יום ראשון, 24 בנובמבר 2013

Weekend Wars



Weekend Wars
Andrew VanWyngarden, Benjamin Glodwasser

Evil S I yes, to find a shore
 A beach that doesn't quiver anymore
Where we can crush some plants to paint my walls
And I won't try to fight in the weekend wars
Was I? I was to lazy to bathe
Or paint or write or try to make a change
Now I can shoot a gun to kill my lunch
And I don't have to love or think too much

Instant battle plans written on the sidewalk
Mental mystics in a twisted metal car
Tried to amplify the sound of light and love

Christ is cursed of faders and maders
Might even take a knife to split a hair
Or even scare the children off my lawn
Giving us time to make the makeshift bombs
Every mess invested was a score
We couldn't use computers anymore
It's difficult to win unless you're bored
And you might have to plan for the weekend wars

Try to break my heart I'll drive to Arizona
It might take 100 years to grow an arm
I'll sit and listen to the sound of sand and cold
Twisted diamond heart, I'm the weekend warrior
My predictions are the only things I have
I can amplify the sound and light and love

I'm a curse and I'm a sound
When I open up my mouth
There's a reason I don't win
I don't know how to begin


Weekend Wars הוא יצירה מרוכזת ומרהיבה, של 4 דקות  פלוס, הכוללת שני נושאים מוזיקליים החוזרים בהתאמה אחד אחר השני, מעבר יפהפה בין הבית השלישי לרביעי, ופרק מלודי שלישי החותם בבית החמישי.

את הטקסט ניתן להבין באופנים שונים-:

מאבק  עם הריקנות המשתלטת בסופשבוע הגוררת שימוש בסמים אלכוהול, וניסיון להימנע מההרגל..

צורך להימלט משגרה, או ממחויבויות והתמודדות עם המציאות התובענית, עם הצורך לתפקד, ליצור, לשנות, לשמור על סדר ואחריות. אולי אף מאבק עם הורים המצפים לתפקוד והצלחה.

מאבק בתוך יחסים, בזוגיות, הממוקד ומתרחש יותר בסופי שבוע. פגיעות הדדיות, עלבונות, התרחקות.

יתכן וקיימות אפשרויות נוספות אולם נראה שלכולן משותף מתח מתמיד שבין תחושות של הליכה לאיבוד ואבדן דרך, או פגיעה, לבין הצורך לשמור על שליטה, או להחזיר אותה. מימוש צורך זה יכול להיעשות בדרכים יעילות יותר או פחות, דרכים הרסניות- לעתים תוך פגיעה עצמית, או כוחנית  דרך  פגיעה באחרים, או דרכים בונות.

ניתן לומר כי "ניסיתי להגביר את קול האור והאהבה" המופיע בבית השני, מהווה ניסיון לשליטה כזו ביכולת לייצר  שקט ושליטה בטוב. הניסיון הופך בבית  הרביעי  ליכולת קיימת- המספר מנסה לשקם פגיעה ("יכול לקחת 100 שנה להצמיח זרוע") כשהוא נוסע לאריזונה, ומתמזג עם כוחות הטבע. הוא הופך להיות 'לוחם סופהשבוע' כשעתה הוא בעל יכולת אומניפוטנטית קיימת – "אני יכול להגביר את קול האור והאהבה". אלא שלא ברור האם יכולת זו מושגת באמצעים מלאכותיים כמו סמים, או בעזרת הבנה והתחזקות.  

הגישור האפשרי שבין שליטה כל יכולה במציאות ובתחושות הפנימיות, וכך גם בשליטה על היכולת לייצר הצלחה, לבין חוסר האונים המשויך לחוסר הכיוון המופיע בשורות האחרונות- "יש סיבה שאיני מנצח, אני לא יודע כיצד להתחיל" הוא אולי משאלה סמויה , גם אם אינה מנוסחת בטקסט באופן ישיר. כלומר, לעתים הדרך למציאת הכיוון, כרוכה בצד האמונה בהצלחה, גם בוויתור והכרה במגבלות.

