Order 1081

Order 1081/david Byrne

A bomb went off this morning—raining bodies on TV
They are blaming the insurgents, they are blocking off the streets
And the smoke is rising slowly, from the barrel of a gun
The solution to disruption—Order 1081

Now the sunsets are incredible across Manila Bay
You can hear the bombers landing at the U.S. Air Force base
And somewhere in the distance, out beyond the setting sun
They will sign a proclamation—Order 1081

Now we live down by the water in a shack that’s made of wood
And the bankers need to huddle—so they need some extra room
We will find us somewhere better, there’s enough for everyone
Got a perfect explanation—Order 1081

I thought I ordered coffee but they gave me 7Up
Got to clear away these shanties and these ugly nipa huts
So the seeds of our great future, they can grow here when we’re done
And it’s clearly all because of Order 1081

For thirty days the rain fell, we were nearly washed away
The radio fell silent, nothing left to do but pray
And the senator he told us the guerrillas are on the run
And the reason they are hiding?—Order 1081

They are planting plastic flowers on the seaside esplanade
The Pope is speaking Spanish but we can’t hear what he says
Got to stop all this confusion, got to wipe away this scum
And the way to make it happen—Order 1081

It’s amazing that the soldiers somehow all know how to dance
It’s amazing how the soldiers keep the creases in their pants
Now it’s safe to walk the streets at night—a new world has begun
Ev’rybody’s sleeping soundly—thanks to 1081

