בין 'שובי לביתך' ל'מתנה'

 

'שובי לביתך' (דליה רביקוביץ / שם טוב לוי) ו'מתנה' (אביב גדג' / אביב גדג', גבריאל בלחסן)  מכוונים שניהם לאישה, ככל הנראה במצב של משבר, ייאוש וחידלון. הם מציעים כל אחד בדרכו, אפשרות של תקווה - בית, מתנה, אהבה, יצירה, ואפשרות לראות את העולם, החיצוני והפנימי, כמאיים פחות וכמבטיח יותר. את שניהם ניתן לקרוא דרך מכלול של דימויים ומסמנים, כפנייה לתרצה אתר. אפשר לראות בהם דיאלוג עם מספר משיריה, ועם רוחו של זה האחרון שכתבה - 'בלדה לאישה'.  

ב'בלדה לאישה' ענני הגובה, ענני אוקטובר הסגולים, שלל חבצלות הבר הפורחות בעמק, הספרים בחדר, אינם עומדים אל מול התחושה ש 'הכל נגמר' ו 'היא הולכת לבלי שוב'.

שובי לביתך

מה לך בחוץ, ילדה?
מנוח לא מצאה רגלך.
ציפור פצועה, חזרי אלי
ושובי לביתך.

האזיני לקולות,
הרעם על גגות בתים,
מקול סופה, שמרי נפשך.
שובי לביתך.

סהר חצות גבוה,
אור על ענפי אילן,
תני לנפשך לשמוע
זמר קטן.

שם צמח לענה,
שם נפש מרעידה מקור.
חלון אפל ותריס מוגף.
שובי לביתך.

סהר חצות גבוה,
אור על ענפי אילן,
תני לנפשך לשמוע
זמר קטן.

שאי עין למרום,
כבר סדק שחר מאפיר.
נעורה כבר ציפור אחת.
שובי לביתך.

את 'שובי לביתך' כתבה דליה רביקוביץ  ללחן של שם טוב לוי, ארבע שנים לאחר מותה של חברתה, תרצה אתר. השתיים לא הרבו להתראות, אבל שוחחו בטלפון, וניהלו דיאלוג ודו שיח ביניהן בשירים. 'שובי לביתך' כולו שזור דימויים מתוך שיריה של אתר ושל נתן אלתרמן, אביה. ניתן לראותו כפנייה של גבר לאהובתו, של אב או אם לבתם, של רביקוביץ אל עצמה, או כפנייה אל דמות אישה אחרת. עם זאת, מתבקש לראותו גם כפנייה ישירה אל אתר.

רביקוביץ כידוע ידעה עליות ומורדות ומשברים בעצמה. 'שובי לביתך', הוא מעין  גרסה ממשיכה לשירה שלה עצמה – 'צער הלילה' (גם הוא בלחן ובביצוע של שם טוב לוי). השיר מעביר את הדמות אליה היא פונה דרך מסע לילי רצוף אימה וקור. 'מה לך בחוץ ילדה' יכול להיקרא כציטוט של אבן גבירול הפונה אל נפשו חסרת המנוחה והנסערת ב'מה לך יחידה'. 'מנוח לא מצאה רגלה'  בהשראת היונה של נֹח בסיפור המבּוּל, בראשית ח'. הלילה עצמו כנושא וכרקע, גם על שלל הֶקשרים חיוביים אופטימיים ומנחמים, מופיע רבות בשירים של אתר - 'בגלל הלילה', 'הלילה הוא שירים', 'ליל ניצחון' ועוד. הדימויים ברובם מצויים בשיריה של אתר, במפגשים שבין פנים וחוץ – סופה, חלון, תריס, רעש,  קור, ב'ושום סלע', 'שיר הנשמרת'  ועוד. ירח  (סהר כאן אצל רביקוביץ) הוא אולי מהדימויים והאובייקטים השכיחים ביותר אצל אתר. באין ספור שירים של אלתרמן מופיעים ירח וסהר.

