יום חמישי, 6 בנובמבר 2014

Strange Weather



Strange Weather
Waits/Brennan

Will you take me across the channel
London bridge is falling down
Strange a woman tries to save
More than  a man will try to drown
And he's the rain that they predicted
Its the forecast every time
The rose has died because you picked it
And I believe that brandy's mine


And all over the world
Strangers
Talk only about the weather
All over the world
It's the same
It's the same
It's the same


The world is getting flatter,
The sky is falling all around
And nothing is the matter
For I never cry in town.
And a love like ours, my dear
Is best measured when it's down
And I never buy umbrellas
For there's always one around


And all over the world strangers talk only about the weather
 all over the world it's the same
It's the same
It's the same
And you know that it's beginning
And you know that it's the end
When once again we are strangers
And the fog comes rolling in


And all over the world
Strangers
Talk only about the weather.
All over the world
It's the same
It's the same
It's the same



מריאן פיית'פול וטום ווייטס נפגשו לקראת סוף שנות השמונים, כשהשתתפו בפרוייקט מחווה לקורט ווייל- Lost In The Stars . ההמשך היה קשר טלפוני שכלל יזמה של ווייטס להפיק ולהלחין אלבום קונספט לפיית'פול. Storyville אמור היה להיות סיפורה של זונה לשעבר. התכנית לא יצאה לפועל בסופו של דבר. פיית'פול מעידה שווייטס הגה אמנם רעיון, אבל היה עסוק מדי בתקופה זו, גם סביב משפחה וילדים. מעבר לכך, היא עצמה לא התלהבה בדיעבד "לשיר מן הבורדל" , או מן התדמית שיוחסה לה.


Strange Weather הוא התוצר שנותר מן הקשר המדובר, והוא גם שיר הנושא באלבומה המצוין של פיית'פול, שהופק בידי ביל פריזל. הוא אחד מן השירים הלא רבים שווייטס כתב במיוחד לאחרים, והוא עצמו ביצע אותו ב- Big Time . הוא גם  מהראשונים החתומים כ ווייטס/ברנן (בת זוגו של ווייטס), כפי שכל שירי ווייטס חתומים מאז.

הנטייה המיידית היא לראות בשורה החוזרת- " בכל העולם זרים מדברים רק על מזג האוויר", ביטוי לשטיחות הדיאלוג בנטייה להימלט אל הכללי והניטרלי, כפי שנרמז לכאורה בבית שני ב "העולם נהיה שטוח" . אלא נראה שיש בה יותר ביטוי לאוניברסליות, של המתרחש בין זרים, כאשר מזג האוויר הוא ברקע, והמתרחש קשור לאפשרות של אהבה. של קשר הנוצר   בין זרים. זרים בהוויה, בגיאוגרפיה, או פשוט שני אנשים. גבר ואישה. מזג האוויר, או התחזית, הם יותר מעין מעטפת של יציבות, רגילוּת, משהו משותף.

 מדובר באהבה שאולי מתחילה ונגמרת, ואולי היא רק במשבר זמני המשרה עצב-  שמים נופלים, עולם שהופך שטוח, גשר לונדון נופל, הבכי שלא בוכים בעיר.

מעניין משחק המילים בין ה- זר ל- מוזר. "מוזר שאישה מנסה להציל, יותר מכפי  שגבר ינסה להטביע" (איזה משפט נפלא),  ו "מזג אויר מוזר" בכותרת השיר, אל מול ה"זרים" המופיעים לכל האורך. ווייטס הקדים פעם ביצוע לשיר באמרו - "כל מזג אויר הוא מוזר, כאשר אתה מוזר (או זר..)". הוא עוקב כאן אחרי מוריסון עם - "אנשים הם מוזרים כשאתה זר.."   , כלומר מזג האוויר, קרי- העולם, האנשים, נתפסים בהתאם להוויה פנימית. 


