יום חמישי, 14 ביוני 2012

All A Dream



All a Dream
Norah Jones/Brian Burton

And we finally awake
And walk into the sunny day
I can see it in your face
That everything will be okay

‘Cause you never hurt
Someone who wants to learn
To be your slave

And the night is oh so clear
The clouds will never reappear
But the moon is out of place
And all the trees are looking strange

And feeling the warmth of your breath
Against my skin
Now I hope this isn’t only just a dream

So we run into a church
The people all look the same
And the sun is in my eyes
I’m trying hard to scream your name

My stomach starts to churn
And the curtains in the wind begin to burn
And now I know it’s all a dream

Enemy sleeps with me night or day
Enemy teases every minute in my mind
He’s in my mind

Enemy throws all my money away
Enemy knows how to make me always pay
I always pay

Enemy lies don’t cross my mind
Enemy talks, talking so nice and kind
So nice and kind

And how long does it take
To fight off this weakness?
And tell him
To guard me
‘Cause God knows I’m sorry

Mmm

Oo

"לבסוף התעוררנו". בהילוך איטי של יקיצת צהריים עצלה ונינוחה מתנהל 'All A Dream'  כולו ומשרה עליו מתיקות ושלווה. שלוות אוהבים  נוסכת ביטחון, אשר לתוכה חודר הפקפוק-  שמא הכול חלום.. האין מדובר באשליה. 
"אני רואה זאת בפניך- הכול יהיה בסדר. אי אפשר לפגוע בזה המוכן להיות לך לעבד". כבר בתיאור מרגיע לכאורה זה, ניכר היסוס  של אפשרות פגיעה.  ההבטחה בדמות הלילה הבהיר נטול העננים, הופכת לאימה מרומזת, כאשר הירח אינו במקומו, והעצים נראים מוזר.

מכאן, אל מול ספיגת חום הנשימה  כנגד העור (כה מוחשי..), מנוסחת המשאלה שאין מדובר בעצם בחלום. כמה שורות לאחר מכן נקבע- אכן חלום. כאשר הזירה אליה רץ הזוג היא כנסיה בה פני האנשים דומים כולם, והניסיון  לצרוח בשם האהוב נעשה על רקע תחושת הבטן המתהפכת והווילונות המתחילים לעלות באש, מוסר הספק.

החלום יכול להיות ממשי, כלומר, ממש חלום של פוסט פרידה המייצג הן את הגעגוע וההכרה באובדן, ו/או   לייצג מציאות  שהכזיבה ואהבה שהתרסקה והפכה את  עצמת הרגש  המחבר  והעוגן, לחלום ואשליה, הוויה שממשותה מוטלת בדיעבד בספק, לאור מפח הנפש.

השיר נשבר אל תוך תיאור רפיטטיבי של הקולות הרודפים המלווים יום ולילה. קולות אויב פנימיים המקשים להתגבר על האובדן והפרידה, כאלו הגוזלים  כוחות ומרוקנים . על רקע הצורך להיאבק בקולות אלו מוצגת קובלנה- "How long does it take to fight all this weakness?" (איזו שורה נהדרת, גם בדרך בה היא מושרת).

Little Broken Hearts  הוא אלבום שני ברצף (לאחר The Fall ) בו עוסקת ג'ונס לכל אורכו בהתפרקות היחסים, באכזבה, בכעס ובנקמה, ובקושי להשתחרר מן האובדן והפגיעה. הפעם היא עושה זאת בעזרתו של בראיין ברטון (דיינג'ר מאוס) - אשר הפיק ושותף לכתיבת כל השירים. התוצאה- מרהיבה, מהפנטת וחודרת, עם תריסר שירים שרובם יהפכו קלאסיים. גם קולה של ג'ונס מגיע כאן לשיאים של הבעה ודקויות וגוונים של רגש.

אולי במקריות או שלא ביודעין, אבל נראה שכמו במאי קולנוע השוזרים בסרטיהם סצנות מחווה לסרטים אחרים,    ממשיכה ג'ונס גם כאן במחוות למקורות ההשראה שלה- שם האלבום עצמו ושניים משיריו יכולים לעקוב אחר שירו של טום פטי- Only A Broken Heart אותו שרה כבר ג'ונס בעבר. Travelin' On הוא כשם אלבומו של אוסקר פיטרסון.  ב- Happy Pills  שבה וחוזרת השורה  How does it feel to be , שניתן לראותה כלקוחה מ- Like A Rolling Stone  (דילן). את After The Fall אפשר לראות כהתייחסות אליה עצמה לאחר אלבומה הקודם.

ג'ונס מנגנת ב- All A Dream בגיטרה חשמלית, מה שבהחלט נחמד ומרענן.  אפשר גם לשים לב לקצב הבס ומהלכיו הנפלאים, המלווים את כל האווירה המכושפת.