בבית השני ב - 'מקול סופה שמרי נפשך', מצטטת רביקוביץ  את  'שמרי נפשך, כוחך שמרי, שמרי נפשך, שמרי חייך, בינתך, שמרי חייך', מתוך 'שיר משמר', אותו כיוון אלתרמן לבִתו.  ב'שיר משמר' (במקור המלא) מופיע הלילה גם  כמאיים וזרוע פחדים, וגם כמנחם , בא לחסד וצופן טובות. הציפור  גם היא שם – "מדוע בו מפרפרים חייך כמו ציפור מבֹהלה בתוך כף יד.. כמו ציפור בחדר בחפּשה אשנב?"

מול חוסר המנוח  ("נדמה לי שהשקט היה מוכר לתרצה רק בשנתה, וגם אז לא תמיד", כתבה עליה במעין הספד שנים מאוחר יותר), קוראת לה רביקוביץ בבית הראשון לשוב אליה.  'חזרי אלי ושובי לביתך'. 'שובי לביתך', בניגוד ל 'היא הולכת לבלי שוב' ב'בלדה לאישה'. היא  מצביעה על חסרונה, ועל הצורך האישי שלה עצמה בשובה.  ב'תמונת רגע' קוראת אתר לדמות כלשהי, גבר - "אנא שוב אלי, בוא אלי.. רוח קוראת אליך, בוא אלי, שוב אלי", כשהמילים חוזרות על עצמן שוב ושוב. באופן דומה מפצירה בה רביקוביץ.  

בהמשך היא קוראת לה "תני לנפשך לשמוע זמר קטן", בהיותה יודעת שזו משימה לא קלה, במצב שכזה, לשמוע זמר. להניח לנפש לשמוע זמר. גם כאן, היא מזכירה לה, מעבר  להיותה כותבת ויוצרת שירים ללחנים, את הצורך המוכר לה עצמה, לאתר- בזמר. הזמר אותו אפשר לקבל ב'שיר במתנה' – "אבל מותר לכתוב שיר זמר, אם רוצים  לכתוב שיר זמר.. המנגינה והזמר נבראים מתוך הלב, על כן צריך לתת אותם במתנה, וגם מותר לומר בשקט, אם תרצה לומר בשקט, שהשיר לנצח הוא לשתי עינייך, היפות במתנה..".  זמר יכול להינתן גם כמתנה, כמעשה אהבה. היא מזכירה לה דרכו, גם את הרצון להיות נאהבת, לאהוב. החזרה על המשאלה שתוכל לשמוע זמר קטן, מדגישה את היותו גורם מחייה, מעורר, מאיר. שירים רבים של אתר הפכו כידוע לזמר נפלא, בין אם נועדו לכך מראש, ובין אם לאחר מכן. רביקוביץ כתבה על היכולת הזו - "והייתה תרצה של הפזמונים, כל פזמון להיט.. תמיד רהוטה ואלגנטית.. מנגנת מילים כמו כינור".

בבית האחרון היא קוראת לה לשאת עין למרום, "שם סדק שחר מאפיר".  המבט למעלה, למרום, מופיע  ב'בלדה לאישה' בדמות 'ענני הגובה' ו 'ענני אוקטובר'. בעקיפין מתייחסת כאן רביקוביץ ל'פרגים באוקטובר' של סילביה פלאת', שנכתב מספר חודשים לפני שפלאת' שמה קץ לחייה. אתר כאמור הושפעה ממנה. ב'בלדה לאישה' נלקחים דימויים מהשיר ומשיר מעט מוקדם יותר של פלאת' – 'על הקצה'.  "אפילו ענני השמש אינם יכולים להשתלט על הגלימות האלה" או "אפילו ענני השמש אינם משתלטים על הצבעים האלה, האינסוף", כך בתרגום אתר עצמה ל'פרגים באוקטובר'. בתרגומים אחרים - "אפילו ענני הרום הבוקר לא יכולים להסתדר עם אזורים כאלה" (זיוה שמיר), או "אפילו ענני השמש לא יוכלו לסדר כאלה חצאיות" (סבינה מסג).