לאחרונה ביצעו דיויד ברן ואנה קאלבי ביצוע לשירה של קרן אן (מתוך אלבומה 101)-  Strange Weather . האם יש בשיר של אן מחווה לווייטס ולפיית'פול? שאלה. בכל זאת, אם רוצים, אפשר למצוא שני דימויים שחוזרים בטקסט של אן- there are blue skies ( blue Skies אגב, הוא אחד משיריו המוקדמים של ווייטס),  מול  sky is falling  אצל ווייטס    cutting white lines in black matter  מול  oh, and nothing is the matter אצל ווייטס. ה matter בשני המקרים במשמעויות קצת שונות. גם אצל אן השמיים, העננים, מזג האוויר, הם הרקע או השיקוף של מפגש בין גבר ואישה. 



יום שלישי, 26 באוגוסט 2014

כל מקרה



כל מקרה

מילים: ויסלבה שימבורסקה *
לחן: שני פלג, דן הורוביץ, שלומי מנצור

מזל שהיה שם יער
מזל שלא היו עצים
מזל שמסילה, וו, קורה, בלם
מסגרת, סיבוב, מילימטר, שניה
מזל שתער צף על המים

ניצלת כי היית ראשון
ניצלת כי היית אחרון
כי לבד, כי אנשים
כי לשמאל, כי לימין

ניצלת כי ירד גשם, כי נפל צל
כי שרר מזג אוויר שמשי
בגלל, מאחר ש,
ובכל זאת, אף על פי

מה היה אילו יד, אילו רגל
ניצלת בפסע, כחוט השערה
ניצלת כי היית ראשון
ניצלת כי היית אחרון
ניצלת מצירוף המקרים

בלשון פשוטה כביכול ועניינית, משילה ויסלבה שימבורסקה כל יד נעלמה או כוח עליון של סדר ותכנון מן הקיום האנושי, ומעמידה למולם את מראת המקריות, זו שבזכותה מתאפשרים קיום, חיים, הצלה, ובעטיה מתרחשות טרגדיות. גורם מציל ברגע או במקום אחד, הוא אבן נגף באחר. אין תכנון תבוני, או 'גזירה משמים'. 
  
גם אם 'כל מקרה' מתייחס אולי לאירועים ספציפיים, כמו השואה למשל, או מלחמה, או פגעי טבע, הוא מתאר רעיון  קיומי של מקריות ההוויה, או מתייחס לפרשנות לתופעות בכלל.

ומה עם צירוף המקרים אינו  באמת אקראי, אלא תוצר מטאפיזי סמוי? דומה ששימבורסקה אינה מכוונת לאפשרות שכזו אלא נותרת עם "צירוף המקרים" כפשוטו. אקראי, גם אם בני אדם נוטים לעתים לייחס לו משמעות, או פונים לכוח עליון להסבר.

המקריות היא זו המנחה גם את תפיסתו של ריצ'רד דוקינס ('השען העיוור', 'יש אלוהים?' ועוד) חוקר האבולוציה, הטוען כי המרכבות והפונקציונליות של העולם הביולוגי הם תוצר מנגנון עיוור, וברירה טבעית בתהליך של מיליוני שנים.  דוקינס דוחה מכל וכל תכנון תבוני כלשהו לאבולוציה, וכמובן פוסל גם  את תפיסת הבריאתנות.

עם זאת, דווקא היות הקיום  כל כך על "חוט השערה" מבליט את חשיבותו וערכו, גם לפי שימבורסקה. החיים הם סוג של ניצחון, הצלה. לפיכך, חשיבות כה רבה לצמצום  תוצאות הרסניות או טרגיות של מקריות, דרך אמצעי בטיחות, תקינוּת, חופש, שוויון, דמוקרטיה, תרבות, חמלה, אחריות, רפואה, רפואה מונעת, ועוד.

ההגשה הבהירה, הנחרצת והתקיפה, אך גם האמוציונלית והרכה, של שני פלג בלחן (עם שותפיה דן הורוביץ ושלמה מנצור) ובעיבוד הנהדרים, מעבירים  בצורה מרשימה ומרגשת את רוחו של השיר.

(* הבחירה בטקסט כאן היא "מזל שתער צף על מים" בניגוד ל "מזל שקש צף על המים"  (כך מופיע בתרגום רפי וייכרט). שאלה מדוע נבחר השינוי ).

