יום שני, 5 בדצמבר 2011

רק מה שבינינו



את המפגש שלו עם הפילוסוף עמנואל לוינס בחר ברי סחרוף להציג באופן ישיר באלבומו 'האחר' או L'autre במינוח הצרפתי , כפי שמופיע בגב האלבום.


'האחר' הינו מושג מרכזי במשנתו של לוינס (שהיה דתי מאמין, אגב)-

האני מוגדר דרך המפגש שלו עם האחר. הוא תוצאה שלו ואינו קודם לו. היחס שבין אדם לאדם הוא יחס מעצב ומשתנה. האני ממשיך להתפתח דרך אחריות לאדם עמו נפגשים 'פנים אל פנים'. יש להדגיש כי כוונת המבט היא הבטה במה שאינו נכנע או מתמסר, שהרי אז זו אינה הבטה. מותר האדם הוא ביכולתו לדאוג לזולת, ובהיותו לא רק דואג להוויתו שלו.

ההומניזם, לפי לוינס, או החופש המחלט, הינם מושגים בעיתיים בהיותם מאפשרים גם חופש לפגוע באחר או בעצמי. כך יכולה גם דמוקרטיה לשאת בקירבה חורבן והרס של סביבתה, תוך אימוץ נורמות של גזענות והשפלה כלפי מגזרים וחברות.

'תן לפה לדבר/ שהלשון תשחרר/ עם הפנים לאחר/ שלא ידעת/ הרכבת תשרוק/זה הזמן לעלות/ על קרון הרוחות ששכחת/ אז אל תפחד/ ואל תביט מהצד/ כי אתה לא לבד בעולם/ עם הפנים אל האחר/ תגלה את עצמך/ עם הפנים אל האחר/ המחסום יישבר/ המילה תגשר/ האויב הוא חבר/שזנחת/ אז אל תפחד...'
אם בשיר זה מתוך 'האחר' בוחר סחרוף להציג את התורה הלוינסית בז'רגון המוכר שלה, ובאופן ישיר, ישיר מדי אולי, הרי שבאלבומו האחרון 'אתה נמצא כאן' מוטמעות התפיסה ונקודת המבט באורח טבעי יותר, כמו למשל בשיר הנושא:

'בחלל הפנוי נאבק בעצמי/ מערבולת החושים שוטפת אותי/ ולווין של אהבה משדר מרחוק/ אני קולט אותו/ גם בבכי גם בצחוק/ קסם לא יבוא לעומדים מהצד/ לא ייפול מן השמים ברגע אחד/ מה לך נרדם עם הראש רק לשם/ אתה כבר נמצא, אתה נמצא כאן/ ריק מעלינו, נשארנו רק שנינו/ ורק מה שבינינו זה מה שיכול להאיר מלמעלה/ ריק מעלינו, נשארנו רק שנינו/ ורק מה שבינינו זה מה שיכול להמתיק את הלילה'.

זהו טקסט יפהפה בפשטותו. אפשר לראותו כשיר אהבה, או כמצביע על יכולת האדם להיות שותף באחריות לגורלו, אך גם כמתייחס למהות האמונה. אין מקסמים, ואין נסים או כשפים. הכל מצוי בידי האדם, וביכולתו לפנות אל מול האחר ולראותו, בין אם מדובר בבני זוג, ובין אם מדובר בעמים או חברות. "ריק מעלינו" אגב, עשוי גם להיות מוקבל למילים של ג'ון לנון- above us only sky . הנטייה המסורתית לראות בזהויות על שונות כיושבות שמיים, לא תרמה, בלשון המעטה, ליכולתו של האדם לעמוד אל מול האחר. להיפך- בשימושה הגרוע תרמה לגזענות, רדיפה, מלחמות והרג. 'הלילה' מסמל אולי את סוג החשיכה הזו. שום אל או שליחו המומשח לא יציל מפניה.
 
סחרוף מציע אם כן לוותר על הנטייה לפנות למקסם עליון, או לחילופין לערוג לחלומות רחוקים, או ל 'אמריקה', ולהביט סביב, כאן. זו הצעה ראויה, אלא שדומה שבאופן בו הוא מממש אותה יש נטיה לחיבוק ולמפגש החסר מימד ביקורתי יותר, כזה המתייחס אל היהירות, הגזענות, הבדלנות, ופסילת האחר בהם נגועים מגזרים מסוימים, ממש מאלו אליהם הוא מפנה את פניו גם כמייצגי שורשים, זהות ועולם תרבותי ורוחני עשיר.

ברמה המוזיקלית, הוא מיישם את אופן המבט אל האחר, גם בשיתופי הפעולה שלו- רוק הפונה למוסיקה אלקטרונית מכיוון אחד, לפיוטים ולמוזיקה יהודית מצד אחר, ולמוזיקה ערבית מן הצד הנוסף. הוא אף פעם אינו פועל לבד. מינימל קומפקט, פורטיס, רע מוכיח, חיים לרוז, בן הנדלר, ועוד.

גם בכתיבת הטקסטים סחרוף אינו סוליסט בדר"כ, ומערב אחרים. הוא מעיד על עצמו כמי שמתקשה יותר בכתיבת מילים. בהשוואה ללחנים, הוא רואה בטקסט מלאכה קפדנית, ובעלת משקל מדויק רב. דן תורן הינו שותפו המרכזי כבר שנים לטקסטים. את 'אתה נמצא כאן' כתב יחד עם תורן ועמיר לב, ואת הלחן עם בן הנדלר.