יום שני, 2 בינואר 2017

כל החומות הגבוהות




כל החומות הגבוהות
אביב גדג'


אני כותב על הקירות כדי שלא יפלו
אני מדבר עם המתים שלא ייעלמו
הלכתי אחרי קסם זול
פולחן של צער וספק ואני לא מתחרט
אני לא מתחרט
אני לא מתחרט כל שקר שאמרתי היה אמת
הלכתי לסוחר הרגשות
גם לי מגיע להיות מאושר
גם אם זה רק לכמה דקות
לכמה דקות...

אל תשאיר אותי מאחור
תן לי מחסה מהקור
תן לי מחסה מהקור
תן לי מחסה מהקור
עד שיקלו המים
עד שנגיע אל החוף

הלכתי אחרי קסם זול
פולחן של צער וספק
אבל שוב יורד הלילה ואני כל כך רעב
אני כל כך רעב
אני כותב על הקירות
על השולחנות ועל הכיסאות ועל כף היד

בחושך הצר הזה
תן לי מחסה מהקור
תן לי מחסה מהקור
תן לי מחסה מהקור
עד שיקלו המים
עד שכל החומות הגבוהות יתפוררו
עד שיקלו המים
עד שנגיע אל החוף


הקצב של 'כל החומות הגבוהות' אחיד בעיקרו או ברובו. פעמה קצובה. אפשר למצוא את סוג הקצב הזה בכמה וכמה שירים של אביב גדג'. באלבום הנוכחי בשיר הנושא, 'שרף אורנים', למשל.  באלבומים קודמים ב 'נחש בעשב', או באופן קצבי יותר ב 'עיר בלי זיכרון'. הפעימה הזו מהדהדת, סימני הפיסוק שלה מודגשים. יש לה כוח רב.

למרות שהשיר אישי מאוד, ומתייחס למסע היחלצות ממצוקה, חסך וחוסר ודאות, לעבר  קרקע מוצקה, מתבקש למצוא  בכותרת  עצמה התייחסות גם למצבים אוניברסליים/קולקטיביים. החומות הגבוהות הן דרכו של אדם לשמור על עצמו מפני סכנות, לעתים תוך ניכור, דחייה, התבדלות וכו'. לעתים זה צורך קיומי, לעתים התכנסות מיותרת ומצמצמת, או אף אלימה.  קולקטיבים/עמים יכולים להתנהל באופן דומה. לבנות חומות של שבטים, גזעים, דתות. ליצור חיץ, זרות, ניכור, בדלנות, תוך הפנית עורף לקדמה ולשינוי.

אם לחזור לאישי, הפתיח בבית הראשון- 'אני כותב על הקירות כדי שלא ייפלו', מצביע על הכתיבה כמשענת, כשומרת, כתומכת . הכתיבה תומכת בקירות, בלעדיה הם רעועים.  היא צורך קיומי, כוח מרפא, אך גם יצירתי, מרחיב, בונה עולם.  כך גם בהמשך, בשמירה על דיאלוג עם המתים והנעדרים, מתאפשרת ההמשכיות, הממשיות, הנוכחות, מתאפשר הקיום. גם מתים יכולים להיעלם, ואתם גם צדדים של עולם פנימי, של חיוּת.

היכולת לשרוד תקופה של מצוקה, רעב וחוסר וודאות מתמשך, יכולה לעבור דרך חיפוש אחרי רפואות ומקסמים למיניהם. בחלקם 'זולים', פולחניים, מסחריים. הם מספקים תקווה, נחמה, או אשליה, גם אם רגעית. אפשר להתייחס לצורך הזה בהבנה, בסלחנות-  "אני לא מתחרט, כל שקר שאמרתי היה אמת", או "גם לי מגיע להיות מאושר, גם אם זה רק לכמה דקות".

התנועה מכוונת לאופטימיות - יכולת להיעזר, למצוא "מחסה מהקור", בדרך להגעה עתידית אל חוף מבטחים, לאחר התפוררות החומות, לאחר ש "יקלו המים".

'כל החומות הגבוהות ' מצוי בצדק במרכזו של 'שרף אורנים' המופתי  כולו. הרצף של  'שרף אורנים' השיר, 'נשמות מנייר', ו 'כל החומות הגבוהות' הוא שיאו, וכולו מתייחס גם אפית למצב האנושי, למצב האדם. ומצבו  לא משהו. עם זאת כרוכה בו גם  נימה של תקווה ואמונה. לאפשרות קיצו של המבול.  לקריסת החומות. 

השיר מוגש באופן מזהיר, ובעיבוד פנטסטי, על הליווי הקולי הכמו מקהלתי,  כלי המיתר, המפוחית של אהוד בנאי, הפסנתר של שלומי שבן ועוד. לא נפרט את כל השותפים הרבים ליצירת האלבום בכלל, ו ל 'כל החומות הגבוהות' בפרט. ניתן למצוא אותם בטקסט הנלווה לאלבום.  כדאי ומומלץ  למצוא את קופסת הבונוסים  בה מוקלטת גם סקיצה ביתית, וגם גרסה מפורקת לערוצים.