אצל אתר במבט למעלה אפשר ליהנות מהיופי "עד בלי שבע", אך הוא אינו מספיק  למול התחושה ש 'הכל נגמר'. רביקוביץ לעומתה מסמנת התחלה חדשה, יום חדש, אור, סדק שחר מאפיר, עם  "ציפור אחת נעורה כבר" (בניגוד לציפור הפצועה, שרגלה לא מוצאת מנוח, בבית הראשון) הקוראים לה לחזור לעצמה ולביתה, על כל המשתמע מכך. השחר אגב, כפי שהעידה אתר על עצמה  וגם רביקוביץ עליה, היה זמן בו אהבה לכתוב. "שוב אנחנו נפגשות רק באמצעות הזיכרון, על קו הגבול הדק מאוד שנמתח בינינו, היא בהשכמת השחר שופתת קומקום ראשון, בזמן שאני מתכוננת לישון", כתבה על אתר. 

וכך אתר בשיר שהקדישה לרביקוביץ - "וגם בגלל הציפורים, וגם בגלל הציפורים, רציתי רק לומר לך בשעה כמו חמש: אִוושת הרוח אחות, השומעת את? אִוושת משי הסין אשר אהבת.. בגלל הציפורים רציתי שתדעי, בגלל הציפורים אשר שומעות אנחנו יחד מול הראי, אני בקומי, ואת בשכבך, לישון את שנתך ולנום.." (אִוושת רוח, לחש אש)

מתנה

הייתי רוצה לצאת מפה
הייתי רוצה לקבל מתנה.

זה לא חלום זה אלוהים שבא אלי אתמול.
שבא אלי היום, שבא אלי אתמול.
מתחת לשמיים השחורים אפשר כבר להרגיש,
זרמים תת קרקעיים של יופי.

לא היית רוצה לצאת מפה
לא היית רוצה לקבל מתנה.

זה לא חלום זה אלוהים שבא אלי אתמול.
שבא אלי היום, שבא אלי אתמול.
מתחת לשמיים השחורים אפשר כבר להרגיש,
זרמים תת קרקעיים של יופי.

'מתנה' הוא שיר תמציתי מדוד ומרוכז מאוד, שמכיל עולם מלא ורב. אצל רביקוביץ נוכחות דמותה של אתר ברורה, הן בשל מספר האזכורים והציטוטים הרב, והן ועל רקע היכרותן בפועל. אצל גדג' לעומת זאת, אפשר לקרוא את השיר כפנייה אליה דרך מספר רכיבים מהותיים בשיר, ומכלול מעניין של הקשרים. 

"הייתי רוצה לצאת מכאן.. הייתי רוצה לקבל מתנה ... לא היית רוצה לצאת מכאן, לא היית רוצה לקבל מתנה.. זה לא חלום זה אלוהים שבא אלי אתמול. שבא אלי היום, שבא אלי אתמול".

 רצון, מתנה ואלוהים מופיעים אצל אתר במשמעות מרכזית ב'שיר במתנה', וב'תפילת יום הולדת'.

 ב'שיר במתנה' - "אבל תוכל לתת לי פרח, אם תרצה לתת לי פרח...אבל מותר לכתוב שיר זמר, אם רוצים לתת שיר זמר.. וגם מותר לומר בשקט, אם רוצים לומר בשקט, שהשיר הוא לנצח לשתי עינייך, היפות במתנה". ב'תפילת יום הולדת' היא  מבקשת מתנה ליום הולדתה השלושים – "יום שני שנת שבעים אחת.. חמישה במאי.. השעה שלוש.. עשה שיזכור השנה, עשה שיביא מתנה". (התאריך בשיר הוא כנראה פיקטיבי. אתר בחודש מאי כבר מספר חודשים לאחר יום הולדתה השלושים (ינואר). אולי ביודעין רימזה  על כך שהמתנה אכן נשכחה?).

 היכולת להרגיש רצון או לעורר אותו  הוא משמעותי. הרצון והתשוקה, שהיו מוכרים ושגורים כחלק מהווייה יכולים להיעלם. גדג' פותח בגוף ראשון כמי שרוצה לקבל. הוא מסמן את עצמו כמי שיודע ומכיר הוויה של היעדר רצון. מתוך העמדה הזו הוא פונה ומציע ואומר/שואל. שורת הפניה היא אל מישהי ש לא רוצה. אמנם אין סימן שאלה, אולם אופן ההבעה בשירה מרמז ויוצר כפל משמעות – גם כהנחה שאינה רוצה לקבל, תיאור מצב, וגם כשאלה, כהצעה. 

