folknrock

The Union Forever

2012-01-23T13:30:00.000-08:00

The Union Forever
Jack White

It can't be love
for there is no true love
It can't be love
for there is no true love
Sure I'm C.F.K.
but you gotta love me
the cost no man can say
but you gotta love me

Well I'm sorry but I'm not
interested in gold mines, oil wells, shipping or real estate
what would I liked to have been?
everything you hate

cause It can't be love
for there is no true love
It can't be love
for there is no true love

There is a man
a certain man
and for the poor you may be sure
that he'll do all he can
who is this one?
who's favourite son?
just by his action has the traction
magnets on the run
who likes to smoke
enjoys a joke
and wouldn't get a bit
upset if he were really broke
with wealth and fame he's
still the same
I'll bet you five you're not alive
If you don't know his name

You said the union forever
You said the union forever
You cried the union forever
but that was untrue girl

cause It can't be love
for there is no true love
It can't be love
for there is no true love

ג'ק וויט מספר שחלם להיות במאי קולנוע. עם זאת האפשרות לשמור על נאמנות טהורה ליצירה המקורית, כאשר גורמים ואנשים כה רבים שותפים ליצירה, נראית לו כמעשה הדורש נחישות וכח רב שמעטים מסוגלים לו. את אורסון וולס, אותו הוא מעריץ, הוא רואה ככזה. האזרח קיין הוא בעיניו, כמו בעיני רבים, גדול הסרטים אי-פעם.

The Union Forever הינו רובו ככולו מקבץ של טקסטים מתוך הסרט.

בעקבות רווח עתידי לא צפוי ממכרה זהב, מחליטה אימו של קיין למסור את בנה בעיסקה כלכלית לבנק, אשר מתחייב להיות לו לאפוטרופוס הדואג לחינוך והשכלה, עד הגיעו לגיל 25 , כשאז יעמוד לרשותו הון עתק. הרציונל היבש עליו היא עומדת- חינוך טוב יותר לבנה, והרחקתו מן האב הכנראה מכה שלו ('מה שהילד זקוק לו הוא חבטה הגונה', אומר האב לבנקאי המגיע לאסוף את הילד כאשר צ'ארלס מכה בזה בעזרת מזחלת השלג שלו).

הנתק הפתאומי והנטישה עיצבו את חייו של קיין, ודנו אותו לחיפוש נואש אחר אהבה, חיפוש שאינו מספק אף פעם. הוא החל את עצמאותו בדחיית בעלויות על נפט נדל"ן וכיו"ב (בית שני בשיר) ובבחירה בבעלות על עיתון (האינקוורר) שעל דיגלו הוא חורת מלחמה בבעלי ההון הנצלנים, ועמידה לצד החלשים והנזקקים.
אלא שמהר הוא נשאב לאורח חיים ראוותני ומגלומני, כוחני ודורסני. תבוסה בניסיון לבחירה פוליטית כמושל, ושתי מערכות נישואין כושלות, מאיצות את הדרדרותו, עד שהוא מוצא את מותו בודד בארמונו המפואר תוך שהוא מפטיר את המילה 'רוזבאד'. העיתונאים נכשלים בניסיונם להבין את פשר המילה, אך לצופה יתברר כי זו הייתה חרותה על מזחלת השלג שלו כילד בבית הוריו.

מילות הכותרת עצמן The Union Forever נאמרות ע"י צ'ארלס הילד כשהוא משחק בשלג, בשעה שהוריו והאפוטרופוס חותמים בפנים על גורלו. הן נשמעות מרחוק, מהחלון ברקע, כשצ'ארלס זורק על הבית כדורי שלג. בדיעבד, אפשר לשמוע אותן במס' אופנים. הבגידה שחווה באיחוד המובטח לנצח עם האם המשתחזר בנטישת נשותיו ופרידתו מבנו, ובמקביל- הבגידה של צ'ארלס עצמו במה שמסמלת העמידה לצד האיגודים המקצועיים.

תימת השיר חוזרת בפזמון הלקוח מתוך שיר רקע בסרט (שאולי לא במקרה מושר ע"י זמר שחור). "זו אינה אהבה, כיוון שאין אהבת אמת". זוהי כעין שירת מקהלה המלווה דיאלוג בין קיין לאשתו השניה, סוזן אלכסנדר, המטיחה בו את טענותיה כשהוא מצידו אומר שאוהב אותה. קיין עסוק בעצמו ואינו רואה את אשתו ההולכת לאיבוד בהרכבות פאזלים ובאירוח נוצץ בטירה הקרה.

האיחוד המובטח לנצח מכזיב. בדרכו ההרסנית מוכיח קיין לעצמו שוב ושוב, שהוא ננטש. כמו על ידי הוריו, גם על ידי חבריו ונשותיו. ("אמרת שהאיחוד לנצח, אבל זה לא היה נכון, נערה").

לצד הסלידה משיכרון הכוח והנרקיסיזם, אי אפשר שלא לחוש אהדה לדמותו של קיין ולכמיהה הנואשת שלו לאהבה, אפילו לאהבת ההמונים אליהם פונה בסיסמאות השחוקות ביותר. חבריו, העיתון, נשותיו, עושרו המופלג, אינם מספיקים לו, והוא פונה לרכוש את אהדת הקהל, אך נכשל. עם זאת, ניתן לחוש את כאבו הממשי, ואת פגיעותו ויאושו כאשר סוזן עוזבת אותו ומפנה עורף לאחוזת הפאר, מותירה אותו מבודד. לכל אורך ילווה את הצופה צ'ארלס הקטן המשחק בשלג. הוא אינו נעלם בדמותו של קיין, גם כשהוא ציני וכוחני.

אמנם ברמה האלגורית, וולס משרטט דינמיקה אפשרית של בעלי כוח ושררה, העושים את דרכם מעלה כשהם שופעי הבטחות לקהל ולעממיות. קיין הוא בהחלט הגירסא המרוככת שלהם. הוא סדוק. השיריון שלו אינו אטום לגמרי.

ווייט שר את The Union Forever בסגנון שהוא כולו ג'ים מוריסון. אופן משיכת המשפט בפזמון There is no love.. , וגם שבירת השיר בסגנון דיקלומי, כאשר הוא מצטט את שיר הרקדניות במסיבה לכבוד קיין באינקוויירר –There is a man… הוא מאפיין מוריסוני . האם זו אסוציאציה אישית ופרשנית של השומע או כוונה מודעת של ווייט? אפשר להמר דווקא על כוונה מודעת או חצי מודעת. שמא מזהה ווייט משהו בתוכן התואם את דמותו של מוריסון בתוכן או בזה שאמור להעבירו? שאלה.

את התסריט ל'אזרח קיין' כתב אורסון וולס יחד עם הרמן מנקביץ'. וולס היה בן 26 !! כאשר הסרט יצא לאקרנים ('41). את המוסיקה כתב ברנרד הרמן, כשזו הייתה עבודתו הקולנועית הראשונה. האחרונה כזכור, הייתה ב 'נהג מונית'. יש בביוגרפיה של וולס פרטים מסוימים מקבילים לאלו של קיין- אמו נפטרה כשהיה בן 9, ואביו, שהיה שתיין, נפטר בהיותו בן 15. וולס עצמו זכה כבמאי לחופש כמעט מחלט מן האולפנים והמפיקים.

רק מה שבינינו

2011-12-05T12:00:00.000-08:00

את המפגש שלו עם הפילוסוף עמנואל לוינס בחר ברי סחרוף להציג באופן ישיר באלבומו 'האחר' או L'autre במינוח הצרפתי , כפי שמופיע בגב האלבום.

'האחר' הינו מושג מרכזי במשנתו של לוינס (שהיה דתי מאמין, אגב)-
האני מוגדר דרך המפגש שלו עם האחר. הוא תוצאה שלו ואינו קודם לו. היחס שבין אדם לאדם הוא יחס מעצב ומשתנה. האני ממשיך להתפתח דרך אחריות לאדם עמו נפגשים 'פנים אל פנים'. יש להדגיש כי כוונת המבט היא הבטה במה שאינו נכנע או מתמסר, שהרי אז זו אינה הבטה. מותר האדם הוא ביכולתו לדאוג לזולת, ובהיותו לא רק דואג להוויתו שלו.
ההומניזם, לפי לוינס, או החופש המחלט, הינם מושגים בעיתיים בהיותם מאפשרים גם חופש לפגוע באחר או בעצמי. כך יכולה גם דמוקרטיה לשאת בקירבה חורבן והרס של סביבתה, תוך אימוץ נורמות של גזענות והשפלה כלפי מגזרים וחברות.

'תן לפה לדבר/ שהלשון תשחרר/ עם הפנים לאחר/ שלא ידעת/ הרכבת תשרוק/זה הזמן לעלות/ על קרון הרוחות ששכחת/ אז אל תפחד/ ואל תביט מהצד/ כי אתה לא לבד בעולם/ עם הפנים אל האחר/ תגלה את עצמך/ עם הפנים אל האחר/ המחסום יישבר/ המילה תגשר/ האויב הוא חבר/שזנחת/ אז אל תפחד...'

אם בשיר זה מתוך 'האחר' בוחר סחרוף להציג את התורה הלוינסית בז'רגון המוכר שלה, ובאופן ישיר, ישיר מדי אולי, הרי שבאלבומו האחרון 'אתה נמצא כאן' מוטמעות התפיסה ונקודת המבט באורח טבעי יותר, כמו למשל בשיר הנושא:

'בחלל הפנוי נאבק בעצמי/ מערבולת החושים שוטפת אותי/ ולווין של אהבה משדר מרחוק/ אני קולט אותו/ גם בבכי גם בצחוק/ קסם לא יבוא לעומדים מהצד/ לא ייפול מן השמים ברגע אחד/ מה לך נרדם עם הראש רק לשם/ אתה כבר נמצא, אתה נמצא כאן/ ריק מעלינו, נשארנו רק שנינו/ ורק מה שבינינו זה מה שיכול להאיר מלמעלה/ ריק מעלינו, נשארנו רק שנינו/ ורק מה שבינינו זה מה שיכול להמתיק את הלילה'.

זהו טקסט יפהפה בפשטותו. אפשר לראותו כשיר אהבה, או כמצביע על יכולת האדם להיות שותף באחריות לגורלו, אך גם כמתייחס למהות האמונה. אין מקסמים, ואין נסים או כשפים. הכל מצוי בידי האדם, וביכולתו לפנות אל מול האחר ולראותו, בין אם מדובר בבני זוג, ובין אם מדובר בעמים או חברות. "ריק מעלינו" אגב, עשוי גם להיות מוקבל למילים של ג'ון לנון- above us only sky . הנטייה המסורתית לראות בזהויות על שונות כיושבות שמיים, לא תרמה, בלשון המעטה, ליכולתו של האדם לעמוד אל מול האחר. להיפך- בשימושה הגרוע תרמה לגזענות, רדיפה, מלחמות והרג. 'הלילה' מסמל אולי את סוג החשיכה הזו. שום אל או שליחו המומשח לא יציל מפניה.

סחרוף מציע אם כן לוותר על הנטייה לפנות למקסם עליון, או לחילופין לערוג לחלומות רחוקים, או ל 'אמריקה', ולהביט סביב, כאן. זו הצעה ראויה, אלא שדומה שבאופן בו הוא מממש אותה יש נטיה לחיבוק ולמפגש החסר מימד ביקורתי יותר, כזה המתייחס אל היהירות, הגזענות, הבדלנות, ופסילת האחר בהם נגועים מגזרים מסוימים, ממש מאלו אליהם הוא מפנה את פניו גם כמייצגי שורשים, זהות ועולם תרבותי ורוחני עשיר.

ברמה המוזיקלית, הוא מיישם את אופן המבט אל האחר, גם בשיתופי הפעולה שלו- רוק הפונה למוסיקה אלקטרונית מכיוון אחד, לפיוטים ולמוזיקה יהודית מצד אחר, ולמוזיקה ערבית מן הצד הנוסף. הוא אף פעם אינו פועל לבד. מינימל קומפקט, פורטיס, רע מוכיח, חיים לרוז, בן הנדלר, ועוד..
גם בכתיבת הטקסטים, הוא אינו סוליסט בדר"כ, ומערב אחרים. הוא מעיד על עצמו כמי שמתקשה יותר בכתיבת מילים. בהשוואה ללחנים, הוא רואה בטקסט מלאכה קפדנית, ובעלת משקל מדויק. דן תורן הינו שותפו המרכזי כבר שנים לטקסטים. את 'אתה נמצא כאן' כתב יחד עם תורן ועמיר לב, ואת הלחן עם בן הנדלר.

I Told You I'm No Good

2011-09-15T07:15:00.000-07:00

You Know I'm No Good
Amy Winehouse
.....
.....

