאור הדימויים העשיר.

אכן, אפשר לצקת גישות שונות של התייחסות לבסיס המתואר. יאנג עצמו כמעט ולא דיבר על הטקסט למרות שכה מרבה לשיר אותו. הבחירה הפרשנית במשפחה בעמדה הקורבנית, היא מתוך התבוננות במכלול הכתיבה של יאנג ועמדותיו, כמו גם בחירתו לשיר אותו באירועים המתייחסים לאוכלוסיות חלשות.

אגב, ב- rust never sleeps מופיע בנוסף גם שיר המתייחס לאינדיאנים- 'פוקהונטס'. גם אינדיאנים לא תמיד היו רק בעמדת הקרבן, אבל יאנג נוטה להתייחס יותר לעמדה הזו כנראה.

לעניין הספינות- אכן הבחנה מדויקת.. החיבה לאו דווקא מודעת.. מסתבר שבאמת לא מעט שירים גדולים השתמשו במוטיב הספינה.. :)