'שיר במתנה' ו'תפילת יום הולדת', מבקשים או גם מציעים מתנה – פרח.. ידיים שנוגעות.. או מנגינה ושיר זמר. בשניהם אתר מבקשת, רוצה לקבל מתנה. ב'שיר במתנה' היא רומזת גם על עצמה כמי שנותנת, בהקשר לשיר זמר, בעצם היותה כותבת, משוררת. אפשר לראות בגדג' כמי  שעושה  כמוה - מבקש, אבל גם רוצה כנראה לתת, וכמי שמזכיר לה - רצית, לקבל, לתת.

בעקיפין אפשר להתייחס גם כאן שוב ל'פרגים באוקטובר' של פלאת'  ובו המתנה כלל אינה רצויה (אולי רמז להריון של האישה באמבולנס, או לפרחים). "מתנה, מתנת אוהבים, שלא נתבקשה לחלוטין, מאת השמים" (בתרגום של אתר), או "מתת, מתנת אוהב, שכלל לא נתבקשה מן המרומים" (בתרגום זיוה שמיר). אצל פלאת' היעדר הרצון במתנה מייצג חוויה כללית של משאלה לחידלון.

הן ב'תפילת יום הולדת' והן ב'מתנה'  אלוהים מייצג סוג של אמונה, סיוע, תקווה, כוח, שינוי. בשניהם הוא מגיע. ממש הוא עצמו. זה לא מעשה יומיומי - "לא בכל יום אתה בא", או "זה לא חלום". 

אצל אתר אלוהים שלה מסתתר מאחורי הברוש (בסגנון הג'ירפה ב 'מיץ פטל'). היא משתעשעת אתו, והוא מרכין ברוח את ראשו אל ראשה. היא מבקשת ממנו כאמור ליום הולדתה – "עשה שיזכור השנה, עשה שיביא מתנה" . הכוונה יכולה להיות לאהוב, לבעלה, לאביה (שמת שנה קודם), לזה ששוכח. אפשר לדון בשאלות אמונה ותפיסת כוחו של אלוהים בשיר,  שהרי הוא גם אלוהי השמשות והירחים, הנשים ההפתעות המתנות והפרחים, וגם אלוהי השום דבר, אלוהי השוכחים. היא מצפה להיותו מסייע כל כיכול שבא לטוב, אבל גם מפקפקת ומלגלגת ומנמיכה ציפיות. יש להזכיר כאן  שאתר תרגמה גם את 'מכתבי ילדים לאלוהים'.

 אצל גדג' אפשר לראות כאן את אלוהים כהשראה, כאות חיובי. אלוהים בא אליו אתמול, בא אליו היום. הוא מסמן מעבר בין הרצון לצאת ולקבל מתנה, אל האפשרות להרגיש תחת השמים השחורים, זרמים תת קרקעיים של יופי. אפשר שעורר את היצירה למשל. שהביא שיר.

 הן אצל רביקוביץ והן אצל גדג' השימוש החוזר בביטוי "כבר" מסמל את השחר החדש, או את הרגשת היופי שניעורה לאחר השבר. אצל גדג' היא עדיין בלתי נראית, אבל מורגשת. 

כך אם כן, 'שובי לביתך' ו'מתנה' מסמנים  תנועה בזמן, מעבר אל ההתחדשות, אל יציאה או שיבה. זמר קטן יכול להיות מתנה. אפשר כבר להרגיש יופי חבוי ונסתר, לראות ולשמוע ציפור שניעורה כבר, או סדק שחר מאפיר. גם רביקוביץ וגם גדג' יכולים להיקרא כפונים ומציעים לאתר, אל מול החשיכה שהשתלטה, ואל מול החידלון והאין מוצא, אפשרות לסלק את הקור, ולחזור ולראות את האור והיופי. לשוב ולצאת אל עצמה היוצרת, האוהבת והנאהבת.  

איור- נועה מזלי, nushkee