Meet you dowstairs in the bar and hurt
Your rolled up sleeves in your skull t-shirt
You say 'What did you do with him today?
And sniffed me out like I was Tanqueray
'Cause you're my fella my guy
Hand me your Stella and fly
By the time I'm out the door
You tear men down like Roger Moore

I cheated myself
Like I knew I would
I told you I was trouble
You know that I'm no good

Upstairs in bed with my ex boy
He's in a place but I can't get joy
Thinking on you in the final throes
This is when my buzzer goes
Run out to meet you, chips and pitta
You say 'when we married'
'cause you're not bitter
'There'll be none of him no more'
I cried for you on the kitchen floor

I cheated myself
Like I knew I would
I told you I was trouble
You know that I'm no good

Sweet reunion Jamaica and Spain
We're like how we were again
I'm in the tub, you on the seat
Lick your lips as I soap my feet
Then you notice likkle carpet burn
My stomach drop and my guts churn
You shrug and it's the worst
Who truly stuck the knife in first

I cheated myself
Like I knew I would
I told you I was trouble
You know that I'm no good

I cheated myself
Like I knew I would
I told you I was trouble
You know that I'm no good

מראשיתו You Know I'm no Good הוא שיר מכאיב ועצוב, ולא רק בשל כותרתו. המילים, המלודיה והמקצב הנהדרים שלו, מחלחלים במתיקות כמו גלולה מרה שמותירה מועקה צמיגה של אבדן והחמצה.

מדובר באהבה סוערת ובלתי אפשרית. כזו, שבה אף צד אינו מצליח להעניק לאחר תחושה של יציבות וביטחון, באופן הכולל יכולת לאזן ולמתן את הפגיעות ההדדיות. פרידות, חזרות, בגידות, געגועים, אכזבות. הקשר מצליח לשרוד רגע איחוד מחודש של חופשה בג'מייקה וספרד, אבל גולש במהרה לחוסר האמון, הנכרך לאורכו ואינו מרפה.

"ניסינו" אמרה ווינהאוס, כשהתייחסה לשיר. אלא שהטקסט אינו מסתפק רק בתיאור הניסיון הכושל. הוא חוזר שוב ושוב על ההצהרה- "אמרתי לך שאני פרובלמטית, בעייתית, לא טובה". כלומר, מראש לא היה כדאי לך, הזהרתי. זו התימה המרכזית שלו. זו חוויה שאינה קשורה כמובן רק לאותו קשר מסוים.

אפשר לכאורה לשרטט מקבילות מסוימות להצהרה מן הסוג הזה, לפחות ברמת הכותרת. בשירה העברית למשל, אצל אלכסנדר פן ב- "לא אני הוא האיש" (בלחן והשירה המרגשים של צביקה פיק). פן מדגיש שוב ושוב בפני אהובתו (לשעבר כנראה), שהוא אינו האיש שלבואו היא מצפה. אחר הוא זה שיביא לה טבעת. הוא עצמו, מצולק וחבול. עליה ללכת הלאה, היא תמצא, גם אם זה יקח זמן.

גם אצל בוב דילן אפשר למצוא הצהרה שיש בה דימיון ב- It Ain't me, babe . לא אני הוא זה שלו את זקוקה, אומר בוב. אמנם אצל דילן ההצהרה נשענת על ביקורת כלפי האישה המסוימת המצפה לגבר שהוא חזק תמיד, כזה המוכן להתחייב שתמיד יהיה שם בכל רגע נתון ויגן עליה, בין אם היא צודקת ובין אם לאו. אלו עבורו כמובן ציפיות מוגזמות, מסרסות, חונקות ולא ריאליות, ואליהן הוא מפנה את חיציו. עדיין, הוא מנער מעצמו כל דימוי של מי שעליו ניתן להשען בלא תנאי, ושל כזה שיכול להצהיר על רצונו שלא להפרד אף פעם. הוא ממש אינו מן המתחייבים. אל תכבלו אותו.

בשני המקרים, גם אצל פן וגם אצל דילן, אין כאב ממשי בקרב המצהיר עצמו , זה המשחרר ומפנה הלאה. גם לא איזו אשמה כבדה. בסטריאוטיפ זו הצהרה יותר "גברית" בשכיחותה.

האמירה של ווינהאוס שונה- היא רווית כאב. לכאורה היא מונעת ההאשמה כלפיה- אל תבוא אלי בטענות, הזהרתי אותך מראש מפני, ידעת לאן אתה נכנס. אולם דומה שהאזהרה מקפלת בחובה כמיהה לזה שיתעקש, שלא יוותר, שלא יבהל, שיוכיח אחרת, שיתקן, שיהיה נוכח במלוא תחושתיו, שילחם ולא ימשוך בכתפיו באדישות, שלא ינעץ סכינים, שיעטוף, יחבק, יעניק ביטחון. כמובן שזו משימה לא קלה.
אלא שהשאלה היא אם כל זה אמור להספיק. המציאות, ככל הנראה, הוכיחה במקרה זה שלא. שהאופטימיות שדברים ישתנו הייתה אולי אחיזת עיניים, ממש כדבריה. שאולי גם אם נמצאה דמות מתאימה, יכולתה למלא את החלל והספק הייתה מוגבלת . לכן אפשר לראות את האמירה גם כהצהרה לכל הקרובים, והסובבים והמצפים- שלא תגידו שלא אמרתי לכם. החוויה כנראה שלא השתנתה..

מוזיקלית, אפשר אולי לאתר ציטטות בשיר. יש הרואים את שורת הבס הדומיננטית שלו, כלקוחה במובהק משיר אחר. לי אישית מזכירה תמיד שורת הפיזמון that I'm no good את Which way you're going Billy של ה- Poppy Family , מסוף שנות ה-60.

רבות דובר על חלקו של מארק רונסון בהצלחת BTB , עד כדי טענות פה ושם, שהוא רכיב ההצלחה המרכזי. תרומתו של רונסון, ללא ספק גדולה וייחודית, אבל מספיק לשמוע את ווינהאוס מבצעת את I'm No good באופן גולמי וטהור כל כך, בליווי גיטרה בלבד, בכדי להסיר ספק או פקפוק בדבר גדולת היצירה שלה כעומדת בפני עצמה.

Powderfinger

2011-07-07T09:52:00.000-07:00

Powderfinger

Neil Young

.....
Look out, Mama
there's a white boat
comin' up the river
With a big red beacon
and a flag
and a man on the rail
I think you'd better call John
'Cause it don't
look like they're here
to deliver the mail
And it's less than a mile away
I hope they didn't come to stay
It's got numbers on the side
and a gun
And it's makin' big waves

Daddy's gone
my brother's out hunting
in the mountains
Big John's been drinking
since the river took Emmy-Lou
So the powers that be
left me here
to do the thinkin
And I just turned twenty-two
I was wonderin' what to do
And the closer they got,
The more those feelings grew

Daddy's rifle in my hand
felt reassurin
He told me,
Red means run, son
numbers add up to nothin'
But when the first shot
hit the docks I saw it comin
Raised my rifle to my eye
Never stopped to wonder why
Then I saw black
And my face splashed in the sky

Shelter me from the powder
and the finger
Cover me with the thought
that pulled the trigger
Think of me
as one you'd never figured
Would fade away so young
With so much left undone
Remember me to my love
I know I'll miss her

באלבומו האחרון- Le Noise כותב ניל יאנג ב- Love & War , שבעצם מצא את עצמו שר רוב הזמן על אהבה ומלחמה- "ראיתי צעירים רבים הולכים למלחמה, ומשאירים ארוסות רבות מחכות. הבטתי בהן מנסות להסביר לילדיהן. ראיתי רבות מהן נכשלות. הן ניסו לספר להם, וניסו להסביר מדוע אבא לא יחזור הביתה יותר, אבא לא יחזור הביתה יותר".

התהייה הזו, עם היעדר היכולת להבין, מושמת על-ידי יאנג באמצע שנות ה-70 בפיו של בחור בן 22. הרקע- מלחמת האזרחים, או כל תקופת אירועים דומה של מפגש בין ילידים לכוח עודף כובש. הבחור מסב את תשומת ליבה של אמו, לספינה לבנה ההולכת ומתקרבת במעלה הנהר. לא, זו אינה ספינת דואר. הוא מוצא עצמו כאחראי/המבוגר היחיד בשטח. אביו איננו (לא ברור אם מת, או עזב, נטש, נמצא במקום אחר), אחיו צד בהרים, ראש השבט אינו מתפקד ושותה מאז מות אשתו/בתו ככל הנראה. כך מוטלת על כתפיו ההכרעה כיצד לנהוג. עם הרובה של אביו בידו, הוא מרגיש לכאורה בטוח. הוא זוכר אמנם את התראת אביו לברוח במצב דומה, אלא כאשר הכדורים הראשונים פוגעים ברציף, הוא מרים את הרובה אל עיניו, כאשר הוא אינו מפסיק לתהות מדוע , לפני שהוא רואה שחור ופניו ניתזות לרקיע.
בולטת כאן עובדת היעדרם של האבות- האב הממשי, האח הגדול, ראש השבט. היעדרם הקונקרטי מייצג אולי באופן כללי יותר היעדרות של מבוגר אחראי, אב מגן, לא רק בקרב המשפחה/שבט על שפת הנהר, אלא בקרב שבטים/עמים או מדינות וארצות בכלל.

בבית האחרון מנסח יאנג את שורת הצוואה של הצעיר- " שימרו עלי מפני האבקה והאצבע " בה מופנית האשמה אל האצבעות הנוטות בקלות ללחוץ על הדק אבק השריפה, ויוצרות הרג מסיבי של אלו אשר "קשה להאמין שייעלמו כה צעירים, עם כל כך הרבה שלא הספיקו לעשות".

ביטויים ושורות כמו Look out Mama בשורת הפתיחה , או Never stopped wonder why ו-
Shelter me from the powder and the finger , חורתים את נצחיות השיר. לא במקרה ביצע אותו יאנג באירועים דוגמת ה- Live Aid ב- 85 .

טוב עשה יאנג כששידרג את powderfinger מגירסתו האקוסטית (לא שאינה יפה כשלעצמה) לזו החשמלית. כך העניק לו את עצמתו הדרושה, כשהוא נעזר בפראזת הריף המוכרת החוזרת ונשנית, ובשני סולואים ניל יאנגיים אופיניים בגיטרה, התופרים את השיר לכלל ההמנון שהוא. הגירסא המאוחרת שהוקלטה בהופעה, פתחה את הצד השני החשמלי באלבום Rust Nerver Sleeps עם ה- Crazy Horse מ- 79. כאן הגירסא מתוך האלבום וכן זו האקוסטית-

Under My Thumb

2011-04-15T00:12:00.000-07:00

Under My Thumb

Jagger/Richards

Under my thumb

The girl who once had me down

Under my thumb The girl who once pushed me around

It's down to me The difference in the clothes she wears

Down to me, the change has come

She's under my thumb

Ain't it the truth, babe

Under my thumb

The squirmin' dog who's just had her day

Under my thumb

A girl who has just changed her ways

It's down to me, yes it is

The way she does just what she's told

Down to me, the change has come

She's under my thumb

Ah, ah, say it's alrigh

t Under my thumb

A siamese cat of a girl

Under my thumb

She's the sweetest, hmmm, pet in the world

It's down to me

The way she talks when she's spoken to Down to me,

the change has come

She's under my thumb

Ah, take it easy babe

Yeah It's down to me, oh yeah

The way she talks when she's spoken to

Down to me, the change has come

She's under my thumb

Yeah, it feels alright

Under my thumb

Her eyes are just kept to herself

Under my thumb, well I I can still look at someone else

It's down to me, oh that's what I said

The way she talks when she's spoken to

Down to me, the change has come

She's under my thumb

Say, it's alright Say it's all...

Say it's all... Take it easy babe

Take it easy babe Feels alright

Take it, take it easy bab

UMT הינו אחד מהסמלים המובהקים של הסטונס. הוא, על המקצב הידוע שלו, פתחו לא מעט מהקונצרטים בסיבובי ההופעות הגדולים שלהם. זהו שיר מלהיב שהטמפו שלו תמיד בועט ורלוונטי. הוא cool לנצח.

הוא קשור גם באירוע היסטורי מעציב וטראומטי בתולדות הרוק. במהלך ביצועו בפסטיבל אלטמונט ב- 69', דקרו 'מלאכי הגהנום' (אנשי האבטחה של הלהקה באותה תקופה) למוות בבחור (מרדית' האנטר, 18) מן הקהל , אשר שלף אקדח לאחר שנדחף על-ידם. אגב, מי שיראה וישמע את הביצוע באלטמונט יתקשה שלא להתרשם מביצוע מאוד לא אופייני, דהוי, שטוח וחסר חיים של השיר, כשג'אגר מקדם לו פתיח של ניסיונות הרגעה לקהל.

הטקסט עורר מחלוקת ארוכה וטענות מצד ארגונים פמיניסטיים. הוא שייך לג'אגר, אשר דחה טענות בדבר היות מילותיו 'אנטי פמיניסטיות' כשטען שמדובר בשעשוע קריקטורי. זו אולי דרך אלגנטית לחמוק מן ההאשמות כלפיו, אבל סביר להניח שיש בטענתו לא מעט מן האמת. כשיר וכיצירה, נראה שנכון יותר להתייחס אליו כשיקוף תופעה, וכפנטזיה שכיחה של ניצחון ונקמה מתוקה, ולא כהצהרה אידיאולוגית מסוימת לסוג יחסי כוחות בין המינים. יחד עם זאת, יתכן שזו התייחסות "מקלה" לג'אגר, הולל לא קטן (בן 23 בסה"כ אז), אשר אולי התקשה לשמוע "לא" כתשובה, והתענג על תגובה סאדיסטית במיוחד.

