יום ראשון, 25 בנובמבר 2012

The Forest Awakes



The Forest Awakes
David Byrne/ Annie Clark

The Forest awakes... A desert at dawn
A mountain at night... And the river moves on

The people awake... They're marching along
The streets are alive... With a terrible song

Forwards and backwards in ev'ry direction
The atom's perpetual motion
The shifting of light on the banks of the river
I'm free but I'm keeping my clothes on

We're marching along... The street where you live
I'm calling your name... The song is a gift

A song is a road... A road is a face
A face is a time... And a time is a place

A place of belief and a time of confusion
The heart is a simple equation
With beautiful words and with beautiful people
A song is a face is a mountain

A fruit that falls before it's grown
I heard a sound and bird has flown
It breaks pieces above the forest
A million particles born today

Out beyond the blue horizon - air cannot escape
Underneath the weeping willow - I can see your face

Free form - climbing all over me
Creatures great and small
Doctors - pulling them out of you
Hideous, virtuous, both of us

Come - in my kitchen - when it rains outside
Sweet inspiration - sneaks up from behind

The forest is true... I know for a fact
That the bigger the front... The bigger the back

My heart beating still... Through the perilous night
The bombs burst in air... But my hair is all right

The shifting of light on the trees and the houses
I drown in an ocean of perfume
The strangeness of words, how the meaning keeps changing 

But somehow the beauty will find  You

טוב עשה דיויד ברן כשהחליט על הפקדת השירה של The Forest Awakes בידי אנני קלארק (St Vincent). "אני נושא מטען כבד מדי בקולי, הנקשר לא פעם לציניות מסוימת, וכאן מדובר בנושא רציני   מכדי שיקבל  משמעות צינית בשל  כך",  אמר. וקלארק אכן מעניקה לשיר את עושרו הלירי המרגש- מן המקצב הפועם  ומלא העצמה, דרך העצב,  האבדן והכאוס, כאשר הסה"כ יוצר בסופו של דבר הכרה ביופי  ובחיוניות .

השיר אמור בסופו של דבר לזהור ולפרוח באנרגיה טמפרמנטית. חלק מן התרומה לכך נוצר בעזרת   כלי הנשיפה המלווים את  Love This Giant  כולו יצירת השיר החלה מפראזה של קלארק הנוכחת בתמה של  כלי הנשיפה. היא שלחה אותה לברן, וזה הלביש עליה טקסט ומלודיה.

התוצאה- יוצרת את מה שברן  עצמו  מגדיר כמאפיין מוצלח ופורה של שיתוף פעולה- A Third Mind , זה המתרחש בין שניים ויותר, ויוצר את שלא היה אפשרי להיווצר על-ידי מי מהם לבדו.

באופן מקביל- אפשר לראות בטקסט משל לחיבור ההרמוני, האינטראקטיבי, בין הטבע ,האדם והיצירה. הפתיחה מצביעה על התנועה הנצחית, חיות היופי כשלעצמו, הטהור, זה הנעדר מטרה- התעוררות היער, המדבר בשחר הזריחה, הר בלילה, זרימת הנהר. זו פעימת הטבע. בבית השני הפעימה היא עירונית-  האנשים מתעוררים, צועדים , הרחובות  חיים,  (אמנם) על רקע שיר גרוע.

בתוך תנועת היקום מתרחשת האהבה, הפרטית, האישית, מתרחש גם השיר. השיר הוא דרך, הדרך היא פנים, הפנים הם זמן, והזמן הוא מקום. כל אלו מתמזגים. אלא שדרושים תנאים להתמזגות, ואלו מופיעים בבית הבא-  "עם מילים יפות ואנשים יפים, השיר הוא פנים הוא הר".

השיר נחתך גם טקסטואלית וגם מלודית אל האבדן בטרם עת, אל חיים שנגדעם באיבם - פרי הנופל קודם להבשלתו, "משמיע רעש, הציפורים נסות, מיליון חלקיקים נולדים באותו יום". כלומר, מעגל החיים  נמשך אל התחלות חדשות.

שוב משמשת האהבה כמקלט מנחם ועוטף -"תחת הערבה הבוכיה, אני רואה את פניך", או במילים "בוא/י אל המטבח שלי כאשר גשום בחוץ, ההשראה המתוקה מתגנבת מאחור". מפגשים אינטימיים אלו מתרחשים על רקע חוויות מאיימות כמו בלבול והזיות, לילה מסוכן, פצצות באוויר, זרוּת.  אלא ששוב, בהינתן התנאים שהוזכרו קודם, האמונה בטוב אמורה לגבור, כפי שמנוסח בשורה המסיימת - "בדרך כלשהי היופי ימצא אותך". 

ברן רואה את ביטויה השלם של המוזיקה בחלל מסוים אליו היא שייכת, בהופעה החיה. מבנה החלל ישויך כבר לסוגי המוזיקה השונים בהתאמה דו-כיוונית. נאמן לסגנון הספקטלקי- אקספרסיבי האהוב עליו, ולתנועה על הבמה, הוא מוצא בקלארק  על צדדיה הדרמטיים המתוחכמים לצד המוזיקליות המצוינת שלה, שותפה טבעית ראויה.