 


יום שני, 23 בספטמבר 2013

אספר לךְ



אספר לךְ
לונא אבו נסאר, דרור רותם

אספר לך על אויבים
ורוחות רפאים
משנות השמונים
אספר לך על אויבים
ורוחות

רק תזכרי
כולם רעים
כולם רעים
תקשיבי לי
כולם רעים
כולם רעים
תקשיבי לי
תקשיבי
בי כולם רוצים לפגוע

מסתכלים
צוחקים
ממרחקים
כי כולם רעים
כי כולם רעים

רואה אותם
מדברים
מנוולים השקרנים
מה הם רוצים
מה הם רוצים

הייתי מלכת העולם
אך המשקה רימה
שמו לי סם
שמו לי סם
תיזהרי שלא יקרה לך גם
מה שמת לי בבוקר בפינג'אן

 אספר לך על אויבים
ורוחות רפאים
משנות השמונים
אספר לך על אויבים
ורוחות

אתפלל למענך
תאמיני לי
בגללך אין לי
אקווה שתיכשלי
ותתחנני
להישאר איתי

רוצים לקחת אותך ממני
כשתגדלי
תביני
רק תזכרי
כולם רעים
כולם רעים
תקשיבי לי

אספר לך על אויבים
ורוחות רפאים
משנות השמונים
אספר לך על אויבים
ורוחות

ירח שלי
תעצמי עיניים
אל תדאגי
אתן לך הכל
אבל אין לי
אין לי

كان يا مكان
في قديم الزمان
الزمان كان
ولليوم علقان
 

יש רגעים בהם ראשוניות נטמעת אל תוך ההוויה ומתקבלת בזרועות פתוחות כמו הייתה שם מאז ומעולם. 'אספר לךְ' הוא לא רק אלבום בכורה נהדר, קאנוני, אלא מערב שירים מקוריים בעברית ובערבית בטבעיות והרמוניה, וככזה הוא אבן פינה . ללא דרמטיות הוא חדר אל התודעה, וזכה לתשבחות , דומה שבעיקר בשל המוזיקליות, ההבעה  והליריות יוצאת הדופן שלו. כלומר, לגמרי בזכות, ולא ככזה הנשען על היבט חברתי או פוליטי כלשהו כדי לזכות בהכרה. יחד עם זאת, אי אפשר שלא להתייחס אליו כמייצג מובהק של ישראליות, או בניסוח אחר- מקומיות. זהו המקום.  
 