אז במה מדובר? בחורה מסוימת הייתה כוחנית ו/או לא מושגת, דוחה וסרבנית , ו/או פגעה והעליבה בחור מסוים. והנה התהפכו היוצרות, A change has come , ועתה היא תחת אגודלו. היינו, מסובב אותה על האצבע. לא סתם מסובב, אלא שהיא עושה מה שאומרים לה. תחת אגודלו היא כמו חתולה סיאמית, היא חיית המחמד הגדולה ביותר בעולם. הוא זה שאחראי לשינוי בלבושה והתנהגותה, ולאופן בו היא הולכת או מדברת. גם שליטה מוחלטת וגם כוח שינוי של גבר, אשר אילף את הסוררת. כלומר, הוא מתרברב, זה אני, אני אחראי לכל זה. ולא זו בלבד שהיא בבעלותי, אלא שעתה עיניה שמורות לעצמה, ואלו שלי, יכולות להביט גם באחרות. כלומר, הוא כסוג של שיך בדואי.

ניתן להניח כל זאת על סקאלה אשר בקצה האחד שלה, קיימת מעין פנזטית כיבוש רווחת של מישהו או מישהי שמצפים שהצד הדוחה והפוגע, 'יזחל חזרה על ארבע' בכניעות , ובקצה האחר , מימוש סאדו- מזוכיסטי שכיח של מבנה שבו יש לצד אחד שליטה מחלטת באובייקט, כ 'אדון ושפחה' או 'מלכה ועבד'. אגב, אפשר גם להניח ששליטה זו קיימת באופן הפכי אצל שני הצדדים, כלומר, שניהם (האדון והשפחה) מחזיקים באובייקט בשליטה טוטאלית.

UMT הוא מתוך Aftermath (66'), אלבום, אשר הופיע בשתי גרסאות שונות- בריטית ואמריקאית. לבד מן העטיפות השונות, הגירסא האמריקאית מקוצרת יותר אבל נכלל בה Paint It Black אשר הופיע קודם לכן כסינגל, בתקופה בה סינגלים לא נכללו באלבומים בבריטניה. Aftermath שופע בכלים אקזוטיים, כמו במקור, כאשר בריאן ג'ונס מכתיב את הקצב בעזרת Marimba , קסילופון ממוצא אפריקאי. כאן שני ביצועים- האחד, מהופעה אולפנית עם קהל, עם בריאן ג'ונס, והאחרת, מאוחרת יותר, מהופעה בטקסס.

Pirate Jenny

2011-02-20T13:00:00.000-08:00

Pirate Jenny
Brecht/Weill

You people can watch while I'm scrubbing these floors
And I'm scrubbin' the floors while you're gawking
Maybe once ya tip me and it makes ya feel swell
In this crummy Southern town
In this crummy old hotel
But you'll never guess to who you're talkin
No. You couldn't ever guess to who you're talkin'

Then one night there's a scream in the night
And you'll wonder who could that have been
And you see me kinda grinnin' while I'm scrubbin
And you say, What's she got to grin
I'll tell you

There's a ship
The Black Freighter
with a skull on its masthead
will be coming in

You gentlemen can say, Hey gal, finish them floors
Get upstairs! What's wrong with you! Earn your keep here
You toss me your tips
and look out to the ships
But I'm counting your heads
as I'm making the beds
Cuz there's nobody gonna sleep here, honey
Nobody
Nobody

Then one night there's a scream in the night
And you say, Who's that kicking up a row?
And ya see me kinda starin' out the winda
And you say, What's she got to stare at now
I'll tell ya

There's a ship
The Black Freighter
turns around in the harbor
shootin' guns from her bow

Now
You gentlemen can wipe off that smile off your face
Cause every building in town is a flat one
This whole frickin' place will be down to the ground
Only this cheap hotel standing up safe and sound
And you yell, Why do they spare that one
Yes
That's what you say.
Why do they spare that one

All the night through, through the noise and to-do
You wonder who is that person that lives up there
And you see me stepping out in the morning
Looking nice with a ribbon in my hair

And the ship
The Black Freighter
runs a flag up its masthead
and a cheer rings the air

By noontime the dock
is a-swarmin' with men
comin' out from the ghostly freighter
They move in the shadows
where no one can see
And they're chainin' up people
and they're bringin' em to me
askin' me
Kill them NOW, or LATER
Askin' ME
kill them now, or later

Noon by the clock
and so still by the dock
You can hear a foghorn miles away
And in that quiet of death
I'll say, Right now
Right now

Then they'll pile up the bodies
And I'll say
That'll learn ya

And the ship
The Black Freighter
disappears out to sea
And
on
it
is
me

בדפים האחרונים של 'כרוניקות-חלק 1' מקדיש בוב דילן שורות ארוכות למפגש שלו עם 'ג'ני של הפיראטים'. הוא נתקל בשיר בערב שירי ברכט אליו הלך מס' פעמים באולם בוילג' בו עבדה חברתו. הטקסט, בחיבור הלחן המסוים, עשה עליו רושם רב בעצמתו, בעיקר בשורות הפזמון הדומיננטיות כל כך, המדגישות את כניסתה של "ספינת המשא השחורה". עצמה זו הזכירה לו את צופרי כניסת האניות ("שנשמעו כמו הכרזות חשובות") באחת מערי הנמל, אותן שמע בנעוריו.
"בתוך כמה שנים אכתוב ואשיר שירים כמו 'זה בסדר אמא (אני רק מדמם)', 'מיסטר טמבורין מן', ..'גשם כבד עומד לרדת'.. אם לא הייתי הולך ל- Theater de lys ושומע את הבלדה 'ג'ני של הפיראטים', אולי לא היה עולה בדעתי לכתוב אותם, או ששירים כאלה יכולים בכלל להיכתב", מסכם דילן.
שנה או שנתיים לאחר מכן כתב את – When The Ship Comes In (מתוך The Times They Are A' Changin' ). לפי הסיפור נכתב השיר במלון, לאורכו של לילה, לאחר שפקיד הקבלה סירב לתת לדילן חדר בשל מראהו המוזנח. בהתערבות ג'ון באאז שהייתה עמו, נעתר הפקיד.
גם בעקבות תוכן השיר וכותרתו ואולי גם עצם הסיטואציה במלון (בגרסה המתורגמת אותה ג'ני היא חדרנית במלון) , משייכים את 'The Ship' לאותה השפעה ברכטית. גם כאן, דילן, כועס ומושפע מהשפלת בעל הכוח (הפקיד) ומתאר גאולת נדכאים, מהפיכה ושינוי חברתי למול בעלי השררה. אפקט הנקמה ההרסנית והמחריבה של ג'ני מקבל כאן גאולה זועמת באספקטים מיתולוגיים יהודיים. הכוחניות מובסת, כפי שניגף גוליית וכפי שהוכרעו פרשי פרעה בים. אלא שכאן רצוף גם השיר בזקיפת הראש דרך דימויים חיוביים רבים לשינויים - "הדגים יצחקו, השחפים יחייכו, הסלעים שעל החול יעמדו בגאווה... והשמש תכבד כל פנים שעל הסיפון... ואנשי הספינה החכמים יזכירו לכם פעם נוספת, שכל העולם כולו מתבונן."

דילן ובאאז שרו מיד את השיר בצעדה על וושינגטון למען חופש ועבודה בקיץ 1963. ב- Live Aid ב- 85', ביצע אותו דילן בליווי קית' ריצ'ארדס ורוני ווד-

'ג'ני של הפירטים' מושר בגרסא המקורית* בפיה של פולי פיצ'ם, בתו של סרסור הקבצנים, ב- 'אופרה בגרוש'. פולי שרה בטקס חתונתה עם מקי סכינאי, גדול הפושעים בעיר, ובוחרת לשיר למען החגיגיות והשמחה, למול מקי וחבורתו. היא מצטטת את אותה ג'ני שאת שירה שמעה באחד ה"מרתפים", כדבריה.
ג'ני המלצרית ממרקת את הכוסות והצלחות (בגרסא האמריקאית את הרצפה), מוקנטת בשאלה מתי תיאסף על ידי הפיראטים, חבריה. מושפלת בידי האורחים והמעבידים, היא יוצאת בשיר זעם והרס של נקמה בעיר כולה, המופגזת על ידי הספינה המגיעה, כשהיא עצמה גם נותנת גם את פקודות ההוצאה להורג לאלו שנתפסו, טרם עלותה בגאון על הספינה הימה.

המסר החברתי האנטי קפיטליסטי אומץ בגרסא האמריקאית גם כסמל לשחרור האדם השחור, המודגש בדמות ספינת המשא השחורה (בגרסא המקורית- ספינה עם תותחים). ככזה, זכה גם לביצוע מצוין וסימבולי בפיה של נינה סימון.

כפי ש"ג'ני" נטען במשמעות זו בפיה של סימון, כך טוד היינס, במאי הסרט I'm Not There על חייו של דילן, בוחר באחת הדמויות (6) המגלמות את דילן, בנער שחור- מרקוס קארל פרנקלין, אשר לא במקרה ככל הנראה, מעניק ביצוע משלו ל- When The Ship Comes In -

לצד המסר החברתי הקולקטיבי יותר של ברכט, ניתן להתייחס ל 'ג'ני' גם ברמה האישית, האינדיבידואלית, היכולה להתייחס לכל עמדת נחיתות פרטית באשר היא. בהיבט השלילי עלול המושפל להפוך למשפיל אלים וכוחני בעצמו, אשר הפנטזיה ההרסנית הנרקיסיסטית שלו היא נקמנית וכללית. בהיבט החיובי- ביטוי ליציאת הפרט מעבדות לחירות ולהצלחה אישית, תוך נצחון יריביו ומדכאיו, ואימוץ עמדה של חוזק הומני וליברלי.
פולי פיצ'ם עצמה רואה כנראה את חתונתה עם מקי כסוג של שחרור, אולי מהוריה, כעין מרד.. אולם זהו מרד תבוסתני ואשלייתי למדי של נערה מתבגרת . היא אינה יוצאת באמת לדרך עצמאית של נשיות חזקה, אלא בוחרת להיות כפופה, או תלויה בגחמות מקי, אותו מעריצה.

את 'ג'ני' שרה בברלין לראשונה ב- 1928 לוטה לניה, בת-זוגו של קורט ווייל, בביצוע שנותר עד היום כמייצג הבסיסי המובהק של השיר. לניה שרה מאוחר יותר גם בגרסא אנגלית בשנות ה-50.
כאן היא שרה בגרסא מאוחרת יותר, מתחילת שנות ה-60 לאחר מותו של ווייל. אחריה- נינה סימון.

(* בגרסאות רבות אחרות הוא מושם בהמשך המחזה, בפיה של ג'ני הזונה, זו המסגירה את מקי למשטרה).

The Ship Song

2010-12-19T17:08:00.000-08:00

The Ship Song

Nick Cave

Come sail your ships around me

And burn your bridges down

We make a little history, baby

Every time you come around

Come loose your dogs upon me

And let your hair hang down

You are a little mystery to me

Every time you come around

We talk about it all night long

We define our moral ground

But when I crawl into your arms

Everything comes tumbling down

Come sail your ships around me

And burn your bridges down

We make a little history, baby

Every time you come around

Your face has fallen sad now

For you know the time is nigh

When I must remove your wings

And you, you must try to fly

Come sail your ships around me

And burn your bridges down

We make a little history, baby

Every time you come around

Come loose your dogs upon me

And let your hair hang down

You are a little mystery to me

Every time you come around

ב הרצאה שנשא על שיר האהבה, הדגיש ניק קייב את היותו כזה הכרוך גם בסבל או עצב, אחרת כשיר הוא חוטא לאמת ומטעה. עליו לחבק קודם כל את הפוטנציאל לכאב. הוא אף פעם איננו ממש שמח. קייב מתאר את שיר האהבה כמימוש אלוהי (מושג האלוהות עובר אצל קייב תהפוכות ושינויים, ונראה שכיום הוא יותר מתחייב עליו כערך סימבולי של אמת, נעלות ונשגבות, ולאו דווקא כשייך לדמות קונקרטית). מימוש זה , דרך הכתיבה, הנו המניע הראשוני והעיקרי עבורו ככותב.

מות אביו כשהיה בן 19 הוביל אותו לדבריו, להעמקת השימוש בשפה, שהייתה עבורו כאמצעי מרפא. היא משמשת עבורו ככזו גם בנסיבות אחרות השייכות לקשרים שונים, שהרי במקום בו יש שניים או יותר, קיימת שפה.

שיר האהבה מושפע מרוח הגעגוע, הכמיהה, של ילד לאמו, של אוהב לאהובתו, של האוהבת לאהובה.

בכותבים השייכים לתרבות הרוק רואה קייב בבוב דילן, ליאונרד כהן, ואן מוריסון, טום וויטס, ניל יאנג או פי ג'יי הארווי, ככאלו הכותבים ברוח זו.

במובנים אלו The Ship Song הוא מייצג אופייני של שיריו.

השיר מתאר קשר בלתי אפשרי, הניתן לפירוש או להבנה מזוויות שונות של מציאות, ועוסק בקונפליקט הנלווה לו, לכל אורכו. המתאר קורא לאהובתו להשיט את ספינתה סביבו, ולשרוף את הגשרים שלה. ניתן להסביר שורות אלו, החוזרות בהמשך, כקריאה לסוג התמסרות טוטאלי, גם אם רגעי. ההתמסרות דורשת ביטול כבלי מציאות שונים, או מחוייבויות , אשר מונעות או עומדות כנגדה. אולי יש לה בן זוג אחר (או שלו..) , אולי נשואה, או אולי שוב ושוב ניסו בעבר לממש אהבה ללא הצלחה, אולי היא דמות משייטת המתקשה לעגון ולהוות חוף מבטחים. עדיין, המפגש סוחף אותם שוב ושוב לפסגות מיוחדות- "היסטוריה קטנה, כל פעם שאת מגיעה".

