החתול / דליה רביקוביץ
עִדּוֹ אָמַר לִי:
פּוֹעֲלִים עוֹבְדִים בְּחוּץ
וַאֲנִי
הִתְכּוֹפַפְתִּי וְרָאִיתִי, עָבַר חָתוּל.
חָתוּל בַּעַל גּוּף
מְנֻמָּר בִּכְתָמִים אֲפרִים וּכְתֻמִּים
צֵרוּף בִּלְתִּי
רָגִיל.
עָבַר בֵּין
הַסִּרְפָּדִים
נֶעְלַם בִּמְהֵרָה,
חָמַק עָבַר.
עֲלֵי הָאִזְדָּרֶכֶת
שֶׁאֵינָהּ עֲבֻתָּה דֵּי צָרְכָּהּ
יְרֻקִּים כֵּהִים.
בֹּקֶר בִּלְתִּי
הִיסְטוֹרִי
בִּגְבוּלוֹת הַבַּיִת
וְהֶחָצֵר.
מַשֶּׁהוּ דְּמוּי
רוּחַ קַלָּה מְרַחֵף בֵּין הֶעָלִים.
הֶחָצֵר מִצַּד מִזְרָח
כְּבָר שְׁרוּיָה בַּצֵּל,
קִשּׁוּטִים דַּלִּים
עַל קִיר הַדִּירָה שֶׁמִּמּוּל,
נִרְאִים הֵיטֵב
מִדִּירָתִי.
כֻּלָּנוּ אִלְּמִים.
הֶחָתוּל הִצִּיל אֶת חַיַּי.
בראיון לירון לונדון לאחר צאת ספרה 'אמא עם ילד' ולמול שאלותיו של לונדון, התייחסה דליה רביקוביץ ל'החתול' שמתוך הקובץ - "החתול הזה היה מנומר, הוא היה צבעוני בשני סוגים של צבעים, גם בסולם של הצבע האפור, וגם ג'ינג'י. הצבעוניות הנדירה הזו על הרקע של חצר אפורה ומלאת אשפה היה בדיוק אותו כתם צבע שהייתי צריכה בכדי לעורר אותי, וגם החיים של החתול, שהם כמו חיים של כל חתול חצרות.. הוא עורר אותי מהשיממון שהייתי נתונה בו, אני הייתי במצב רוח מאוד קשה באותו רגע, זה גם נאמר בשיר, והחתול היה בדיוק אותו סימן חיים שלם שאני הייתי זקוקה לו.. לפעמים תחושה של אובדן מתחפשת כשיממון, כי למה הכול שומם לך, אתה פשוט פוקח את העיניים ולא רואה את החיים".
מוצע כאן היבט נוסף, מוסווה יותר – פנייה של רביקוביץ מה'בֹּקֶר בִּלְתִּי הִיסְטוֹרִי בִּגְבוּלוֹת הַבַּיִת וְהֶחָצֵר', אל הרגע הקריטי והטרגי בבוקר מותה של חברתה, תרצה אתר. במהלך השנים הן שוחחו בעיקר בטלפון. אתר הקדישה לה שירים, ורביקוביץ אמרה עליה לאחר מותה –"היא שתולה בי כמו צמח מוגן, רב שנתי, ירוק עד". ניתן לתמוך ברובד זה דרך מספר מסמנים.
'עִדּוֹ אָמַר לִי'. עידו מוצג כאן כמסמל את היותה של רביקוביץ אמא, על כל המשתמע מכך. בנוסף הוא סמן בזמן, לאחר הולדתו ב 1978, כשנה לאחר מותה של אתר. כמו כן הוא מדגיש את היותה של רביקוביץ עצמה הדוברת. היא המעידה על עצמה.
'וְרָאִיתִי, עָבַר חָתוּל. חָתוּל בַּעַל גּוּף מְנֻמָּר
בִּכְתָמִים אֲפרִים וּכְתֻמִּים. צֵרוּף בִּלְתִּי רָגִיל. עָבַר בֵּין הַסִּרְפָּדִים
נֶעְלַם בִּמְהֵרָה, חָמַק עָבַר'. בספר הילדים 'יעל מטיילת', של תרצה אתר (יעל
היא בתה הבכורה), בפרק 'חתולים' מתוארים סוגי חתולים שונים, ביניהם אלו ש'נֶעֱלָמִים
כָֹּל כָּךְ מַהֵר בֶּחָצֵר.. שֶׁזֶּה מַמָּשׁ מַדְהִים אֶת יָעֵל, אֵיךְ שְׁחֲתוּלִים
לֹֹא מֻכָּרִים יוֹדְעִים לְהֵעָלֵם מַהֵר..'. כך נעלם במהרה וחמק החתול יוצא
הדופן אצל רביקוביץ. 'סִּרְפָּדִים' – הסרפד מופיע אצל אתר כבר ב'שיר אביב', השיר
השני בספרה הראשון 'צפנת' – "רַק הַסִּרְפָּד
מוֹשֵׁחַ סַכּינָיו בֵּין הַפֶּרֶג לְבֵין מֶשׂוּכוֹת שֶׁעַל אֵם הַדֶּרֶך".
'מַשֶּׁהוּ דְּמוּי רוּחַ קַלָּה מְרַחֵף בֵּין הֶעָלִים'. שוב ביעל מטיילת' בפרק 'בגן בחיות' - "וְהָרוּחַ -קְלִּילָה, מִשְתּוֹבֶבֶת דּוּמָם". בהמשך הספר, ב'שירי בֹּקֶר וּמֹשְׂחָק' - 'רוּחַ, רוּחַ, בֹּקֶר טוֹב'. אפשר להזכיר גם את 'אִוְשת רוּחַ, אָחוֹת, הֲשׁוֹמַעַת אַתְּ?...אִוְשת רוּח זַכָּה תִּמָּשֵךְ כָּל הָעֵת', מתוך 'אוְשת רוח, לחש אש', שיר אותו הקדישה אתר לרביקוביץ. בכלל, הרוח דימוי, שכיח מאוד בשירי אתר.
רביקוביץ אם כך, ממזגת את שני התרחישים האפשריים בבוקר מותה של אתר,
וכואבת על שלא היה אולי מה שיעורר את מבטה ואת נפשה כדי לראות ולשמוע, לשמור על
עצמה ולאחוז בחיים.
איור - צחי בן מנחם
מקורות:
דליה רביקוביץ - 'אמא עם ילד', הקיבוץ המאוחד, 1992.
תרצה אתר - 'צפנת', מחברות לספרות, 1964.
תרצה אתר - 'יעל מטיילת', הקיבוץ המאוחד, 1971.
ירון לונדון מראיין את דליה רביקוביץ
