יום ראשון, 3 במאי 2015

אם היית רואה אותי עכשיו



אם היית רואה אותי עכשיו / עידן רייכל

והאמת היא שכבר לא מתגעגעת
חיים שלמים הרי כבר באו אחרי
למדתי להילחם, למדתי גם לוותר
והאמת היא שמזמן כבר לא חושבת
על מה היה אפשר ואם היה יותר
למדתי להירגע, שוב לתת, שוב לקבל

אם היית רואה אותי עכשיו
היית בטח גאה בי,
אולי היית פחות מתבייש בי
היית רואה שאני עכשיו כבר שלמה

והאמת היא שעכשיו כבר לא זוכרת
לאן הזמן הזה עבר ונעלם
למדתי להיאחז,
לשכוח מכולם

אם היית רואה אותי עכשיו
היית בטח גאה בי,
אולי היית פחות מתבייש בי 

היית רואה שאני עכשיו כבר שלמה
  
גם אם הטקסט של 'אם היית רואה אותי עכשיו', מצוי בתבנית מוכרת של 'התבגרות, התפכחות, איזון, השלמה', כוחו בניגודיות שבין כל אלו, לבין כותרת השיר והפזמון החוזר.

שני הבתים מייצגים פרידה, רגיעה, מבט מרחוק, יכולת לוותר המאפשרת לחיות, לאהוב, לתת, לקבל. עם זאת, כבר בבתים  נרמז  כעס כלפי הדמות אליה מופנים הדברים (גבר, בן זוג, אב?)- "כבר לא מתגעגעת".. "מזמן כבר לא חושבת".. "עכשיו כבר לא זוכרת". אמירות אלו מייצגות כביכול פרידה ומעבר לחיים אחרים, אבל מגלמות גם משאלה למחוק, לבטל את הנוכחות, לשכוח לחלוטין את מה ואת מי שהותיר עקבות כואבות ככל הנראה.

הפזמון, גם אם מושר ברכות, מדבר כבר בשפה אחרת, המצביעה על סוג של מקור הכעס והאכזבה, אבל גם מביעה משאלה לתקן, להיראות, להראות, להרגיש גאה אל מול הדמות. הכעס מצוי בעיקר בשורה השלישית- "היית פחות מתבייש בי". כלומר, התביישת בי, זו הייתה החוויה. כאן לרגע לכאורה לא ברור, האם המספרת מצדיקה את ה "התביישות" שאז, או מצביעה על הכשל, האכזבה והפגיעה. אבל זה רק לרגע, כי בסופו של דבר, נשמעת יותר נימת המרירות על היות הדברים כפי שהיו.


הצורך להיות מקור לגאווה, רווי בכאב על מה שלא ניתן היה אז. עם זאת, הוא מייצג את היות המספרת מרגישה בהווה ראויה, מצליחה ,גאה,שמחה  בדרכה.


לכאורה ניתן לחשוב שלאור המורכבות זו היא לא ממש השתחררה, למרות ההצהרות. אבל דווקא  המכלול משווה  ממד שנראה ככנה ,שלם כדבריה. אולי  השחרור לא יכול להיות נקי לגמרי מצורך להראות, להיראות, או לתקן, גם את הדמות  כלפיה  מופנים הכעס והמשאלות, גם את החוויה.


ליאת ציון שרה נהדר, עידן רייכל כדרכו חיבר נפלא בין המילים  ללחן.