גם הבית השני, מתאר קריאה דומה לשחרור בשורות מקבילות- "שחררי את הכלבים שלך אלי, תני לשיערך ליפול"- אלו מייצגים שוב את שחרור הכבלים, שבירת הסדר, נינוחות, ייצריות. הוא תוהה עדיין על חידתה, היא מסתורית עבורו כל פעם שהיא מגיעה.

"דיברנו על כך כל הלילה, הגדרנו את הבסיס המוסרי שלנו, אבל כאשר אני זוחל לזרועותייך, הכל מתדרדר". שורות אלו תומכות בהיות הקשר באזור הלא מוסרי בהתאם לתפיסותיהם, אולי סביב מחוייבויות אחרות, אולי סביב ההכרה במגבלות וחוסר האפשריות. אלא שההכרה המוסרית אינה עוצרת את הסחף הרגשי והייצרי עבור שניהם. פניה מתעצבות, כאשר מגיע הזמן להפרד. הוא חייב להסיר את כנפיה, אבל היא חייבת לנסות לעוף. במשפט זה מנוסחת גם ההכרה בצורך לשחרר. הוא מכיר בחובה שלה ללכת, ואולי אף מבין זאת כהכרח.

האלבומים של קייב נחלקים בחלוקה גסה לכאלה שהם יותר בועטים ומחוספסים מוזיקאלית, לבין אלו ה"רכים" יותר . The Good Son שייך יותר לקטגוריה השניה. הוא יצא לאחר Tender Prey הקלאסי, אשר מנוגד לו מאוד באופיו. קייב ספג ביקורת בזמנו על הפנייה הרכה הזו, שנראתה גם פופולארית יותר (האלבום הוקלט בתקופת ברזיל של קייב, כשהיה נשוי לאישה ברזילאית). זוהי תפיסה מוטעית שאינה מתייחסת לטקסטים, אשר גם באלבום זה, כמו באלבמים "רכים" אחרים כמו Murder Ballads או The Boatman's Call , הם אפלים, לא קלים, וכואבים. כיום אין עוררין רב על כוחו וייחודיותו של האלבום.
הוידיאו הרשמי של השיר, כמו גם הצילום על העטיפה, כוללים ילדות לבושות לבן. יפות, זכות, טהורות. גם שם האלבום, הילד הטוב, מתייחס אולי לטוהר זה. נראה שכמו הניגוד שבין המוזיקה המלודית לטקסטים, כך גם הניגוד בין טוהר הילדות והבן הטוב, לעולם פנימי שבו גם כאב, זעם ,ייצריות, עצב, געגוע, בדידות. ניגוד זה ניתן לראות במילות The Good Son , שיר הנושא עצמו.

הזרעים הרעים מופיעים כאן עם בליקסה ברגלד, השותף גם לדואט הנהדר ב-The Weeping Song הקודם לשיר.
כאן הביצוע מהאלבום (אפשר לשים לב לליווי הקולות ההרמוני היפה בפתיחה), ולאחריו בליווי פסנתר בלבד.

מה לך יחידה

2010-11-03T17:00:00.000-07:00

מה לך יחידה

מילים: שלמה אבן-גבירול

לחן: ברי סחרוף, רע מוכיח

....

מה לך יחידה תשבי / דוּמם כְּמלך בַּשְּבי.
כנפי רְננים תאספי / וכנף יגוֹנים תסחבי?
כמה לבבך יאבל / כמה דמעות תשאבי?
דבקת ביגון עד אשר/ קבר בתוכו תחצבי.

דֹמי יחידתי לאל / דֹמי ואל תֵעָצבי.
עִמדי וצַפִּי עד אשר / ישקיף ויֵרֶא יושְבִי .
סִגרי דלָתֵך בעדך / עד יַעֲבָר זעם חֲבי.
יֵקל בעיניך מאד/ אם תצמְאי או תרעֲבי.
יֵרֶב שכרך עד מאד / ובאחריתך תיטבי.
הִנָּזרי מאַחֲרי תבל / ואל תתערבי!

יש מידת אופטימיות מנחמת ומחממת לב, במחשבה על כך שמילות שיר של משורר אשר שיריו היו ספוגים בכיסופים לארץ ישראל וחייו היו רוויי סבל ומדנים, זוכות אלף שנה לאחר מותו, ללבוש בדמות שיר רוק קצבי סוחף, אשר מעורר קהל לרקוד ולשיר. אבן- גבירול אמור היה לרוות נחת ללא ספק. סביר להניח שהאזנה ראשונית או חסרת ביאור נוטה באופן טבעי שלא לתרגם בהכרח את כוונת המשורר המקורית, אלא ליצור תבנית חוויה מעט שונה במהותה.

מה שנחווה אולי ברמה המיידית כפניה אל אהובה או בת, הוא בעצם פניתו של אבן-גבירול אל נפשו שלו (הלחן הוא לעשר השורות הראשונות של שיר ארוך בהרבה, ואשר שורותיו האחרונות הן בערבית). הרקע- עזיבת עיר מגוריו, ומעבר לעיר אחרת. בגירסא אחת מדובר בעזיבת סרגוסה, עירו, לאחר ריבוי סכסוכים ותחושת נידוי, מס' שנים לאחר מות פטרונו יקותיאל (כמשורר ופילוסוף, וכמנהג התקופה, בקרב יהודים ואחרים, נתמך כלכלית וחברתית בידי פטרון). בגירסא אחרת, מדובר בעזיבת גרנדה, אליה עבר מסרגוסה, וגם אותה עזב באכזבה ובכעס. הגירסא השניה נתמכת על ידי הבעת טינה כללית יותר, המופנית כלפי יהדות ספרד בכלל בשיר.

חייו של א"ג לא היו קלים בלשון המעטה. נולד במלגה, בן יחיד, אביו נפטר בהיותו צעיר. סבל ממחלת עור קשה, היה קטן קומה, והיה שרוי במצב כלכלי ירוד. הוא מת צעיר (בולנסיה בסופו של דבר), באמצע שנות השלושים לחייו, או בתחילתם. עם כל אלו- היה גאון ופורה ביותר, וכתב באינטנסיביות רבה- שירת קודש וחול, פיוט וחיבורים פילוסופיים. החל לכתוב בגיל צעיר מאוד, כשהוא חש כבר בן שש-עשרה כאדם קשיש ("והנני ושש עשרה שנותי-/ולִבּי בָן כְּלֵב בֶּן השמונים").

כאמור, הפנייה היא לנפשו שלו המתלוננת, המדוכאת ושרויה ביגון כמלך בשבי. הוא נוזף בה וקורא לה לשוב ולפתוח את כנפי השמחה, ולהמעיט באבל ובדמעות בהם טובעת. הוא מפנה אותה לאל, לכוחו המיטיב וליכולתו. במבט אופטימי הוא מקווה לשכר ואחרית ימים טובה. הוא קורא/מצווה עליה לבל תתערב ותמתין באמונה לזמנים אחרים.

מעניינת פניה זו אל ה- נפש. מתבקשת עקב כך התייחסות בלשון נקבה. ייתכן שסוג זה של פניה/דיאלוג היה מקובל אז, בשירה, ואולי גם מחוץ לה. עם זאת, נראה שאופן הפנייה, בלשון נקבה, משרת אולי את הדגשת הפונה אל עצמו כמי שלוקח אחריות, כהורה, כאב. הוא מגייס גם דמות אב נוספת, או אולי עיקרית עבורו- האל. שני אלו- מעין עצמי המקל, מרגיע ומעמיד גבולות, והאל, מהווים משענת פנימית, אל מול המצוקה בה שרוי היה א"ג.

המשך הטקסט מפרט את כיסופיו לארץ ישראל, גם לאור מיאוסו מספרד ( שימי ספרד אחרי/גוך ואל תתעכבי/עד תדרכי צען וגם/בבל וארץ הצבי/שם תדרכי כל עז,ושם/תנשאי תשגבי). בבית האחרון (שחלקו כאמור בערבית) משתחרר כעסו והוא מטיח "אש וגופרית" ומשאלות הרס באויביו ויריביו.

....

הקצב הסוחף של הלחן והעיבוד מצוי כבר בריף הפתיחה הנהדר שלו, המהווה פתיח ונושא חוזר בהמשך. מכאן, הגלישה היפה אל הקצב והתיפוף הדומיננטי של מוכיח. סחרוף שר בפיסוק אופייני, כשהלחן ואופן השירה מדגישים יפה את השיחה הפנימית של המחבר עם עצמו, על הניואנסים שבה. ברקע בולטים ליווי כלי המיתר, כלי הנשיפה הקצביים, והשתלבות קולו של שי צברי בחלק השני.
מנגנים בשיר- אורן קפלן בגיטרה ספרדית, איל תלמודי בקלרינט, יאיר סלוצקי בטרומבון, ספי ציזלינג בחצוצרה, עופר פלד בסקסופון, גליה חי בכינור ובויולה, איתמר דוארי בכלי הקשה, ושי צברי כאמור בקולות.
יצירה זו של סחרוף ומוכיח (שיא נוסף ליצירה המשותפת שלהם), ופרוייקט אדֻמי השפתות כולו (בהפקת ניצן זעירא), בהחלט מממשת שכר רב עד מאד, ואחרית שהיטיבה עם אבן גבירול, בהוסיפה נדבך נהדר לשירתו.

מקורות:
טקסט פרופ' חביבה פדיה בחוברת אלבום אדֻמי השפתות.
"מסע בתחנות חייו של אבן גבירול"- שרה כץ.

The Pilgrim; Chapter 33

2010-09-03T05:42:00.000-07:00

The pilgrim; Chapter 33

Kris Kristofferson

See him wasted on the sidewalk in his jacket and his jeans
Wearin' yesterday's misfortunes like a smile
Once he had a future full of money, love, and dreams
Which he spent like they was goin' outa style
And he keeps right on a'changin' for the better or the worse
Searchin' for a shrine he's never found
Never knowin' if believin' is a blessin' or a curse
Or if the goin' up was worth the comin' down

CHORUS:
He's a poet, he's a picker
He's a prophet, he's a pusher
He's a pilgrim and a preacher, and a problem when he's stoned
He's a walkin' contradiction, partly truth and partly fiction
Takin' ev'ry wrong direction on his lonely way back home

He has tasted good and evil in your bedrooms and your bars
And he's traded in tomorrow for today
Runnin' from his devils, Lord, and reachin' for the stars
And losin' all he's loved along the way
But if this world keeps right on turnin' for the better or the worse
And all he ever gets is older and around
>From the rockin' of the cradle to the rollin' of the hearse
The goin' up was worth the comin' down

CHORUS:
He's a poet, he's a picker
He's a prophet, he's a pusher
He's a pilgrim and a preacher, and a problem when he's stoned
He's a walkin' contradiction, partly truth and partly fiction
Takin' ev'ry wrong direction on his lonely way back home
There's a lotta wrong directions on that lonely way back home

ב-נהג מונית של מרטין סקורסזה, מוכרת הסצינה בה מנסה בטסי (סיביל שפארד), לפענח את דמותו של טראביס (רוברט דה-נירו), דרך התייחסות לשירו של קריס קריסטופרסון. הדיאלוג מתנהל כך-
בטסי: "אתה יודע מה אתה מזכיר לי?"

טראביס: "מה?"

בטסי: "את השיר הזה של קריס קריסטופרסון"

טראביס: "מי זה?"

בטסי: "כותב שירים, (וממשיכה בציטוט) הוא נביא, הוא סוחר סמים, חלקו אמיתי וחלקו דימיוני, הוא סתירה מהלכת"
טראביס: "את אומרת את זה עלי?"

בטסי: "אני מדברת אל מישהו אחר?"

טראביס: "אני לא סוחר סמים, אף פעם לא הייתי"

בטסי: "או לא, רק הקטע של הסתירה ".

בסצינת המשך קונה טראביס לבטסי את התקליט- The Silver Tongued Devil And I . כשהוא מגיש לה אותו, טרם שהיא יודעת שהוא לוקח אותה לסרט פורנו, היא שואלת אם שמע אותו. טראביס עונה שלא, הוא לא מתמצא בזה, והפטיפון שלו מקולקל, אבל שישמח לשמוע אותו איתה. בטסי אומרת שאינה יכולה ללא מוזיקה.
פול שרדר כתב את התסריט ל"נהג מונית", אבל נראה שסקורסזה, חובב מוזיקה נלהב (*), אחראי למחווה הזה לקריסטופרסון. זמן מה קודם לכן הוא סיים את "אליס לא גרה כאן יותר" בכיכובו. מודגש הניסוח בפי בטסי- "כותב שירים", ולא זמר או משהו דומה.
נהג מונית מקפל ומסנתז לתוכו נושאים רבים- גזענות, אלימות, הנהגות פוליטיות המתזמרות סיסמאות להמונים, מעמדות, ניצול נשים, טראומת וויטנאם, חיים בעיר הגדולה, וכמובן בדידות וניכור. עבור שרדר המונית היא מטאפורה לבדידות, כדבריו- "ארון המתים המתכתי הנוסע". כדברי טראביס (שרדר מצטט את תומס וולף)-

I'm God's Lonely Man .

