יום חמישי, 25 בפברואר 2016

Small Poppies



Small Poppies
Courtney Barnett

I stare at the lawn, it's Wednesday morning
It needs a cut but I leave it growing
All different sizes and all shades of green
Slashing it down just seems kind of mean
In a way it's a a shame you get a way
Thinking it's just a game
Who am I to deny myself a pawn for you to use?
At the end of the day it's a pain that I keep seeing your name
But I'm sure it's a bore being you

I don't know quite who I am, oh but man I am trying
I make mistakes until I get it right
An eye for an eye for an eye for an eye for an eye
I don't agree with that, why can't we just talk nice?

Oh! The calamity, I wanna go to sleep for an eternity
Who am I to deny myself a pawn?
Oh! The humanity I wanna disappear into obscurity
But I'm sure it's a bore being you

I don't know quite who I am, oh but man I am trying
I make mistakes until I get it right
An eye for an eye for an eye for an eye for an eye
I used to hate myself but now I think I'm alright

I don't know quite who I am, oh but man I am trying
I make mistakes until I get it right
An eye for an eye for an eye for an eye for an eye
I dreamed I stabbed you with a coat hanger wire

במבט לאחור על אלבומי 2015 נותר TPAB של קנדריק לאמאר בולט במעמדו הבכיר. עם זאת, נראה שאם בוחרים באלבום דרכים שיכול להיות מלווה שכיח יותר, אלבום הבכורה של קורטני בארנט יכול לזכות בתואר. יותר מכך, הוא מסתמן כאחד האלבומים החשובים של התקופה והעשור הנוכחי.

בהאזנה ראשונית יכולה להיווצר כעין רתיעה של שוויון נפש, מול מה שנשמע כסוג של spoken word המעורר את השאלה 'איפה המוזיקה' ?,  אולי כמו ששומעים לראשונה את בוב דילן, טום וייטס, לו ריד, או מאיר אריאל. האזנות חוזרות חושפות את היופי הרב, שרק הולך ומתעצם עם הזמן.

לכאורה אפשר לומר שבארנט זוכה לחיבוק עולמי מעצם היותה אישה. בהיסטוריה של הרוק יש מיעוט יחסי של נשים מובילות/גיטריסטיות/כותבות, המנהיגות הרכב רוק מובהק. אלא שההערכה אינה בחסד. בארנט היא קול ייחודי, שלמרות היותו שואב ממקורות מוכרים, הוא שונה וראשוני. 

Small Poppies , השיר הרביעי באלבום, הוא בלוז ארוך ונהדר, המתייחס  לתופעה הקרויה באוסטרליה- Tall Poppy Syndrom , ומתייחסת לנטייה להקטין אנשים מוכשרים ומצליחים לרמה ממוצעת, לרמה שלך. זוהי לא אזהרה מהיבריס, אלא תוצר של קנאה, הימנעות של יחיד או של  רבים  להתמודד עם הצלחה של אחרים. אפשר לומר שלעתים קהילות מעדיפות את הנורמה הבינונית ההומוגנית על פני כישרון והצלחה, כדי להימנע מלהכיר או להודות בקנאה או בתחרות.

תחת ההתייחסות הגלויה לנטייה לקצץ התבלטות של יכולת ויצירה, בארנט מתייחסת אולי לא רק למצליחים וכישרוניים החשופים לתופעה אלא גם לבעלי נטיות או עמדות ודעות ייחודיות ושונות,  או לבעלי מאפייני אישיות מגוונים ("מידות שונות, וגווני ירוק שונים" , של הדשא הגדל בחצר אותו היא נמנעת מלקצץ..) המאיימות על תפיסת העולם של הכלל או של יחידים. מה שתואם התייחסות כזו מגולם במשפט "נהגתי לשנוא את עצמי, ועכשיו חושבת שאני בסדר".

למרות ההסתייגות שלה מנקמות בסגנון "עין תחת עין" וכו', היא בהחלט כועסת, ומתייחסת למבקרים דעתניים, או סוכנים חברתיים למיניהם , הנוטים שלא להכיר בכישרון ונוטים לפסול או להקטין שונות ומתריסה כנגדם- "אני בטוחה שמשעמם להיות אתה". היא מסיימת  בשורה חריפה יותר- "חלמתי שדקרתי אותך בקולב מעילים", כמי שאומרת- בשירים, או בחלומות, אני מרשה לעצמי לנקום או לנטור טינה שכזו. שם מותר לי, או לאחרים.