יום חמישי, 29 במאי 2014

כמו אדם חופשי (אישה שלי)



כמו אדם חופשי (אישה שלי)
מילים: ארז לב ארי, פטריק סבג, מיכה שטרית
לחן:   ארז לב-ארי, פטריק סבג

אישה אישה שלי דומעות ענייך מלוחות
שאון היום בך לא נוגע
הנחתי את חיי בין זוג ידייך הרכות
אך לפעמים אני בורח

למרחקים אנדוד ואת אוחזת לי מקום
כגן נעול כמעיין חתום
אישה אישה שלי כמו דממה רוגעת
אך לפעמים אני שוכח

שחרר שחרר אתה לא יכול לעוף
עם שק של אבנים על הכתפיים
יש לך חלומות של עבד
אתה לא חולם כמו אדם חופש
י

זהו שיר אהבה לאישה שהיא עוגן יציב, מצע רך, מעיין, בית. שני  הבתים הראשונים הם פנייה אליה. הפונה נוטה לעתים לנדוד, לברוח, לשכוח. הוא מתייסר על כך. היא סובלת- עיניה דומעות. לא ברור האם "שאון היום" שאינו נוגע בה, מייצג את יכולתה שלא להיסחף או להתבלבל, או שאפשר לקרוא אותו כמעט כנתק מסוים מהמציאות, כדכדוך. האם המעיין החתום והגן הנעול מייצגים בית בעל יסודות מוצקים, זורם,  עמיד כנגד סכנות, או  סגירות, התבצרות, נסיגה וחוסר חיים?

למרות אי הנוחות שמעוררים הדימויים, היכולים ליצור התרשמות של 'אישה קטנה', מקריבה וכו',  הנטייה היא בכ"ז לבחור באפשרות הראשונה- הדמעות, הרכות, שאון היום שאינו נוגע, הגן הנעול, המעיין החתום, נראים יותר כמייצגים  בהתאם לבחירה זו  את הרגישות, היציבות, הרוגע, העמידות. יחד עם זה יש אולי רצון לשנות את הסטטוס קוו, את הדפוס הקיים של בריחה-כאב-אשמה.

הבית השלישי מערפל את התמונה. הפנייה הפעם היא אל הדובר עצמו-  או שלו אל עצמו, או של סביבתו, חבריו,  כלפיו. "שחרר שחרר אתה לא יכול לעוף/ עם שק של אבנים על הכתפיים/ יש לך חלומות של עבד/ אתה לא חולם כמו אדם חופשי". מה לשחרר? את כבלי הקשר?   האם זו הפנייה לנתק את המעגל דרך פירוק ממשי, או דרך אפשרות שלא להעמיס אשמה, ולאפשר תנועה ומרחב חופשיים יותר נטולי אשמה?

קיימת אפשרות נוספת שמסמנת את המשא הכבד, כמשא פנימי ותיק, של אשמה או מחויבות  מגבילה. כזו המייצר מנטליות של עבד, שאינה קשורה דווקא למבנה הקשר הנוכחי. שחרור ממשא זה יוציא לחופשי, ויאפשר תנועה פחות כבולה, שאולי תצריך גם פחות לנדוד או לברוח. כך הכותרת המכילה 'כמו אדם חופשי' ו (אישה שלי) בסוגריים, אינה מצביעה בהכרח על ניגודים או סתירה.

ארז לב ארי – גיטרות ושירה, פטריק סבג- קלידים ושירה, ז'אן פול זימבריס- תופים, עמוס פרידמן- בס. נקווה  לעוד משיתוף הפעולה הנהדר הזה בין לב ארי וסבג.

יום רביעי, 26 במרץ 2014

Third World Man



Third World man
Walter Becker / Donald fagen

Johnny's playroom
Is a bunker filled with sand
He's become a third world man

Smokey Sunday
He's been mobilized since dawn
Now he's crouching on the lawn
He's a third world man

Soon you'll throw down your disguise
We'll see behind those bright eyes
By and by
When the sidewalks are safe
For the little guy

I saw the fireworks
I believed that I was dreaming
'Til the neighbours came out screaming
He's a third world man

[chorus]

When he's crying out
I just sing that Ghana Rondo
E'lera del terzo mondo
He's a third world man

[chorus]