לצד שורת הנושאים הרחבה, זהו גם סרט על גבריות, על זהות גברית, חרדות גבריות, ועל דמות האב. טראביס מציין את היותו לוחם מרינס, בניסיונו להתקבל לתחנת מוניות. לא ברור אם זו אמת, אבל מדובר בכרטיס כניסה גברי. חבורת נהגי המוניות, בחיקוי שכיח של חבורת גברים אופיינית, עסוקה לעתים בהתייחסות מבזה לנשים על מנת להאדיר את ביצועיהם. טראביס נראה להם ממבט חיצוני כמי ש"מבין בנשים". טראביס מנסה למצב עצמו כגבר למול בטסי, ונכשל, היא דוחה אותו. הוא מכשיל את עצמו כיוון שרואה עצמו "חסר ערך" כדברי שרדר. נשים נראות לטראביס קרות ומרוחקות. הן איגוד.

סקורסזה עצמו, בהופעת אורח, מכריח את טראביס להיות עד לבגידת אשתו עם גבר זר, "כושי". מקורה של גזענות, נרמז כאן, יכול להיות גם בחרדת סירוס גברית לבנה, למול הגבר השחור. סקורסזה מפליג בפנטזיות רצחניות ופלסטיות על מה שמאגנום 44 יכול לעולל לפני אישה או ל- woman's pussy .

הן בטסי והן אייריס (ג'ודי פוסטר כנערה הזונה), משרתות או חוסות תחת כנפי דמות אב כלשהי. בטסי תחת פלנטיין, המועמד הפלקטי לנשיאות, ואייריס תחת ספורט, הסרסור (הארווי קייטל). ספורט אוסף אותה בזרועותיו כאב רחום ומגן, ובאותה נשימה שולח אותה לשרת לקוחות, כשהוא מהלל את יכולתה "לעשות הכל" כדבריו. טראביס מנסה להיות אב אלטרנטיבי לאייריס, ומנסה לגאול את נשמתו דרך מרחץ הדמים המטהר שהוא עורך למען הצלתה. טראביס רואה בשני האבות הללו, פלנטיין, ולהבדיל,ספורט, אבות כוזבים ומתעתעים, והוא צודק כמובן.

קריסטופרסון, סוג של קאובוי, טייס הליקופטרים, שסיים כ"כותב שירים", כתב את The Pilgrim בהשראת שורה של דמויות גבריות, מוזיקאים יוצרים, שחקנים וזמרי מוזיקת קאנטרי בעיקר (אם רוצים לצרף דמות ישראלית, אפשר אולי לצרף את שמוליק קראוס כדוגמא אופיינית) . בטסי המצטטת את השיר באופן שאינו מסודר, מדגישה את הסתירה שבדמויות. את המאפיינים המנוגדים שלהן.

חלק מכוחו הרב של נהג מונית הנו בעיצוב הדמויות המרתק, כמו גם בהתאמת השחקנים אליהן. כל אחת מהדמויות מצטיירת בסופו של דבר כרבת פנים ורבדים, שצדדים ממנה משתקפים או מושלכים על האחר. המסר של שרדר/סקורסזה מדגיש את מרכבות האדם, כמו את חווית הבדידות האוניברסלית, גם אם עוצמותיה, ממדיה והשפעתה שונים אינדיבידואלית, בהתאם לנסיבות חיים ואישיות.

שרדר כתב את נהג מונית לאחר תקופה קשה של בדידות, חוסר שינה, שתייה והרס עצמי. אמירתו- טראביס זה אני, אולי מוגזמת כמובן, אבל משקפת את המסר- הוא יודע מה טראביס מרגיש.

כך, גם קריסטופרסון, בפתיח שלו לשיר אומר- "התחלתי לכתוב על קריס גנטרי, וסיימתי עם דניס הופר, ג'והני קש, דוני פריטס, פול סיבל, בילי פלוט, ג'רי ג'ף ווקר, ראמבלין ג'ק אליוט".. כולם כנראה נגעו וטעמו מהטוב ומן השטני, ברחו מהשדים שלהם ונגעו בכוכבים, נעו בין יצירות על זמניות, לבין הרס עצמי. לצד הסיכום שלו כי, העלייה מעלה הייתה שווה את הירידה מטה, בעצם הוא רוצה אולי גם לומר- כתבתי על עצמי..

(* סקורסזה ביים את ה- Last Waltz , המופע האחרון של ה"להקה", את Shine A Light של הסטונס, ואת התיעוד הדוקומנטרי על בוב דילן - No Direction Home . ראוי עוד לציין את בחירתו המצויינת בברנרד הרמן להלחנת פסקול נהג מונית. הרמן שהלחין לטריפו, היצ'קוק, אורסון וולס ועוד, כתב מוזיקה נפלאה לסרט, ומת מייד עם סיום ההקלטות.)

כאן קריסטופרסון בביצוע המקורי, ולאחריו שתיים מן הדמויות הבולטות המוזכרות בפתיח שלו, מקדימות לביצוע משותף פטפוט רב חן על השיר..

Order 1081

2010-07-11T05:55:00.000-07:00

Order 1081/david Byrne

A bomb went off this morning—raining bodies on TV
They are blaming the insurgents, they are blocking off the streets
And the smoke is rising slowly, from the barrel of a gun
The solution to disruption—Order 1081

Now the sunsets are incredible across Manila Bay
You can hear the bombers landing at the U.S. Air Force base
And somewhere in the distance, out beyond the setting sun
They will sign a proclamation—Order 1081

Now we live down by the water in a shack that’s made of wood
And the bankers need to huddle—so they need some extra room
We will find us somewhere better, there’s enough for everyone
Got a perfect explanation—Order 1081

I thought I ordered coffee but they gave me 7Up
Got to clear away these shanties and these ugly nipa huts
So the seeds of our great future, they can grow here when we’re done
And it’s clearly all because of Order 1081

For thirty days the rain fell, we were nearly washed away
The radio fell silent, nothing left to do but pray
And the senator he told us the guerrillas are on the run
And the reason they are hiding?—Order 1081

They are planting plastic flowers on the seaside esplanade
The Pope is speaking Spanish but we can’t hear what he says
Got to stop all this confusion, got to wipe away this scum
And the way to make it happen—Order 1081

It’s amazing that the soldiers somehow all know how to dance
It’s amazing how the soldiers keep the creases in their pants
Now it’s safe to walk the streets at night—a new world has begun
Ev’rybody’s sleeping soundly—thanks to 1081

בספטמבר 1972 העביר פרדיננד מרקוס, נשיא הפיליפינים, את הוראה/צו 1081 , אשר נכנסה לתוקף מס' שבועות מאוחר יותר. האקט נעשה בעקבות התגברות מחאה והתקוממות של סטודנטים באוניברסיטאות ברחבי המדינה וכן התארגנויות התנגדות אקטיביות של מורדים, חלקם קומוניסטים, בפיליפינים.
שורת ההוראות כללה אפשרות מעצר והחזקה במעצר ללא הגבלה עד להינתן הוראה אחרת . היא הפכה את מרקוס למפקד העליון של הצבא , ואפשרה לו כנשיא להיות אחראי גם על הממשלה, תוך כדי שמירה מחלטת על שליטת מפלגתו במוסדות השלטון. היא אסרה על התארגנויות מחאה פוליטיות, וקבעה קיום עוצר בין חצות לארבע בבוקר. קיומו של צו 1081 נמשך לאורך כל שנות השבעים. הוא נתקבל בברכה יחסית ע"י העם הפיליפיני לאור תחושת הכאוס וחוסר השליטה סביב אירועי המחאות התכופים. מרקוס ייצב את שלטונו והכלכלה הפיליפינית זכתה לפריחה במהלך המשך העשור. אלא שייצוב ופריחה זו הסוו שנות דיכוי של שלטון כוחני שעצמת ומממדי שחיתותו התבררו בהמשך השנים, גם לאחר נפילתו של מרקוס וצאתו לגלות.
ב- Here Lies Love מספר דיויד בירן את סיפור חייה של אימלדה מרקוס, אשת הנשיא, דרך רצף בן 22 שירים, כמעט כולם מושרים על-ידי נשים. אימלדה זו, נמשכה לחיי ראווה וזוהר, התחככה בשועי עולם, והייתה דמות מרכזית בשלטון מרקוס. בירן נמשך לדמותה בעקבות צפייה בסרט וכתבה על דמותה, בה צוין כי אהבה מוזיקת דיסקו ואף החזיקה אולם/מועדון ריקודים פרטי בניו-יורק. הוא בחר במס' מוקדים לספר את סיפורה, כשהמרכזי שבהם הוא הקשר המרכב והטעון שבין אימלדה לבין המטפלת שלה כילדה- אסטרלה. קשר זה, מייצג את הדיאלוג בין זו שטיפסה בסולם האצולה, הממון והכוח, לבין זו שנותרה כאחת העם.
חלק מכוחו ויופיו של האלבום המצוין הזה, מצוי בבחירת הזמרות והיכולת להפיק מהן את מלוא עצמתן. רובן נמצאות כאן במיטבן. כך נוצר גם קונטרסט מעניין בין קולה הרך והמרגש של נטלי מרצ'נט, לבין תוכן הטקסט המתאר את תהליך מתן פקודה 1081, החל מן הפתיחה – "פצצה הוטלה הבוקר וגשם של גופות בטלוויזיה"..לא ברור אם הפצצה היא זו של המורדים או בתגובת הנגד של הצבא. בכל אופן, המספרת, כנראה אסטרלה, מייצגת את ההסכמה של רוב אזרחי הפיליפינים להעביר את הוראה 1081 כצעד הכרחי, וההתייצבות לצידו אל מול הכאוס המשתלט. הסכמה גורפת זו התקבלה מאוחר יותר בפליאה ברחבי העולם.
גם בשורות הבאות, כמקבילה לניגוד שבין התוכן לבין קולה של מרצ'נט, שומר בירן על הניגודיות שבין האסתטיקה של "העשן המתמר באיטיות" (מקנה האקדח) או "השקיעות המרהיבות לאורך מפרץ מנילה" לבין קול נחיתת המטוסים/מפציצים בבסיס הכוח האמריקאי. הרמז כאן, הוא לשיתוף הפעולה האינטרסנטי בין משטרו של מרקוס לבין ארה"ב.
לאורך השיר חוזרת תמת הצורך לנקות את הפיליפינים מן ה"רפש", בעיקר זה האנושי.. באמצעות ניקוי זה, טען מרקוס, תתאפשר ההתפתחות הראויה לפיליפינים למדינה מודרנית בעלת כלכלה חזקה שפניה למערב, ושמארחת את האפיפיור בביקור היסטורי (בית שלפני אחרון). הבית האחרון מסיים במילות תודה לצבא המרשים במדיו המגוהצים. בזכות פקודה 1081 בטוח עתה להסתובב ברחובות, עולם חדש החל בו כולם ישנים בבטחה..
את Here Lies Love יצר בירן בעזרת פטבוי סלים (נורמן קוק), די ג'יי ומפיק בריטי. חלק מהשירים נכתבו גם במשותף, שיר זה על-ידי בירן בלבד. לבד ממרצ'נט שרות בו שרון ג'ונס, טורי איימוס, סינדי לאופר, סנטיגולד, ניקול אטקינס ואחרות..התזמור בכל האלבום עשיר מאוד, וכך גם ב- Order 1081 – לצד קלידים גיטרות וקולות, נוספים כלי קשת, חצוצרה, חליל, קלרינט, אפקטים ועוד.

Out In The Cold

2010-05-18T01:25:00.000-07:00

Out In The Cold
מילים ולחן: אסף אבידן

Oh, Tell me David, what have you done
Where has BatSheva's sweetheart gone
What's taken over? When is enough
When the going gets lonely – the lonely get rough
Oh, times have changes since you became king
Since that boy with a flute, that played with a sling
But you still fight from a distance, that sling in your hands
If anyone gets near you don't give them a chance
Oh pray. They have left you here in the cold
Oh, tell me David, with just one stone
You didn't really think Goliath is gone
Now there you go prancing up Jerusalem road
And that giant inside you is starting to get hold
Michelle's in the window, BatSheva's in bed
Jonathan left you, and Uriah's dead
Now I don't pretend to know night time from day
But If I were you,I'd have something to say
Oh pray.They have left you here in the cold

בימים אלו יכול להיות בולט Out In The Cold כשיר קינה על מצבה ההולך ומתבדל של מדינת ישראל. קשה שלא לראות בו משל על נטייה כוחנית מבודדת, הנשענת על רוחות עבר, של איומים גוליתיים. אבידן מתייחס לשיכרון הכוח של דוד המלך ופונה אליו בגוף שני.
"או,ספר לי דוד, מה עשית?" להיכן נעלם אהובה של בת-שבע? …מתי זה כבר מספיק?" . כאשר הדרך הופכת להיות בבדידות, הבדידות הופכת קשה..
"זמנים השתנו מאז הפכת מלך, מאז אותו נער מחלל, ששיחק בקלע".. אלא שאתה עדיין מחזיק בקלע ממרחק, ואם מישהו מתקרב אתה לא נותן לו סיכוי.
"או, תתפלל. הם השאירו אותך כאן בקור".
בעודך מתקשה להשתחרר מגוליית אתה צועד ומפזז בגאווה במעלה דרך ירושלים, והענק שבתוכך הולך ותופס אחיזה. מיכל עומדת בחלון, בת-שבע במיטה, יונתן עזב אותך, ואוריה מת.
והפונה ממשיך- "אני לא מתיימר להבחין בין לילה ויום", כלומר, איני מעמיד את עצמי כיודע כל או אחראי מחלט על האמת. אבל, אם הייתי אלוהים, היה לי משהו לומר..
"או תתפלל, הם השאירו אותך בקור"
בבית האחרון מדגיש הפונה, כי אולי דרכו זו של דוד רחוקה מלהיות דרכו של אלוהים, גם אם דוד משתמש בו כמייצגו. כאן גם, בהעמדת עצם התהייה על אמת, מבדיל הפונה את עצמו מדויד הרואה עצמו כנציג הידע עלי אדמות, ומצביע על אבדן היכולת לשאול שאלה ולפקפק .
Out In The Cold הוא מתוך Lucky Man/Poor Boy הנהדר (עם המוג'וס כמובן). בשיר עצמו בולט ליווי הצ'לו של הדס קליינמן, וקול הרקע המזוכך/כמו שמימי של מארינה מאקסימיליאן בלומין. כאן, בהופעה, קליינמן היא גם הקול המלווה.