קטע הפתיח נפרש כפלאשבק פעמוני מיתר של 'קאן יא מקאן' (היֹה היה), הגולש אל הפסנתר המלווה את שיר הנושא.  המרחב הטקסטואלי  לאורך האלבום  הוא בדרך-כלל  של דיאלוג ויחסים שבין נשים. אם ובת, חברות, אוהבות. 'אספר לךְ'  עצמו נשמע כמתייחס  אולי יותר ליחסי אם-בת. שורות הסיום שלו רומזות  לאירוע/חוויה כנראה מתמשכת היסטורית,  בעבר,  אלא שחותמה עמוק, והיא לופתת היטב גם  בהווה. הדוברת, שוטפת את בתה מאזהרות מפני העולם ובני-אדם, ומציגה עמדה חשדנית של חוסר אמון מתמיד. אנשים מכזיבים, רעים, משקרים, מכשילים. גם  נפילתה האישית, היא תוצר של הכשלה- "הייתי  מלכת  העולם , אבל המשקה רימה, שמו לי סם, ,שמו לי סם".   הבת, עליה היא שומרת ומגינה כביכול, הופכת באותה נשימה לעוינת ומרעילה-  "תזהרי שלא יקרה לך גם, מה שמת לי בבוקר בפינג'ן..".. או בהמשך- "אקווה שתכשלי.. רוצים לקחת  אותך ממני.."
היא משאירה את בתה עם מטען כבד. לא קל למוסס את השפעותיו.  לכן חוזר אולי סיום השיר אל הפתיח, הפעם בניסוח מילולי של שורות הסיום המושרות בערבית- "היֹה היה פעם, פעם היה, ועכשיו תקוע".
הקושי להשתחרר מהשפעה, מופיע גם בהמשך האלבום ב'צלקת' למשל- "צלקת שלי, היעלמי, עינייך רודפות אותי...צלקת שלי, היעלמי, עינייך שורטות אותי". או ב 'עיניים'-  " העיניים- שוברות אותי...סובבתי את הראש, והבטתי בהן, העיניים- שוברות אותי". אפשר גם להיזכר בהקשר זה במילים של אסתר שמיר ב'עינייך'  של מזי כהן-  "הו עינייך, עינייך, אל תרדפו אותי, עינייך", גם הוא סביב דיאלוג בין  אישה צעירה/ילדה  לבוגרת, ונשיאת  מטען או קונפליקט של אחרים ("ילדים לוקחים על עצמם דברים שגדולים מחביאים בפינה נסתרת").  השירים מתייחסים גם לניסיונות הבלתי פוסקים לנער את הכאב בדרכי המלטות-  "לנסוע לברוח להרחיק להדחיק" מופיעים כשורה חוזרת  הן ב 'צלקת' והן 'רכבת'.
'אספר לךְ' הופק  בכישרון בידי  דרור רותם, ששותף גם ללחנים ב 'בוהה' ו 'אספר לךְ', וכן לפתיח. על ההקלטה המצוינת אחראי רועי חסון.  


יום ראשון, 21 ביולי 2013

Wake Up Alone


 Wake Up Alone
Amy Winehouse/Paul O'duffy


Tied up enough so I don't have to wonder where is he
Got so sick of crying
So just lately
When I catch myself I do a 180
I stay up clean the house
At least I'm not drinking
Run around just so I don't have to think about thinking
That silent sense of content
That everyone gets
Just disappears soon as the sun sets

This face in my dreams seizes my guts
He floods me with dread
Soaked in soul
He swims in my eyes by the bed
Pour myself over him
Moon spilling in
And I wake up alone


If I was my heart
I'd rather be restless
The second I stop the sleep catches up and I'm breathless
This ache in my chest
As my day is done now
The dark covers me and I cannot run now
My blood running cold
I stand before him
It's all I can do to assure him
When he comes to me
I drip for him tonight
Drowning in me we bathe under blue light

His face in my dreams seizes my guts
He floods me with dread
Soaked in soul
He swims in my eyes by the bed
Pour myself over him
Moon spilling in
And I wake up alone
And I wake up alone
And I wake up alone
And I wake up alone
 

אם BTB הפך להיות אלבום קלאסי רגע אחרי צאתו, הרי ש- Wake Up Alone  בגרסת המקור נשמע מיד כגרסת כיסוי לסטנדרט ותיק ואהוב. הביצוע שהוקלט עבור BTB עבר התאמה  לרוח הקצב של האלבום כולו בהשראת סאלם רמי ומארק רונסון.  הביצוע הראשון (המקורי כפי שנהוג לכנותו) , זה שמופיע ב 'אוצרות חבויים', נשמע חשוף יותר, גולמי,  אינטימי.  שתי הגרסאות נפלאות, אבל הראשונה כובשת יותר. 
פול או'דופי שכתב עם וויינהאוס את השיר מתאר את ההקלטה המקורית כטייק אחד. בעודם בתהליך משותף של הכתיבה אמרה- "אני חושבת שיש לי משהו" . "רוצה לנסות"? שאל . "לא, בוא נקליט" ענתה, וביצעה את  השיר בשלמותו. 
"אתה מבין שאתה עומד מול כישרון יוצא דופן. היא עצמה לא הייתה ממש מודעת  ליכולות שלה",  הוא  מוסיף.
 