במקרה התגלגל TWM להיות שיר החותם רצף של שבעה אלבומים  מצוינים  שהוציאו דונלד פייגן ווולטר בקר בשנות השבעים.  שיר שאמור היה להיכלל ב Gaucho , The Second Arrangment , נמחק לו איכשהו, ולכן הוחלט לרענן את ?Were You blind that Day (הגירסא הקודמת ל TWM ), שלא נכלל באלבומים קודמים (כנראה ב Aja ), על-ידי שינוי הטקסט, ועריכה מחודשת. לארי קרלטון, שאחראי על סולו הגיטרה הנהדר בשיר, מספר ששמע שהוא מצוין לשבח על חלקו ב Gaucho , כאשר בעצם לא נכח בהקלטות האלבום , והבין שמדובר בהקלטה מוקדמת שהשתחלה  אליו.

בכל אופן, מקריות מבורכת זו הוציאה את TWM לאור וטוב שכך. נראה שגם המבקרים המובהקים של SD , הטוענים כנגד צליל מהונדס, אוורירי, פרפקציונסטי  או קטיפתי מדי וכיו"ב, אינן יכולים לסתור את האפקט המרגש שמהלך עליו והחוויה שמעורר. כבר הפתיחה  הנוגה, האיטית, היפהפייה, החוזרת על עצמה ארבע פעמים, ושבה כנושא מרכזי מלווה בהמשך, משרה עליו את אופיו.

SD תארו בדרך כלל טיפוסים, דמויות, characters – ריקי, רוז, אז'ה, ג'וזי, מלך העולם, צ'ארלי הפריק, ד"ר וו, גאוצ'ו, ועוד. כך גם TWM . גם אם מוותרים על הניסיון להבנה כוללת של מלוא הטקסט, אפשר להתייחס למספר שורות נפלאות ממנו, כדי להצביע על אפשרות למהותו של אותו איש עולם שלישי, או גבר עולם שלישי.

הראשונה, הפותחת את השיר- "חדר המשחקים של ג'וני הוא בונקר מלא בחול" מתארת מישהו שממגן את עצמו היטב. חדר המשחקים שלו הוא בונקר. ג'וני זה מתואר כאן בגוף שלישי. בבית השלישי יש מעבר לגוף שני- "עוד מעט תזרוק את ההסוואה, ונוכל לראות מעבר לעיניים הנוצצות". כלומר יש משאלה למעבר מן הבונקר אל השלת השריון וחשיפת המבט, הגוף, והאישיות.  התהליך הוא איטי, "לאט לאט, (שוב בגוף שלישי) כשהמדרכות הן בטוחות עבור הבחור הקטן" (כלומר, אולי הגבר הוא ילד?).

הגיבור הוא אם כך שבוי,  מסוגר בעולמו המשוריין, ובוחן את דרכו להשתחרר, לצאת אל העולם, להיחשף, להגיע לרגע המיוחל בו המדרכות תהיינה בטוחות להלך בהן, ואפשר יהיה לוותר על הסוואות. מנקודת מבט כזו, אולי הניסוח איש/גבר עולם שלישי מקביל להיותו  נתון תחת שליטה של פחדיו  ושל הסתגרותו, שרוי במלחמות. ההיפרדות מההסוואה, מהשריון, מהבונקר, מסמלת אולי מתן אמון המאפשר יציאה לעצמאות ולחופשי, כשהזיקוקים המופיעים בהמשך מסמלים את חגיגתם.

במבט אוניברסלי פוליטי וחברתי רחב יותר, אפשר אולי להקיש למבט על אנושות השרויה עדיין בחלקה, במגננה, בבונקרים, במלחמות, בהתקפות, ובחוסר אמון, מהם היא מתקשה להשתחרר.

גאוצ'ו הוא בוקר לוחם דרום אמריקאי, חמוש, רכוב על סוס, מקביל לקאובוי האמריקאי. פייגן ובקר השתמשו במוטיבים מקטע מוזיקלי של קית' ג'ארט בשיר הנושא של האלבום. ג'ארת נולד ב-8  במאי 1945, יום הכרזת הניצחון של בעלות הברית  על גרמניה הנאצית, (הוא אגב, לא היסס לתבוע אותם, ולזכות בשותפות הן בקרדיט על כתיבתו והן בפיצויי תמלוגים). 