God's Comic

2010-03-21T07:18:00.000-07:00

God's Comic/Elvis Costello

I wish you'd known me when I was alive,I was
a funny feller
The crowd would hoot and holler for more
I wore a drunk's red nose for applause
Oh yes I was a comical priest
With a joke for the flock and a hand up your
fleece
Drooling the drink and the lipstick and
greasepaint
Down The carboard front of my dirty dog-collar

Chorus

Now I'm dead, Now I'm dead, Now I'm dead
Now I'm dead, Now I'm dead
And I'm going on to meet my reward
I was scared, I was scared, I was scared, I was
scared
He might of never heard God's Comic

So there he was on a water-bed
Drinking a cola of a mystery brand
Reading an airport novellette,listening to
Andrew Lloyd-Webber's requiem
He said before it had really began, "I prefer
"the one about my son
I've been wadding through all this unbelievable"
junk and wondering if I should have given
"the world to the monkeys

Chorus

I'm going to take a little trip down Paradise's
endless shores
They say that travel broadens the mind, 'till you
can't get your head out of doors

I'm sitting here on the top of the world
I hang around in the longest night
Until each beast has gone bed and then I say
God Bless and turn out the light

While you lie in the dark,afraid to breath and
you beg and you promise
And you bargain and you plead
Sometimes you confuse me with santa Claus
It's the big white beard I suppose
I'm going up to the pole, where you folks die of cold
I might be gone for a while if you need me

Now I'm dead, Now I'm dead, Now I'm dead
Now I'm dead, now I'm dead and you're all
going to meet your reward

Are you scared? Are you scared? Are you scared
?Are you scared
You might have never heard, but God's comic

את Spike , אלבום משנת 89' הקדיש אלביס קוסטלו לבדרן האהוב, באשר הוא. האלבום קרוי על שמו של Spike Jones , מוזיקאי קומי אמריקאי, שהעטה ז'אנרים מוזיקליים שונים בלבוש מבדר, והשתתף גם בקומדיות קולנועיות.
God's Comic אם כך, מאפיין את נושאו המרכזי של האלבום. ניתן לפרש את שמו הן כקומיקאי של אלוהים, או כקומיות של האלוהים.
דומה ששתי הדמויות הללו- הקומיקאי והאלוהים, משמשים בתפקידים דומים לאורך השיר. לשניהם קהל אוהדים/מעריצים, וסביב שניהם נוצר פולחן.
המספר הוא הקומיקאי המת. מילות הפתיחה מכוונות אל הצורך האנושי הבסיסי והאוניברסאלי בהכרה, והבולט או מוחצן כמובן אצל הבדרנים או המופיעים ואנשי הבמה . "הלוואי והכרתם אותי כשהייתי בסביבה" הן מילות הפתיחה. האדם מייחל להכרה גם לאחר מותו. הקומיקאי מתאר את יכולותיו והישגיו- "הייתי בחור מצחיק, הקהל שרק ושאג לעוד, לבשתי אף שיכורים כדי לזכות במחיאות כפיים, או כן, הייתי כהן דת קומי". המשך התיאור נוגע להיבט הפתטי של האיפור הנוזל, אולי העליבות, שמאחורי מסיכה קומית או תדמית זוהרת, הנואשת להכרה ומחיאות כפיים.
אלא שעכשיו הוא מת, הוא מספר, והגיע זמנו לתגמול על מעשיו. הוא מגיע למפגש עם אלוהים, בחשש שהלה לא שמע עליו מעולם. האל, שרוע על מיטת מים, שותה קולה של חברה לא ידועה, קורא ספר טיסה, ומקשיב ל"רקוויאם" של אנדרו לויד וובר. "אני מעדיף את זה שעל בני" אומר האל ( לויד וובר כתב את "ישו כוכב עליון").
כאן מחבר קוסטלו בין הצד הממוסחר של ווסט אנד וברודווי לבין חלק מאופיים של סמלי או מוסדות אמונה ודת. אלוהים אינו מאזין לרקוויאם של מוצרט או ורדי, למשל, אלא ללויד וובר, מאסטר המיוזיקל, שהפך גם את ישו להצלחה בימתית מסחררת. (לויד ובר עצמו גדל על מוזיקה כנסייתית, וכתב את הרקוויאם שלו לזכר אביו). אלוהים בתדמית פלייבוי השרוע במיטת מים של נהנתן, עם משקה קל (שגם הוא לא הדבר האמיתי..לא של קוקה קולה), קורא ספר טיסה זול, ושומע רקוויאם להמונים. יחד עם זה הוא אומר- "כשאני מבוסס דרך כל הג'אנק הזה, אני תוהה אם לא עדיף היה לתת את העולם לקופים".
המספר יוצא לתור בחופי גן עדן, עליהם אומרים, שהם מרחיבים דעתו של אדם, עד שאינו יכול להוציא ראש מהדלת..הוא יושב בפסגת העולם, מסתובב בלילה עד שהמפלצת האחרונה הולכת לישון, אומר "יברך אלוהים" ומכבה את האור.הוא פונה אל קהל שומעיו- "אתם ששוכבים בחשיכה, פוחדים לנשום, מתחננים, מבטיחים, מתמקחים ומתחננים, אתם המחליפים אותי לעתים בסאנטה קלאוס, אולי בשל הזקן הארוך, אני הולך מעלה אל הקוטב היכן שאתם מתים מקור, איעדר לזמן מה, אם תזדקקו לי.." .
קוסטלו מתאר את הדיאלוג הנואש עם כוח עליון- ממנו יראים, אליו פונים ומבקשים, את כוחו מאדירים, ועמו מנהלים יחסי שכר ועונש. הוא אף יכול להופיע בדמות מחופשת כסנטה קלאוס, מעין אליהו הנביא.. מתוך מצוקתו, מעדיף האדם להתחנן, להתחשבן ולנהל דיאלוג מאיים או נוסך ביטחון, עם דמויות מומצאות פרי דימיונו בהן הוא תלוי, מאשר להרגיש לבדו, בלתי נראה, חסר השגחה.

הקומיקאי, (אלוהים או הבדרן שלצידו?) זה המצר בתחילה על שלא הכרנו אותו כשהיה בשיאו, בעודו חי, מסיים את דבריו בבית האחרון, על רקע היעדרותו הזמנית, שוב במילים- "אם תזדקקו לי..". "האם אתם מפחדים"? (בעומדכם לפני יום הדין והתגמול הקרב), הוא שואל מעמדת כוח כביכול, "אולי על כך שלא שמעתם על הקומיקאי של אלוהים"?
את Spike הפיק יחד עם קוסטלו טי בון ברנט, וחברו לו שורה ארוכה של מוזיקאים- פול מקרתני, כריסי היינד, מארק ריבו ועוד. האלבום שזור בשלל סגנונות, כדרכו של קוסטלו. סגנון השיר הוא ג'אזי-קאברטי ומדגיש את הנגינה הנהדרת של ריבו בגיטרה ספרדית ובבאנג'ו. כאן השיר ובונוס נהדר נוסף מן האלבום- Satellite עם כריסי היינד.

God's Comic

Sattelite

?Life On Mars

2010-02-11T04:41:00.000-08:00

Life On Mars?/David Bowie

It's a god-awful small affair
To the girl with the mousy hair
"But her mummy is yelling "No
And her daddy has told her to go
But her friend is nowhere to be seen
Now she walks through her sunken dream
To the seat with the clearest view
And she's hooked to the silver screen
But the film is a saddening bore
For she's lived it ten times or more
She could spit in the eyes of fools
As they ask her to focus on

Sailors fighting in the dance hall
Oh man!Look at those cavemen go
It's the freakiest show
Take a look at the Lawman
Beating up the wrong guy
Oh man! Wonder if he'll ever know
He's in the best selling show
?Is there life on Mars

It's on Amerika's tortured brow
That Mickey Mouse has grown up a cow
Now the workers have struck for fame
Cause Lennon's on sale again
See the mice in their million hordes
From Ibeza to the Norfolk Broads
Rule Britannia is out of bounds
To my mother, my dog, and clowns
But the film is a saddening bore
Cause I wrote itten times or more
It's about to be writ again
As I ask you to focus on

Sailors fighting in the dance hall
Oh man!Look at those cavemen go
It's the freakiest show
Take a look at the Lawman
Beating up the wrong guy
Oh man! Wonder if he'll ever know
He's in the best selling show
?Is there life on mars

?" Was it Wakeman on the piano" שואל דיוויד בואי, כביכול כמי שמצפה לאישור, במהלך ראיון על יצירת LOM . זוהי שאלה רטורית כמובן. אי אפשר לחשוד שבואי אינו יודע שהיה זה ריק וויקמן (קלידן Yes לעתיד, שפיתח בהמשך גם קריירה עצמאית). הצליל הראשון ב- LOM הוא של פסנתר. וויקמן מאייר את השיר ואת Hunky Dory כולו בנגינת פסנתר בולטת ומרתקת.
לצד שם השיר, על עטיפת האלבום, משורבט בכתב יד Inspired by Frankie . עד כמה שזה ישמע מופרך, לידתו של LOM ב- My Way של פרנק סינטרה. השיר c'omme d'hbitude ,צרפתי במקור, זכה לשכתוב פרי עטו של פול אנקה שמסר אותו לביצועו של סינטרה. הלחן נמסר קודם לכן לבואי שכתב לו מילים וקרא לשיר- Even a Fool Learns To Love . גרסתו לא התקבלה ואנקה קנה הזכויות לשיר ועיצב לו לבוש משלו.
בספרו על התהליך אומר בואי- "השראה?..יותר סוג של נקמה..". LOM נכתב כתגובה, לאחר שבואי שמע את גרסת אנקה/סינטרה. השיר שואב מהאקורדים של My Way, ומגיב אליו בתכנים.
מיק רוק אשר ביים את הסרט ל- LOM (כאן למטה), אמר שאינו יודע למה התכוון בואי בטקסט שכתב ואינו בטוח שבואי עצמו יודע. ואכן, השיר מתפתל ושופע אסוציאציות, ציטוטים ואזכורים, ונראה לכאורה כעין זרימה מחשבתית קשה לפענוח. גם אם אי אפשר להתיימר לנסח פרשנות מגובשת מלאה וכוללת, נראה שכן ניתן לצאת מתוך נקודת הנחה על כוונה ברורה של בואי, ומכאן גם לנסות להבין, לפחות משהו מרוחו.
ברקע הכללי- בואי עוסק באינטראקציה האישית עם התרבות בכלל, ועם זו האמריקאית בפרט, במוזיקה ובקולנוע . באלבום כולו, הוא מתייחס למגוון גיבורי תרבות, ולחלקם אף מקדיש שירים. במוזכרים ישירות או בעקיפין, ניתן למנות את- דילן, וורהול, לנון, סינטרה, מיקי מאוס ומחתרת הקטיפה.
אלא שהמוצא,הפתיח בשיר עצמו מרוכז באישי, בפרטי. נערה נקלעה לרומן קטן ו"נורא". היא אף אולי בהריון כיוון שאמה צועקת "לא" ואביה שולח אותה מהבית. החבר שלה אינו נראה לעין. נעלם. כל המשך השיר נובע מתוך אותה מצוקה, פגיעה, עלבון, ריקנות, בדידות. תחושות אלו ודאי לא נולדו רק באותו אירוע או רומן, אלא כנראה מלוות אותה לאורך חייה.
הנערה נמלטת אל חלומה השקוע, בנקודת תצפית נוחה, אל מסך הקולנוע. אלא שהסרט משעמם באופן מעציב, כיוון שהיא חייתה כבר פי עשר ממנו. מה הוא יכול כבר להוסיף לה או למלא עבורה. המשאלה שהמדיה תביא מזור למכאובה מתבררת כאשליה. כך, בתחושת מיאוס, עם האכזבה מהחיים, או מהפתרונות המשלים שהם מנסים לספק עבורה, אפשר לפנות ולשאול- האם יש חיים על המאדים?
בואי מכוון את חיציו אל "מצחה המעונה של אמריקה" בה מיקי מאוס הפך לפרה, אולי פרה חולבת, מזומנים. כסף הוא שם המשחק, והוא המטרה המקודשת. אסקפיזם ממציאות עגומה או מעולם פנימי מסוכסך מוצאים בתרבות הבידור מענה אפשרי, וזו נכונה לספק כל ממסך או מסכך אפשרי.
גם העובדים שובתים למען התהילה, לאחר שלנון, שר מעט קודם לכן ל"גיבור מעמד הפועלים", והוא (לנון) נמכר היטב שוב..
הנערה יכולה לירוק בעיני השוטים המבקשים ממנה להתמקד ב- "מלחים נלחמים באולם הריקודים.." (רמז לסינטרה משחק מלח ורוקד עם ג'ין קלי? סינטרה שוחרר משירות צבאי במלחמת העולם, וספג ביקורת ציבורית. בואי אולי רומז לאבסורד מסוים על כיכובו ותהילתו בתפקידי מלח..) , "ראו את אנשי המערות הללו הולכים (שורה אותה נטל בואי משיר אמריקאי), זהו המופע הביזארי ביותר.."
בשורות "ראו את איש החוק מכה את האדם הלא נכון, תוהה האם ידע אי פעם שהוא במופע הנמכר ביותר.." אפשר למצוא מבט עתידי אל עבר תרבות הריאליטי, דרכה משמעות המציאות אינה חשובה כמו מידת הרייטינג שלה. כאן מונח כבר שיא מיאוס ומנוסחת התהייה- "האם יש חיים על המאדים?"
LOM ממבט זה הוא אם כן כתב ביקורת על ניכור וזרות ביחסים בין הורים לילדיהם, ועל נטייה לאסקפיזם מעוור, זה שגם אינו מהווה מפלט ממשי לקשיי הקיום ולמציאות מאכזבת. אסקפיזם הוא יעיל, כשהשימוש בו הוא במינון סביר, ובאפיקים הראויים.