נראה שאותה נביעה מוזיקלית טבעית, באה לביטוי גם ביכולת הכתיבה הפשוטה, היומיומית והזורמת שלה בגוף ראשון. Wake Up Alone מתייחס לקושי להיפרד ולהשתחרר מאהוב. הימים קלים יותר. יש עיסוקים, לא צריכה לתהות היכן הוא,  היא מנקה את הבית, לפחות לא שותה, מנסה לא לבכות. כשמוצאת עצמה חושבת עליו, יודעת לצאת מזה (לעשות 180..), לא לחשוב שחושבת. אבל תחושה שקטה זו של נחת, נעלמת כשיורד הערב . הוא חודר לחלומות, משתלט על הקרביים, מציף כאב ועצב. הוא נספג בנשמה , שוחה בעיניה ליד מיטתה.
 
 אפשר לתרגם את הדימויים האחרונים לשתיית האלכוהול שמשתלטת בערב (גם כאן דומה שווינהאוס משוחחת עם אלכסנדר פן ועם "מחוף הערב נעקרת ספינת היום למרחקים" ב- 'סחרחרת' ) ומייצגת את דמותו. הוא שוחה בעיניה(eyes)   , יכול להישמע כ 'שוחה בקרח' (ice) ליד המיטה. כך גם- הוא 'טובע' בתוכה, כשהם באמבטיה תחת לילה כחול.
החלומות , הפנטזיות, הופכים מוחשיים וממשיים. נוכחותו ממלאת אותה.
ובבוקר- היא  מתעוררת לבד. ווינהאוס חוזרת על השורה בעצב מפוכח כשקולה מתרחק, ומותירה אותה כחוויה מרכזית ועצובה.
 
במוזיאון היהודי בלונדון נפתחה לאחרונה תערוכה לזכרה -  A Family Portrait . חפצים, מכתבים, פריטים אישיים שאספו המשפחה וחברים. בדיווח ה 'טלגראף' הבריטי על התערוכה נכתב- "תערוכה על זמרת הג'אז". בפוקס ניוז  אפשר היה למצוא את הנוסח - "גדלה להיות אחת מזמרות הסול הגדולות של בריטניה".

היא הייתה כמובן גם מזה וגם מזה. לצד היצירתיות המקורית שלה הרי שכזמרת, ווינהאוס הייתה קומבינציה ותערובת יוצאת דופן של הקרקע עליה התפתחה. אפשר למצוא בשירתה את הדי כל אלו המופיעים בפתק המוצג בתערוכה, בו כתבה כנערה רשימה של 25 שירים אהובים עליה. את הפיסוק, הדיוק והטיימינג של פרנק סינטרה ולואי ארמסטרונג, עם הנשמה של אלה פיצ'ג'רלד, ריי צ'ארלס, הפלטרס, נינה סימון וקרול קינג.


יום שלישי, 21 במאי 2013

Welcome To Japan



Welcome To Japan
The strokes

If we don't watch the sun
It will rise
If we don't take our time
It's not wise

Putting posters up
For your band (Hey, we're playing ... come by)
Now I'll tear them down
With my hand

I didn't want to notice
Didn't know the gun was loaded
Didn't really know this
What kind of asshole drives a Lotus?

Come here and go get with me
I wanna see you Wednesday
Come on, come on, come over
Take it off your shoulder
Come on and pull me over
We gotta get to work now
Sliding it off your shoulder
As we're falling over

Oh, welcome to Japan!
Scuba-dancing!
Touchdown!