יום רביעי, 22 בינואר 2014

עולם


עולם
דיקלה דורי/ חנה לפידות


למה ככה
ולא אחרת
נפשי שואלת
מבולבלת
אני לא עוצרת

אין לי עולם
אין לי עולם אחר בשבילך

עכשיו נפרדנו
אני בכיתי
הכל אמרנו
לא ראיתי
אני לא נרדמת

אין לי עולם...

הו, ימים טובים
שיפתחו אלי הכוכבים
הו, הסיפורים
שיגלו איתי את החיים

אין לי עולם...

עכשיו לבד כאן
אני פוחדת
כמעט נפלתי
לא ויתרתי
מי יחבק

אין לי עולם...

אז למה ככה
נפשי שואלת
כבר אין כאן סרט
אני אחרת
אני חוזרת

אין לי עולם...

'עולם' כולל תוכן ודימויים מוכרים בטקסטים של דיקלה (כאן עם חנה לפידות).  פרידה, בכי, שברון לב, בדידות שאחרי. הטוטאליות והמיזוג מתפרקים - "איפה אתה/ ואיפה אהבתי/ אתה העולם/ אתה העולם" (בערבית בסיום) . האהוב הוא מייצג כל- "יקר יותר מחיי".  העולם כדימוי מופיע גם בהקשר עצמי- "אין לי עולם אחר בשבילך" - זו אני, ולא אחרת.
עם השבר מופיעים ברוב המקרים, כמו גם כאן, דימויים של תקווה ואופטימיות. כלומר, אפשר וסביר שעולם חדש יתגלה. התקווה מפציעה כאור ברוב השירים (כמו גם באלבומים אחרים), דרך דימויי טבע ומחזוריות- השמש, האביב, הערב, הכוכבים. כפי שב 'עולם' בפזמון עם "הו ימים טובים/ שיפתחו עלי הכוכבים/ הו הציפורים/ שיגלו אתי את החיים.." , כך "תראי תראי השמיים פתוחים/ מעלינו".. ב 'תראי', "אביב יבוא עכשיו הוא ישטוף/ את ענניו של יום חורף באמצע שנה" ב 'געגועים', "הירח יחייך כשאתהלך בשמלתי" ב 'הבטחת לי', "מחר אני אקום אולי משהו יקרה לי" ב 'מוצ"ש', ועוד..

בהדגשה מוזיקלית של אותה רוח תקווה,  אופטימיות ושינוי, שיריה של דיקלה הם בסופו של דבר יותר מארש ניצחון וגאווה, מאשר תבוסה או שקיעה.

מעניינת הבחירה, המכוונת או לא, של רן שם טוב, המפיק, או שלה ושלו, לשלב בעיבוד השיר את מוטיב כלי המיתר הדרמטי  הלקוח מ 'בלדה לשוטר' (מנור/הירש), מתוך  "השוטר אזולאי".



את 'בלדה לשוטר' אי אפשר לתאר כשיר ניצחון. שורה עליו יותר הנוגות והעצב הרומנטי,  של הוקרה והערכה לדמות האנטי גיבור.

גם בטקסט של מנור מופיע  המושג "עולם" פעמיים- "איזה עולם נפלא הוא היה בונה לו.. רק להשיב ניתן את שחלף מזמן, איך העולם אז היה משתנה". גם כאן מדובר בעולם שחלף ולא ישוב עוד- "הסמטאות כולן שלו" הופכות ל "סמטאות כבר לא שלו".  אלא שכאן במילות הסיום - "השמש אט יוצאת מנדנה",  לאחר "בוקר אפור באוויר שוב משנה את התמונה"-  נראית הזריחה כמייצגת יותר את המשכיות העולם השגרתית, כשאזולאי סיים כבר את תפקידו .

נראה אם כך שהתמה מופיעה כאן  (ומשתלבת נהדר) גם כהומאז' לשיר בכלל, וגם בהקשר לפרידה מסוג של עולם ומלואו. , אבל העלבון והפגיעה המשותפים-  "למה ככה"? ב 'עולם', ו "'שוב אומרים לו לך, שוב אומרים לו בוא", ב 'בלדה לשוטר, שייכים לדמויות לכאורה שונות מאוד במהותן. ואולי.. לא.