בנוסף לוויקמן שותפים ל- Hunky Dory גם הגיטריסט הנהדר מיק רונסון, הבאסיסט טרבור בולדר, המתופף מיק וודמנסי, והמפיק קן סקוט. לבד מוויקמן, המשיך צוות זה כולו את המסע למאדים עם זיגי והעכבישים שנה מאוחר יותר.
בשנה הבאה ימלאו 40 שנה ליציאת Hunky Dory , אלבום שבו אין רגע אחד חלש או בינוני. דומה שבחלוף השנים מאום לא דהה מן הברק והרלוונטיות שלו. להיפך..
אנקדוטה נוספת- לאחר האקורד המסיים, סטייל Day In The Life , של השיר, אפשר לשמוע בשקט המשתרר צלצול טלפון.. ההקלטה לא הייתה מבודדת דיה והוחלט להותיר זאת כך? קול המציאות חדר? או פשוט הופיעה שיחה מכוכב אחר..?

כאן גם גירסת הסרט המקורי המוגבל להעברה-
http://www.youtube.com/watch?v=v--IqqusnNQ

As I Went Out One Morning

2010-01-10T07:55:00.000-08:00

As I Went Out One Morning/Bob Dylan

כשיצאתי בוקר אחד
לנשום את האוויר בסביבת טום פיין *
איתרתי אותה עלמה יפה
שתמיד הלכה בשרשראות
הצעתי לי את ידי
היא לקחה אותי בזרועי
ידעתי מיד
היא התכוונה להרע לי

"עזבי אותי ברגע זה"
אמרתי לה בקולי
אמרה היא, "אבל איני רוצה"
אמרתי אני, "אבל אין לך ברירה"
"אני מבקשת ממך אדוני", היא התחננה
מזוויות פיה
"אקבל אותך בחשאי
ויחד נטוס דרומה"

באותו רגע, טום פיין עצמו
הגיע במרוצה מעבר לשדה
צועק על בחורה נחמדה זו
ומצווה עליה לסגת
ובעודה מרפה את אחיזתה
רץ טום פיין מעלה
"אני מצטער, אדוני",אמר לי, "אני מצטער על מה שעשתה"

* במקור נכתב בשיוך – around Tom Paine's , כלומר אולי בהקשר לטקס והפרס על שמו של פיין (כפי שיפורט בהמשך) למשל, או לסביבת הפסל שלו בפארק אליו יצא לשאוף אויר..
(זהו תרגום חופשי, כל הערה או הארה לגבי דיוקו ורוחו תתקבל בברכה..)

Bob Dylan-As I went Out One Morning

בדצמבר 1963 הוענק לדילן פרס זכויות אזרח על שם טום פיין (לוחם הצדק, השוויון והדמוקרטיה מהמאה ה-18, ממנהיגיה הרוחניים של המהפכה האמריקאית, כתב חיבורים בולטים) . במהלך הטקס נשא נאום.. לעגני וציני..בשלב מסוים אמר, שהוא יכול לחשוב שמשהו ממה שלי אוסוולד (רוצח ג'ון קנדי. הרצח קדם לאירוע זה במס' שבועות) חש ,קיים אולי גם בתוכו. לא שזה אמור כמובן להוביל אותו לרצח, אבל, משהו מהתחושות מובן לו . תגובות הבוז גרמו לו לסיים את דבריו בעוד מס' משפטים ולרדת מן הבמה. בהמשך שלח שיר "התנצלות" (לא שיר זה, אשר נכתב כמה שנים מאוחר יותר) לוועדת הפרס, כשזו מצידה הגנה עליו, ועל צדקת מתן הפרס דווקא לו, במכתב שנשלח אל קרואי הטקס.
מצד אחד, ניתן לראות את השיר מנקודת הראות ההיסטורית של אזכור האירוע. דילן נרתע כבר אז מלקחת על עצמו תווית, או תפקיד מנהיגותי מעשי של הלוחם ונושא הדגל של חופש,שיווין ואנטי מלחמתיות, והתנער מנטייה ציבורית זו, אולי מתוך תחושה שתפקיד זה יפעל נגדו כבומרנג, כפי שאירע בטקס. במובן זה, גם הבחורה וגם טום פיין עצמו הם ייצוגים של הגבלת חופש. הבחורה בעלת השרשראות, האוחזת בזרועו ולא מרפה, ואילו טום פיין צועק ומצווה עליה. היא בעצם כפופה למרותו. טום פיין מצטייר בשיר באופן מנוגד לתדמיתו המקובלת.
בכלל, המפגש שבין חופש לכבלים חוזר לאורך כל השיר באופנים שונים. המספר יוצא "לנשום את האוויר", כסמל לחופש. הוא פוגש בבחורה המושכת בעלת השרשראות/שלשלאות (chains). בהציעו לה את ידו, היא לוקחת אותו בזרועו ,בסוג לפיתה כובל. בשורה She took me by the arm מדגיש דילן בקולו את the arm במעין כעס. המספר מבקש ממנה בקולו להרפות. הדגשת בקולו רומזת שהוא נמנע מלהשתמש בכוח פיזי. הבחורה מסרבת להרפות ואף מתחננת. היא תקבל אותו "בחשאי", כלומר, אין לה חופש פומבי לקבלה זו, ומציעה שיטוסו "דרומה". אמנם הדרום תסס, ופרחה בו המוזיקה, אולם בהיסטוריה האמריקאית רחוק הדרום מלסמל את החופש. צודק כנראה המספר המריח צרות. אלא כשטום פיין נחלץ לעזרתו בעודו צועק ומצווה, חוזרת הבחורה להיות בעיניו "נחמדה" למול צעקותיו, אולי גם מתוך ההבנה כי היא מחפשת מקלט ומפלט, ואין בה כוונה מזיקה מודעת . כוונה זו קיימת יותר מעצם טבעה הלופת.
לאור כל זאת, אפשר אולי לצאת מנקודת האירוע ההיסטורי אל נקודת מפגש רחבה וכוללת יותר של המאבק בין חירות וכבלים. המספר מדגיש את רגישותו היתירה לחירות, הן ברמה הכללית והן במפגש בין גבר ואישה. אישה שאינה חופשייה במהותה עשויה להיות כובלת ותלויה. הוא מזהיר עצמו ממנה. אדם שיכול להיראות ליברל ולוחם שוויון עלול להתגלות כשתלטן ורכושן. כך גם מוסד, או תפקיד או שליחות המשתמשים בשמו, ומצטיירים כליברלים, כשבפועל נוהגים אחרת.
השיר מופיע באלבום John Wesley Harding, אשר הופיע בסוף '67. ג'ון ווסלי הארדין עצמו היה אקדוחן המערב מהמאה ה-19, אשר הפך לדמות מיתולוגית רומנטית (גם ג'וני קאש הקדיש לו שיר).
באלבום חזר דילן לצליל אקוסטי לאחר 3 אלבומים חשמליים. הוא הוקלט ב-3 סשנים בנשוויל, בתקופה בה הקליט את הקלטות המרתף שלו עם "הלהקה". ברוב השירים נעזר במתופף –Kenneth A. Buttrey – ובאסיסט- Charlie McCoy – בלבד, כשהוא מנגן בגיטרה ומפוחית. התיפוף המצוין נמרץ ודומיננטי מאוד לאורך כל השיר, ונשמע כמו כמעט כמו מכונת תופים המחזיקה קצב עקבי ויציב. גם תפקיד הבס בולט ומוזיקלי מאוד. דילן מרבה להשתמש במפוחית לאורך השיר.
ככל הידוע, דילן כמעט לא ביצע את השיר בהופעות לאורך השנים. הוא לבטח ביצע אותו בגרסא חשמלית עם "הלהקה" ב-'74.

בפסקול הסרט I'm Not There , של טוד היינס, על חיי דילן ,מופיעה גרסא מצוינת לשיר (ונאמנה ברוח למקור) בביצועה של Mira Billotte , והיא מובאת כאן.

Young Blood

2009-12-20T09:28:00.000-08:00

Norah Jones/Mike Martin
Young Blood

I'll pretend my heart's not on fire

If you steal my true love's name

Broke down subway in this city of spires

Tape your picture over his in the frame

We'll imagine we're sleeping revolvers

Shotgun wedding in a strange SoHo

Our chambers hold silvery collars

Gun down werewolves wherever we go

We gun down werewolves wherever we go

Midnight phone calls in the back of a Mustang

Creased white pages torn right from the spine

Kissed my neck with a crooked, cracked fang

You always hoped one day you'd be mine

Threw our fathers on funeral pyres

I'm not sure that we were playing a game

Busted gasket in a field full of liars

No one noticed we set five boroughs aflame

Young blood

Young bone

Old ghosts

Go home

Band of gold with a diamond implied

You wrote letters that you never sent

I made promises I'll always deny

Now we'll never know what the other meant

Watch is ticking like a heartbeat gone berserk

Lost the chance to wind the key

Roosters are nothing but clucking clockwork

Our fears are only what we tell them to be

Our fears are only what we tell them to be...

Drown the last of our matches

Burn the rest of each other

You were strongest when I ached for breath

Through the thick of smoke we'll finally smother

Young blood

Young bone

Old ghosts

Go home

.....

לצד הצלחתה הגדולה, נאלצת נורה ג'ונס להתמודד עם ביקורות מכיוונים שונים. רבים מסתייגים ממנה מראש, בטענה של מתיקות יתר, הפלת שממון ונמנום, חזרתיות ועוד כיו"ב. באלבומה האחרון- The Fall , היא פוגשת ביקורת מסוג אחר, הן של אלו מאוהביה הרואים בו שינוי כיוון מיותר ולא מוצלח, והן של אלו המברכים לכאורה על השינוי ו"ההתבגרות", אך מזהירים אותה מיד מנטיית יתר להציג דימוי לא לה, כמו להיצמד מדי לסאונד טום וויטסי. דומה שג'ונס התמידה עד כה במציאת דרכה שלה, ונקווה שאכן תמשיך כך.
The Fall הוא אבולוציה נהדרת שלה. היא אכן פונה לכיוון יותר רוקי וקצבי, תוך השענות על גיטרות, והדגשה של כבדות תופים ובס. עם זאת, התוצאה היא מאוד אופיינית וטבעית לה, כשהסגנון הקאמרי,קאבארטי,אינטימי עדיין נותר. היא מסתייעת אכן במפיק כמה מאלבומיו של טום וויטס בעשור האחרון- Jacquire King. בחירתה בו נעשתה בעקבות אהבתה לוויטס בכלל ול- Mule Variations , האלבום הראשון אותו הפיק עבור וויטס, בפרט. גם הנגנים, חלקם מופיעים באלבומי וויטס, ובראשם- הגיטריסט מרק ריבו, המופיע כאן בשני קטעים. חלקם של הנגנים השתתפו בהפקות סול/רנב.
שם האלבום, The Fall יכול להתפרש כביטוי לעונת השנה, אבל אם מבינים את מרבית הטקסטים באלבום ככאלו העוסקים בפרידה, אזי ייתכן כי הרמז הוא יותר לכישלונו של קשר מסוים, לתהליך סיומם של יחסים.
Young Blood, השיר הרביעי באלבום, שייך מוזיקלית לקבוצת השירים היותר קצביים שבו, וטקסטואלית -לתמת הפרידה.הוא נכתב עם מייק מרטין, כשלא מפורטת החלוקה בין טקסט ללחן.
על רקע ניו-יורק, מובלים היחסים אל מאורות הזאבים, ללא יכולת לעצור. התקשורת נכשלת- "אתה כתבת מכתבים שלא שלחת/ אני הבטחתי הבטחות אותן תמיד אכחיש/ עתה איננו יודעים למה התכוון כל אחד".
כל בתי השיר נמשכים במקצב אחיד, עד לשבירה המלודית היפה בבית האחרון, בו גם ההתרסקות כבר סופית- "הטבענו את הגפרור האחרון שנותר/שרפנו את שארית מה שנותר מכל אחד/אתה היית חזק יותר כאשר אני נאבקתי לנשום/דרך העשן הכבד אותו בסופו של דבר חנקנו."
הפזמון- "דם צעיר/עצמות צעירות/רוחות עבר/לכו הביתה" מופיע פעמיים ונותר מודגש. אולי הדם הצעיר הוא אותו שבר מתואר, ואולי רוחות העבר מסמלות השפעות היסטוריות מכאיבות המחריפות את הסבל, ולכן הקריאה החוזרת להשתחררות מהן.
מה שיפה ונכון בסאונד שהושג הוא ההתאמה לסגנון ההזייתי/חלומי של הטקסט, מה שמאפשר לו, כמו למרבית השירים האחרים ולסגנונה של ג'ונס בכלל, לא לגלוש למלנכוליות עודפת סביב התוכן.
מעניין אם ג'ונס חשבה על השיר- young blood , אשר חודש על ידי ליאון ראסל , או אם יש כאן מחווה לריקי לי ג'ונס לשיר באותו שם מאלבומה הראשון (גם שם זהו השיר הרביעי, ההתרחשות על רקע העיר הגדולה, אצל ריקי לי ג'ונס מופיע שברולט, אצל נורה ג'ונס מוסטנג..) , או שהבחירה בשם היא מקרית...
ג'ונס עצמה ללא ספק תלהיב בהופעות עם השיר הזה. קצביותו ואופיו יכולים להזמין בעתיד גם קאברים, כמו למשל ביצוע סוחף של ה-rolling stones .. הוא תפור עליהם. על ג'אגר יותר נכון..