I didn't want to notice
Didn't know the gun was loaded
Didn't really know this
What kind of asshole drives a Lotus?
I didn't want to bore you
Didn't wanna pick up your shit for ya
I've been ready to do this
I'll be there

Come here and go get with me
I wanna see you Wednesday
Come on, come on, come over
Take it off your shoulder
Come on and pull me over
We gotta get to work now
Sliding it off your shoulder
As we're falling over

You did it alone
You did it for fun
You did it for everyone who's on the run
You're not just a friend
You'll be born again
We'll be in this race until the very end
He lives on the phone
He cheats on his clone
You'll never believe me 'til you're on your own

Comes in once a month
And he never leaves
He said he is broken
Yet he lives free
Didn't wanna floor ya
I didn't wanna be there for ya
Didn't wanna warn ya
 I'll be there
------

 אם מוותרים על ניסיון הבנה כוללני של Welcome To Japan , אפשר להסתפק באפשרות לראותו כמתייחס ל- China Girl , גם אם הקשר נראה רופף ואנקדוטלי. זה האחרון, (או הראשון..) נולד בין בואי לאיגי פופ, אשר כתבו אותו יחד בתקופת ברלין של בואי, ונכלל באלבומו של פופ- Idiot



הרקע- התאהבות פופ בזוגתו של שחקן צרפתי, שהסתובבה באותה טירה בה הוקלט האלבום. פופ והגב' תקשרו ללא שפה משותפת. מעבר למאבק הכוחות, השפות השונות, או לשאלה המוסרית ולסוד, קיבל הטקסט משמעות של מפגש בין מערב למזרח, השתלטות מערבית וכו'..
מס' שנים מאוחר יותר רקח  בואי  את  הגירסא שלו וליווה אותה בקליפ מתקתק, באלבום שהפך אותו לכוכב מצעדים לזמן מה.  



ההקבלה האסוציאטיבית של WTJ לגרסת בואי, נובעת ממספר מאפיינים דומים בשני השירים:
שניהם בולטים  באלבומים שהם בחלקם (אצל בואי באופן מוצהר ובכל האלבום)   עם מאפייני דאנס מועדוניים של אמני רוק  (הסטרוקס , יש לומר, עושים זאת טוב ומעניין יותר) .  אצל בואי,  Let's Dance היה חלק מרוח של תקופה בה שלט הסגנון. אצל הסטרוקס זהו חלק ממבט פרספקטיבי מתרפק שרווח כיום, על אותה תקופה.
שניהם ספוגים אירוניה, מתייחסים לעצמם בקלילות, פארודיים בחלקם, הן בטקסט, הן באופן ההגשה.
בפזמון החוזר ב- CG חוזר בואי על  "ho,ho,ho,ho,ho..little china girl ", ובזה שמלווה את WTJ חוזר "ho,ho,ho.ho.ho..welcome to japan", כמעט באותו משקל, עם עוד כמv 'הו'.  אצל קסבלאנקס,  נוסף  אליו  מלמול- "סקובה-דאנסינג (ריקוד תחת המים?), טאצ'דאון", שניהם שייכים לתרבות יפנית.
בשני השירים מופיעים סמלים מזרחיים שעברו טרנספורמציה מערבית, בהיפוך משמעות קיטשי וכוחני (להבדיל כמובן, בין שני הסמלים במערב). . אצל בואי - Visions of swastikas in my head– הסוואסטיקה, סמל מרכזי בתרבות הההינדית והבודהיסטית, מסמל שפע, מזל, טוּב, עבר הטיה בהזזת 45 מעלות והורדת הנקודות שלו, כדי להפוך להיות צלב הקרס הנאצי (בואי כתב עם פופ את CG בתקופת ברלין כאמור). 
ב- WTJ בשורה שתהפוך ודאי לפופולרית ולמטבע לשון  -"What kind of asshole drives a lotus "- הלוטוס,  צמח מים,  מסמל במזרח  כוח אלוהי, יופי טוהר, חיי נצח, מוטבע כמותג מכונית ספורט בריטית יוקרתית.  התהייה בשיר אולי מעלה שאלה- מי זקוק לזה? שופוני? סתם כיף? או לחלופין, מי שלא רוצה שיבחינו בו (אולי כי נתפס בקלקלה כלשהי..), שלא  ינהג  בלוטוס. 
 אפשרי  שגם WTJ רומז לאפשרות של פיתוי ויחסים אסורים,  שלאחריהם מופיעה אשמה-  לא ידעתי שהאקדח טעון.. איזה אידיוט נוהג בלוטוס..וכו'. יהא אשר יהא מקור האשמה, הוא עומד מיד למול נאום מזכה/מרגיע בסגנון- 'בוא בוא, רוצה לראות אותך ביום רביעי, צריכים לעבוד עכשיו, תוריד את זה מעליך, עשית את זה לכיף..'
כפי ש Comedowne Machine כולו נפתח נפלא עם חריקת גיטרה ב- Tap Out , שלאחריה מקצב תופים/גיטרה/בס מהמם ושורות כמו- "מצאו את העיר שלנו מתחת למים, חייב לשים את היד על משהו חדש, אתה לא רוצה להיות בלי זה"' כך גם WTJ  נפתח  נהדר  אל מקצב אחר ועם השורות- "אם  אנחנו לא מביטים/שומרים על/אל השמש,היא תזרח, אם אנחנו לא לוקחים את הזמן, זה לא חכם".
Comedown machine הוא האלבום החמישי של הסטרוקס, והוא מבריק ומרגש.    


