יום ראשון, 10 בינואר 2010

As I Went Out One Morning


As I Went Out One Morning/Bob Dylan

כשיצאתי בוקר אחד
לנשום את האוויר בסביבת טום פיין *
איתרתי אותה עלמה יפה
שתמיד הלכה בשרשראות
הצעתי לי את ידי
היא לקחה אותי בזרועי
ידעתי מיד
היא התכוונה להרע לי

"עזבי אותי ברגע זה"
אמרתי לה בקולי
אמרה היא, "אבל איני רוצה"
אמרתי אני, "אבל אין לך ברירה"
"אני מבקשת ממך אדוני", היא התחננה
מזוויות פיה
"אקבל אותך בחשאי
ויחד נטוס דרומה"

באותו רגע, טום פיין עצמו
הגיע במרוצה מעבר לשדה
צועק על בחורה נחמדה זו
ומצווה עליה לסגת
ובעודה מרפה את אחיזתה
רץ טום פיין מעלה
"אני מצטער, אדוני",אמר לי, "אני מצטער על מה שעשתה"

* במקור נכתב בשיוך – around Tom Paine's , כלומר אולי בהקשר לטקס והפרס על שמו של פיין (כפי שיפורט בהמשך) למשל, או לסביבת הפסל שלו בפארק אליו יצא לשאוף אויר..
(זהו תרגום חופשי, כל הערה או הארה לגבי דיוקו ורוחו תתקבל בברכה..)

Bob Dylan-As I went Out One Morning


בדצמבר 1963 הוענק לדילן פרס זכויות אזרח על שם טום פיין (לוחם הצדק, השוויון והדמוקרטיה מהמאה ה-18, ממנהיגיה הרוחניים של המהפכה האמריקאית, כתב חיבורים בולטים) . במהלך הטקס נשא נאום.. לעגני וציני..בשלב מסוים אמר, שהוא יכול לחשוב שמשהו ממה שלי אוסוולד (רוצח ג'ון קנדי. הרצח קדם לאירוע זה במס' שבועות) חש ,קיים אולי גם בתוכו. לא שזה אמור כמובן להוביל אותו לרצח, אבל, משהו מהתחושות מובן לו . תגובות הבוז גרמו לו לסיים את דבריו בעוד מס' משפטים ולרדת מן הבמה. בהמשך שלח שיר "התנצלות" (לא שיר זה, אשר נכתב כמה שנים מאוחר יותר) לוועדת הפרס, כשזו מצידה הגנה עליו, ועל צדקת מתן הפרס דווקא לו, במכתב שנשלח אל קרואי הטקס.
מצד אחד, ניתן לראות את השיר מנקודת הראות ההיסטורית של אזכור האירוע. דילן נרתע כבר אז מלקחת על עצמו תווית, או תפקיד מנהיגותי מעשי של הלוחם ונושא הדגל של חופש,שיווין ואנטי מלחמתיות, והתנער מנטייה ציבורית זו, אולי מתוך תחושה שתפקיד זה יפעל נגדו כבומרנג, כפי שאירע בטקס. במובן זה, גם הבחורה וגם טום פיין עצמו הם ייצוגים של הגבלת חופש. הבחורה בעלת השרשראות, האוחזת בזרועו ולא מרפה, ואילו טום פיין צועק ומצווה עליה. היא בעצם כפופה למרותו. טום פיין מצטייר בשיר באופן מנוגד לתדמיתו המקובלת.
בכלל, המפגש שבין חופש לכבלים חוזר לאורך כל השיר באופנים שונים. המספר יוצא "לנשום את האוויר", כסמל לחופש. הוא פוגש בבחורה המושכת בעלת השרשראות/שלשלאות (chains). בהציעו לה את ידו, היא לוקחת אותו בזרועו ,בסוג לפיתה כובל. בשורה She took me by the arm מדגיש דילן בקולו את the arm במעין כעס. המספר מבקש ממנה בקולו להרפות. הדגשת בקולו רומזת שהוא נמנע מלהשתמש בכוח פיזי. הבחורה מסרבת להרפות ואף מתחננת. היא תקבל אותו "בחשאי", כלומר, אין לה חופש פומבי לקבלה זו, ומציעה שיטוסו "דרומה". אמנם הדרום תסס, ופרחה בו המוזיקה, אולם בהיסטוריה האמריקאית רחוק הדרום מלסמל את החופש. צודק כנראה המספר המריח צרות. אלא כשטום פיין נחלץ לעזרתו בעודו צועק ומצווה, חוזרת הבחורה להיות בעיניו "נחמדה" למול צעקותיו, אולי גם מתוך ההבנה כי היא מחפשת מקלט ומפלט, ואין בה כוונה מזיקה מודעת . כוונה זו קיימת יותר מעצם טבעה הלופת.
לאור כל זאת, אפשר אולי לצאת מנקודת האירוע ההיסטורי אל נקודת מפגש רחבה וכוללת יותר של המאבק בין חירות וכבלים. המספר מדגיש את רגישותו היתירה לחירות, הן ברמה הכללית והן במפגש בין גבר ואישה. אישה שאינה חופשייה במהותה עשויה להיות כובלת ותלויה. הוא מזהיר עצמו ממנה. אדם שיכול להיראות ליברל ולוחם שוויון עלול להתגלות כשתלטן ורכושן. כך גם מוסד, או תפקיד או שליחות המשתמשים בשמו, ומצטיירים כליברלים, כשבפועל נוהגים אחרת.
השיר מופיע באלבום John Wesley Harding, אשר הופיע בסוף '67. ג'ון ווסלי הארדין עצמו היה אקדוחן המערב מהמאה ה-19, אשר הפך לדמות מיתולוגית רומנטית (גם ג'וני קאש הקדיש לו שיר).
באלבום חזר דילן לצליל אקוסטי לאחר 3 אלבומים חשמליים. הוא הוקלט ב-3 סשנים בנשוויל, בתקופה בה הקליט את הקלטות המרתף שלו עם "הלהקה". ברוב השירים נעזר במתופף –Kenneth A. Buttrey – ובאסיסט- Charlie McCoy – בלבד, כשהוא מנגן בגיטרה ומפוחית. התיפוף המצוין נמרץ ודומיננטי מאוד לאורך כל השיר, ונשמע כמו כמעט כמו מכונת תופים המחזיקה קצב עקבי ויציב. גם תפקיד הבס בולט ומוזיקלי מאוד. דילן מרבה להשתמש במפוחית לאורך השיר.
ככל הידוע, דילן כמעט לא ביצע את השיר בהופעות לאורך השנים. הוא לבטח ביצע אותו בגרסא חשמלית עם "הלהקה" ב-'74.
בפסקול הסרט I'm Not There , של טוד היינס, על חיי דילן ,מופיעה גרסא מצוינת לשיר (ונאמנה ברוח למקור) בביצועה של Mira Billotte , והיא מובאת כאן.


תגובה 1:

אנונימי אמר/ה...

לגבי הבריחה דרומה, האמריקאים תמיד בורחים דרומה - אל מקסיקו.