נחש בעשב

2009-10-25T09:50:00.000-07:00

נחש בעשב
מילים ולחן: אביב גדג'

אחי תפס נחש בעשב
הוא שחרר אותו בשדות

הוא יכול גם לתפוס את העצב

הוא יכול לרמות את השמש

שום אדמה לא תחזיר אהבה

שוב אלימות הצדיקה את עצמה

כוח נמשך לכוח

הילדה שאהבתי נסעה אל העיר

כשהיא חזרה היא לא דיברה שלושה חודשים

רק נישקה אותי על המצח

ואחר כך חתכה את האצבע

היא לא מפחדת מכלום והיא לא תתייאש

היא רק פרפר שנמשך אל האש

יושבים יחפים על הגג הלוהט

ואלול בועט

לעץ הברזל אין ענפים

זה שטח אש עוד משנות השבעים

אוטובוס אחד ביום

קיץ כל השנה

הילדים מצביעים עלי וצוחקים

אני מפנה להם עורף ומדבר אל האבנים

נתתי את כל שהיה לי לתת

ואלול בועט

אחי התגייס בשישי בספטמבר

ישר אל תוך המלחמה בצפון

הוא שלח לי תמונה מהשלג

של ירח בורק על עץ לבנון

נדירים הרגעים בהם קם אמן/יוצר התורם לשינוי משמעותי של התחום בו הוא פועל והופך עצמו לרפרנס. בג'אז ובמוזיקה הפופולארית אפשר לציין למשל את ג'ון קולטריין, מיילס דייויס, החיפושיות, בוב דילן, טום וויטס, פינק פלויד ביצירה המוקדמת שלהם, ככאלה.
אין מדובר בהכרח ביצירה של ז'אנר חדש, אלא גם ביכולת לסנתז ולהרכיב את הקיים בצורה אחרת.
אביב גדג' יצר משהו שלא נשמע עדיין במוזיקה הישראלית, או ברוק הישראלי.
גדג' הוא משורר, שהוא גם מוזיקאי ומלחין בחסד. הוא חודר כיום לתודעה היותר כללית , לאחר שנים של יצירה, רצופת עליות ומורדות בהספק שלה, כמוביל ההרכב "אלג'יר", אשר אחראי לשני אלבומים מצוינים.
כשהוא נשען על בסיס של מוזיקת רוק ורוק מתקדם, מוטיבים של תפילה ופיוט, ונגיעה מזרחית פה ושם, על טקסטים נפלאים ומוזיקליות יוצאת דופן, ועם מטעני רגישות ואמוציה, יצר גדג' אלבום מגובש שזור רצף המנונים. התכנים הם של אהבה, געגוע, אובדן, ייאוש, שבריריות הקיום, ביקורת על כוחניות, חוסר מודעות, תעשיית שמחות נבובה.. ועוד..
ייחודיות הטקסטים מזמינה התייחסות פרשנית ואסוציאטיבית, ו"נחש בעשב" הוא מייצג בולט להזמנה שכזו. הפרשנות אינה צמודה דווקא כרונולגית למיקום האירועים בזמן ההיסטורי של המספר, גם אם ברור שמדובר בילדות/נערות.
האווירה הכללית בשיר- מדברית, פרובינציאלית, תחושה של מקום עזוב, כמעט נטוש. האיום, פנימי וחיצוני, קיים כל הזמן ברקע. הדמויות נעות בין פגיעות ושבריריות, לבין הפגנת כוח ושליטה המסתירים אותה. המוזיקה- בהתאם, מכילה מוטיבים של סרט אימה, נעה בין צהריים קופחים של מערבון, ל "טווין פיקס". המספר נע בין עמדת מעורבות להתבוננות.
השיר מתחיל בהתייחסות לאח, ככל הנראה אח גדול לפי המובע כלפיו. האח נתפס כחזק ו"ככל יכול". הוא אמיץ ונועז, אבל גם רחום- "תפס נחש בעשב, שיחרר אותו בשדות". אלא שבהתייחסות לכוחו, ואולי בצד ההערצה כלפיו, מונח גם פקפוק. "הוא יכול לתפוס את העצב, הוא יכול לרמות את השמש"- הוא כביכול שולט בעצב שלו, ואף מרמה את השמש. כלומר, לא מזיז את השמש, מרמה אותה. הוא מטעה, הוא לא מראה, פחות חשוף.
שאלת הכוח עוברת למישור הכללי יותר- "שום אדמה לא תחזיר אהבה". כלומר, מונחת אולי תפיסה כי מאבק על אדמה, נובע לעתים מחוסר אהבה. אבל הנאבק אינו יודע, כי כך לא יוחזר מה שנמנע ממנו. לצד זאת נרמז כאן, על מה שיובא שוב בהמשך- לעתים האדמה (אהבה?) מאכזבת. אוהבים אותה, מעבדים אותה, משקיעים בה, והיא נותרת צחיחה, אבל זה אולי כעין סב-טקסט, כיוון שהדגש הוא על הכוח- ההכרה המייאשת כי "שוב אלימות הצדיקה את עצמה", ו"כוח נמשך לכוח, כוח נמשך לכוח". ההדגשה פעמיים כמעין קינה ותלונה. אי אפשר שלא להבין זאת גם ברמה הלאומית.
וחזרה למישור האישי- "הילדה שאהבתי נסעה אל העיר". נטשה לתקופה? נסעה סתם לביקור אחה"צ? מה קרה לה שם? ספקולציות.. גם אם האהבה אליה שייכת לעבר, הרי שדמותה אינה מבטיחה עוגן. היא לא מדברת 3 חדשים, היא חותכת את האצבע. גם היא כביכול "לא מפחדת מכלום", ו- "היא לא תתייאש", אבל בעצם בהכרת המתבונן- "היא רק פרפר שנמשך אל האש". קטנה, מקסימה, פגיעה ונוטה להתפתות לצד מושך אבל הרסני.
"יושבים יחפים על הגג הלוהט, ואלול בועט". החום ממשיך להכות ללא רחם, גם באלול, אשר אמור לבשר את בוא הסתיו. למה אלול? קודם כל אולי מעצם הקיץ האינסופי. בנוסף, אלול הוא החודש האחרון בשנה, מסמל סיום. בקרב קהילות דתיות רבות זמן אלול הוא זמן חשבון הנפש, הכנה לימים הנוראים. האם הרמז הוא לכך..? לחיבוטי הנפש שאינם מרפים? לתחושת האשמה? אולי גם לטענה כלפי ממסד דתי המטעין את צאן מרעיתו בחרדות אינסופיות. ויותר מכל, רומז אולי אלול ל"אל" שמכזיב ו"בועט"..
המספר מתאר שוב את הנוף, ואת המצב הרגשי בו הוא חי- "לעץ הברזל אין ענפים, זה שטח אש עוד משנות הששים". המלחמה היא מתמדת. הברזל/כוח לבדו אינו מצמיח ענפים חיים. אי אפשר להישען רק עליו... "אוטובוס אחד ביום, קיץ כל השנה". הטריטוריה היא של ריחוק ממרכז, ושוב, קיץ בלתי נגמר... אין מרחב, אין מפלט, נחמה או פורקן. החום המייגע והמלחמה המתמשכת הם שוב - גם הוויה לאומית..
בתוך כל זה, "הילדים מצביעים עלי וצוחקים". תחושה של חריגות וחוסר שייכות, ללא שפה משותפת. הברירה הנבחרת- להתכנס לתוך עולם פנימי. "אני מפנה להם עורף, ומדבר אל האבנים", ברירה המאפשרת הישרדות, אך משקפת גם את עצמת הבדידות.
מכאן, חזרה מודגשת למוטיב האכזבה – "נתתי את כל מה שהיה לי לתת, ואלול בועט". זוהי כמעט טענה איובית לאל(ול)- נתתי הכל, וזו התמורה..

באחת משתנה הנוף ומשתנה האקלים. האח מתגייס לצבא, אל המלחמה בצפון. הוא שולח גלויה מ"ירח בורק על עץ לבנון". גם בבית אחרון זה נותר האח בתפקיד פעיל. הוא מתגייס, הוא שולח. הוא כביכול ממשיך לשלוט בגורלו. אלא שהרקע הפסטורלי ה"שויצרי", המושלג והקסום, הוא של מלחמה..

Trampled Rose

2009-05-28T03:06:00.000-07:00

ורד שנרמס/ טום וויטס

הולך דרך ארוכה
כדי להביא את התרופה שלי
השמיים הם בסתיו האפור של ציפור השיר הבודדה

פסנתר נשמע מחלון
הלך מחר, הלך אתמול
מצאתי את זה ברחוב
בהתחלה לא ראיתי
שוכב לרגלי
ורד שנרמס

מעביר את הכובע בכנסיה
הוא לא מפסיק להסתובב

אף פעם אינך משלם רק פעם אחת
כדי לקבל עבודה מבוצעת

מה שעשית לי
אני עשיתי לך
מה קרה לורד הנרמס?

ברחוב הבוצי
עם הזיקוקים והעלים

ביקשתי מעיוור עם כוס
אם יהיה מוכן לשיר 'נשיקות מתוקות מיין'

אני מכיר את הורד הזה
כמו שאני מכיר את שמי
זו שאהבתי
זה היה אותו דבר
ועכשיו אני מוצא את זה ברחוב
ורד שנרמס

(זהו תרגום חופשי, הערות או הבהרות לגבי דיוקו תתקבלנה בברכה)

איכותו של שיר ושל יוצר יכולה להשתקף בחלקה גם במדד הביצועים האחרים לו זוכה השיר. כך, קיימות גרסאות רבות לשירי לנון ומקרתני, ליאונרד כהן, בוב דילן כמובן. במדד זה הולך טום וויטס וכובש לו את מקומו ההיסטורי הראוי.
חלק מן הקסם אצל טום וויטס מצוי בהיותה של המלודיה "חבויה" במעטה הצליל הקרנבלי, הפסוקים הקצביים, והקול המרוסק השומר על טון כביכול אחיד. בכך מקבלת המלודיה כוח בהיותה נסתרת מעט לאוזן.
אותם לחנים קוראים ללא מעט מבצעים להוציא את המנגינה באופן יותר "נקי" החוצה. כך למשל, בביצוע של פול יאנג (שביקר כאן לאחרונה) ל- Soldier's Things מתוך Swordfishtrombons, וכך למשל לאחרונה בביצוע של אליסון קראוס ל- Trampled Rose (שמתוך – Real Gone ) באלבום המשותף והמוצלח שלה עם רוברט פלאנט.- Raising Sand .
חוט מקשר בין הדמויות המעורבות בביצוע השיר של קראוס לבין הפקות קודמות של אלביס קוסטלו (עליהן תובא כאן רשימה נפרדת) הינם המפיק טי בון ברנט, והגיטריסט והמוזיקאי מארק ריבו (Ribot). ריבו מרבה לנגן עם וויטס, ומנגן ב- Trampled Rose . הוא ניגן גם באלבום של קראוס ורוברט פלאנט, אשר הופק בידי ברנט. לא יהיה זה מפליא אם ריבו/ברנט עצמם, שניהם או אחד מהם, עומדים מאחורי ההצעה לקראוס, לבצע את השיר הנפלא הזה. התוצאה נהדרת וראויה, מצוין שהוקלטה, והיא עומדת בפני עצמה, אבל קיומה גם טוב ולו רק על-מנת להפנות אל המקור...

(אגב, ראוי לציין כי הקרדיט לשיריו של טום וויטס כיום נרשם כ- וויטס/ברנן, עבור קתלין ברנן, אשתו של וויטס. יש להניח שברנן שותפה לקונספט ולטקסטים, לא ברור איך נעשית החלוקה ובאיזו מידה.)

כאן קראוס, ולאחר מכן וויטס, בהופעה, בגירסא מיוחדת. אצל וויטס אפשר לשים לב להתנהלות של שלושה מקצבים ומלודיות המשתלבים- קצב הבנג'ו, קצב הביניים שבין הבתים בשירה שללא מילים, לה עושה כאן וויטס וריאציה שונה מזו שבהקלטה המקורית, והמלודיה העיקרית כמובן.