יום שלישי, 19 במרץ 2013

We Used To know



We Used To Know
Ian Anderson

Whenever I get to feel this way, Try to find new words to say
I think about the bad old days
We used to know

Nights of winter turn me cold
Fears of dying, getting old
We ran the race and the race was won
By running slowly

Could be soon we'll cease to sound
Slowly upstairs, faster down
Then to revisit stony grounds
We used to know

Remembering mornings, shillings spent
Made no sense to leave the bed
The bad old days they came and went
Giving way to fruitful years

Saving up the birds in hand
While in the bush the others land
Take what we can before the man
Says it's time to go

Each to his own way I'll go mine
Best of luck in what you find
But for your own sake remember times

We used to know

בתכנית הבוקר שלו  הזכיר לאחרונה בועז כהן  את השפעת  We Used To know  על   Hotel California. זו הזדמנות טובה להתייחס לשיר המצוין הזה,  מתוך  Stand Up , אלבומה השני ואולי  החשוב והטוב ביותר של  JT

הוא חשוב, כיוון שסימן את דרכה המוזיקלית של הלהקה בשילוב ייחודי של בלוז פולק ורוק.  את צד הרוק היטיבה לייצג הצטרפותו של מרטין באר , לאחר שמיק אברהמס  בעל נטיית הבלוז/פולק הטהורה יותר, פחות התאים לדרך החדשה  אותה נטה  אנדרסון להתוות.

הוא אלבום כה טוב, כיוון שממוקד מאוד בסגנון (שהוא יותר רוק כאן בסופו של דבר) , וכולל רצף יוצא מן הכלל של שירים השומרים  על רעננות וכוח.  לצד הגיטרה של באר והתזמורים הקלאסיים , בולט בו גם תיפוף מצוין של קלייב באנקר. מפתיע (ואולי לא..)  שמדובר באלבום כה בשל, בהתייחס לחבורה של כמעט נערים בתחילת שנות העשרים שלהם.

ניתן להדגיש את רוח מילות השיר כמעט רק דרך בתי הפתיחה והסיום  שלו. בפתיחה- "בכל פעם שאני מרגיש כך, מנסה למצוא מילים חדשות לומר, אני חושב על אותם זמנים רעים שידענו". ובסיום- "כל אחד יפנה לדרכו, אני לזו שלי. בהצלחה בכל אשר תמצא, אבל למען שלומך, זכור את הזמנים אותם ידענו".  הטקסט נע בין דיבור בגוף ראשון, שני, ורבים ומסמן דיאלוג (גם אם פנימי) בין שניים או יותר.

הבית הראשון פותח בנוהג המגלם הנחה- כדי למצוא ערוצי שפה חדשים להבנה וניסוח של תחושות או אירועים בהווה, עלינו להיות מקושרים תודעתית גם לתקופות ולזמנים רעים בעבר. הבית האחרון מסיים בברכת הדרך לפרידה בין דמויות שחלקו אולי יחסים טעונים, או תקופה משותפת לא קלה.  המסר בברכת דרך זו,  המלווה בהמלצה, מוביל לאותה מסקנה השגורה כבר כהרגל, כנוהג טבוע,  בפי המספר בגוף ראשון, זו המופיעה כאמור כבר  בתחילת השיר.  
לא במקרה מנוסח הזיכרון דרך המילים – "זמנים אותם נהגנו לדעת"-  הזיכרון הוא ידיעה, הסוללת דרך לידיעות חדשות. עדיף לשמר  ולא לטשטש או להרחיק זיכרון או מחשבה על תקופה לא קלה, של  "לילות חורף קרים,.. פחד ממוות, מזקנה,..  תחושה של חוסר טעם לצאת מן המיטה".  באופן משלים, אפשר גם לקרוא כמובן את remember times we used to know  , כ- נהגנו להכיר, אחד את השני/ה, כלומר- לא נמחק את  הזמנים המשותפים, את ההיכרות.

כמו בכל יצירה ארוכה המחלוקת לפרקים, חלק מכוחם של אלבומים טובים וקלאסיים הוא ברצף המעברים שבין שיר לשיר. אלבום מצוין , זה שנשמע שוב ושוב, חרות בתודעה גם ברגע הסיום של שיר אחד ובמעבר לתחילתו של האחר, בתנועה שבין הפרקים. כך גם ב- Stand Up צרובים רצפים של שירים, ואפשר למשל לאגד את הרצף שבין Nothing Is Easy  דרך  Fat Man ו-  We Used To Know  אל  Reasons For Waiting .  כאן מובא לכן גם  Reasons For Waiting  המאופיין  גם הוא בהתייחסות למימד הזמן (המופיע בכלל בטקסטים או בכותרות שירים ואלבומים של אנדרסון) והוא עצמו שיר כמיהה וגעגוע נפלא.

כאמור, תרומתו העצומה של מרטין באר ללהקה בולטת מאוד  ב- Stand Up כולו, וב We Used To Know בפרט, על שני הסולואים באפקט וואה וואה שלו. זמן קצר לאחר הצטרפותו יצאה הלהקה  לחמם סיבוב הופעות של ג'ימי הנדריקס בסקנדינביה. כשחזרו לאנגליה הקליטו את Stand Up. סביר להניח שבאר הושפע מהנדריקס בשילוב האפקט בשיר. הוא מנגן כאן בגיבסון לס-פול  special , מסוף שנות החמישים.
  

יום שלישי, 22 בינואר 2013

Your Lips Are Red



Your Lips Are Red
Annie Clark

Your lips are red
My face is red from reading your red lips
My hands are black
My hands are black inside this downtown taxi cab
This cities red
This cities red from riding us into the ground
This cities black
This cities black from all the ashes in downtown
Ashes in downtown, ashes in downtown

My face is drawn
My face is drawn on with this number 2 pencil
Your face is drawn
Your face is drawn from drawing words right from my lips
Words right from my lips, words right from my lips

Your lips are red
My face is red from reading your red lips
My hands are red
My hands are red from sealing your read lips
Sealing your red lips, sealing your red lips

Your skins so fair
Your skins so fair its not fair
You remind me

אנני קלארק נוהגת לומר שהכתיבה שלה היא במקורה יותר צורנית ויזואלית, ופחות כזו הצומחת מתוך מבנה מוזיקלי מסודר ומנוסח.  כך, היא מושפעת גם מסרטים ישנים או סרטי דיסני, וכך גם אופני הביטוי וההבעה שלה שזורים דרמטיות, לעתים תיאטרלית או ציורית. 
אפשר אם כן, לנסות לתת משמעות   לטקסטים שלה  גם מתוך סוג עמדה  שכזה, ולאו דווקא רק מעמדה פרשנית אנאליטית.  

מדובר במונולוג  ישיר אל מול מישהו/י. הוא יכול להתקיים בין זוג אוהבים (גבר ואישה, או שתי נשים) הנע בין סערת חושים לרוגע, או בין זוג אוהבים כועס תחת משבר- על סף או בעקבות פרידה, או  אף אולי בין אישה לבין עצמה. הדוברת היא ככל הנראה אישה (זו שפניה מצוירות  בעיפרון מס' 2, רך יחסית).  הדמות שאליה פונים גם היא עשויה להיות אישה על- סמך "שפתייך אדומות". האפשרות שמדובר בדיאלוג פנימי, נתמך בהיותה של קלארק בעלת עור בהיר- (your skins so fair) , ושפתיה שבאדום מודגש על העטיפה.
 
לאורך הבתים נשמרת ההתאמה והחפיפה בין הדמויות והאובייקטים (העיר, המונית, אולי הרכבת המרומזת) , או היכולת שלהן לחדור  ולהשפיע, השפתיים, הפנים, הידיים  נצבעים  בהתאמה הדדית על-ידי האחר, כמו מראה משקפת או מכחול צובע. השפעה הדדית זו נקטעת בבית האחרון, כאשר גם טון השירה מתרכך, וקלארק עוברת לאוקטבה גבוהה יותר. בבית זה בולט יותר המבט אל האחר. המבט המפריד המעורר אהבה, קינאה  כעס או תסכול-  Your  skins so fair it's not fair . כאן כבר אין התמזגות, אלא נפרדות המאפשרת לחוות את התחושות הללו ממבט של התפכחות, אהבה, קבלה, או השלמה.
 
השיר מדגים היטב את היכולת של קלארק לשלב בין הבעות קוליות שונות  של רכות , צלילות וזכות לבין כעס ואנרגיה מתפרצת. עצמת האנרגיה באה לידי ביטוי כמובן גם בפראזת הגיטרה המצוינת הפורצת במרכזו. פראזה זו מוסיפה לשיר גם את הכוח ההופך אותו למתבקש להכלל בסט הופעה, כמו שהיא מבצעת אותו,  בגרסאות שונות, חלקן ארוכות.
 
אי אפשר להתייחס ל-  Your  Lips Are Red בלא להתעכב על הפסנתר של מיק גארסון. זה אותו פסנתר ג'אזי חופשי קברטי של גרסון המוכר כל כך מ- Aladdin Sane .  המתח שהוא בונה כאן יפהפה, באוירה של סרט אימה (שאולי בכלל הוא מקורו של השיר..), וסגנונו בכלל מתאים לזה של קלארק .
 
אם השיר הראשון ב-  Marry Me  נחתם באקורד הסיום של Day In The Life הרי שכאן  מוקדש כל החלק האחרון לציטוטים מתוך-  Within You Without You  , שניהם מתוך Sgt. Pepper . קלארק מסמנת אם כן מקורות השפעה (בואי, חיפושיות, לקראת סיום האלבום היא נשמעת כמו בילי הולידיי), אבל יוצרת סגנון ייחודי ובולט מאוד משלה. היא מצליחה לשלב רכות וניקיון עם חספוס ותשוקה, ועושר מוזיקלי  עם עוצמה רגשית. שיתוף הפעולה האחרון שלה עם דיויד ברן יחשוף אותה ודאי לקהלים יותר רחבים,  אולם נראה שחשיבות המקוריות והחדשנות של  יצירתה עוד תתבהר ותעמיק בהמשך.

(הגירסא כאן עם הטקסט)