בספטמבר 1972 העביר פרדיננד מרקוס, נשיא הפיליפינים, את הוראה/צו 1081 , אשר נכנסה לתוקף מס' שבועות מאוחר יותר. האקט נעשה בעקבות התגברות מחאה והתקוממות של סטודנטים באוניברסיטאות ברחבי המדינה וכן התארגנויות התנגדות אקטיביות של מורדים, חלקם קומוניסטים, בפיליפינים.
שורת ההוראות כללה אפשרות מעצר והחזקה במעצר ללא הגבלה עד להינתן הוראה אחרת . היא הפכה את מרקוס למפקד העליון של הצבא , ואפשרה לו כנשיא להיות אחראי גם על הממשלה, תוך כדי שמירה מחלטת על שליטת מפלגתו במוסדות השלטון. היא אסרה על התארגנויות מחאה פוליטיות, וקבעה קיום עוצר בין חצות לארבע בבוקר. קיומו של צו 1081 נמשך לאורך כל שנות השבעים. הוא נתקבל בברכה יחסית ע"י העם הפיליפיני לאור תחושת הכאוס וחוסר השליטה סביב אירועי המחאות התכופים. מרקוס ייצב את שלטונו והכלכלה הפיליפינית זכתה לפריחה במהלך המשך העשור. אלא שייצוב ופריחה זו הסוו שנות דיכוי של שלטון כוחני שעצמת ומממדי שחיתותו התבררו בהמשך השנים, גם לאחר נפילתו של מרקוס וצאתו לגלות.
ב- Here Lies Love מספר דיויד בירן את סיפור חייה של אימלדה מרקוס, אשת הנשיא, דרך רצף בן 22 שירים, כמעט כולם מושרים על-ידי נשים. אימלדה זו, נמשכה לחיי ראווה וזוהר, התחככה בשועי עולם, והייתה דמות מרכזית בשלטון מרקוס. בירן נמשך לדמותה בעקבות צפייה בסרט וכתבה על דמותה, בה צוין כי אהבה מוזיקת דיסקו ואף החזיקה אולם/מועדון ריקודים פרטי בניו-יורק. הוא בחר במס' מוקדים לספר את סיפורה, כשהמרכזי שבהם הוא הקשר המרכב והטעון שבין אימלדה לבין המטפלת שלה כילדה- אסטרלה. קשר זה, מייצג את הדיאלוג בין זו שטיפסה בסולם האצולה, הממון והכוח, לבין זו שנותרה כאחת העם.
חלק מכוחו ויופיו של האלבום המצוין הזה, מצוי בבחירת הזמרות והיכולת להפיק מהן את מלוא עצמתן. רובן נמצאות כאן במיטבן. כך נוצר גם קונטרסט מעניין בין קולה הרך והמרגש של נטלי מרצ'נט, לבין תוכן הטקסט המתאר את תהליך מתן פקודה 1081, החל מן הפתיחה – "פצצה הוטלה הבוקר וגשם של גופות בטלוויזיה"..לא ברור אם הפצצה היא זו של המורדים או בתגובת הנגד של הצבא. בכל אופן, המספרת, כנראה אסטרלה, מייצגת את ההסכמה של רוב אזרחי הפיליפינים להעביר את הוראה 1081 כצעד הכרחי, וההתייצבות לצידו אל מול הכאוס המשתלט. הסכמה גורפת זו התקבלה מאוחר יותר בפליאה ברחבי העולם.
גם בשורות הבאות, כמקבילה לניגוד שבין התוכן לבין קולה של מרצ'נט, שומר בירן על הניגודיות שבין האסתטיקה של "העשן המתמר באיטיות" (מקנה האקדח) או "השקיעות המרהיבות לאורך מפרץ מנילה" לבין קול נחיתת המטוסים/מפציצים בבסיס הכוח האמריקאי. הרמז כאן, הוא לשיתוף הפעולה האינטרסנטי בין משטרו של מרקוס לבין ארה"ב.
לאורך השיר חוזרת תמת הצורך לנקות את הפיליפינים מן ה"רפש", בעיקר זה האנושי.. באמצעות ניקוי זה, טען מרקוס, תתאפשר ההתפתחות הראויה לפיליפינים למדינה מודרנית בעלת כלכלה חזקה שפניה למערב, ושמארחת את האפיפיור בביקור היסטורי (בית שלפני אחרון). הבית האחרון מסיים במילות תודה לצבא המרשים במדיו המגוהצים. בזכות פקודה 1081 בטוח עתה להסתובב ברחובות, עולם חדש החל בו כולם ישנים בבטחה..
את Here Lies Love יצר בירן בעזרת פטבוי סלים (נורמן קוק), די ג'יי ומפיק בריטי. חלק מהשירים נכתבו גם במשותף, שיר זה על-ידי בירן בלבד. לבד ממרצ'נט שרות בו שרון ג'ונס, טורי איימוס, סינדי לאופר, סנטיגולד, ניקול אטקינס ואחרות..התזמור בכל האלבום עשיר מאוד, וכך גם ב- Order 1081 – לצד קלידים גיטרות וקולות, נוספים כלי קשת, חצוצרה, חליל, קלרינט, אפקטים ועוד.

Out In The Cold

Out In The Cold
מילים ולחן: אסף אבידן

Oh, Tell me David, what have you done
Where has BatSheva's sweetheart gone
What's taken over? When is enough
When the going gets lonely – the lonely get rough
Oh, times have changes since you became king
Since that boy with a flute, that played with a sling
But you still fight from a distance, that sling in your hands
If anyone gets near you don't give them a chance
Oh pray. They have left you here in the cold
Oh, tell me David, with just one stone
You didn't really think Goliath is gone
Now there you go prancing up Jerusalem road
And that giant inside you is starting to get hold
Michelle's in the window, BatSheva's in bed
Jonathan left you, and Uriah's dead
Now I don't pretend to know night time from day
But If I were you,I'd have something to say
Oh pray.They have left you here in the cold

בימים אלו יכול להיות בולט Out In The Cold כשיר קינה על מצבה ההולך ומתבדל של מדינת ישראל. קשה שלא לראות בו משל על נטייה כוחנית מבודדת, הנשענת על רוחות עבר, של איומים גוליתיים. אבידן מתייחס לשיכרון הכוח של דוד המלך ופונה אליו בגוף שני.
"או,ספר לי דוד, מה עשית?" להיכן נעלם אהובה של בת-שבע? …מתי זה כבר מספיק?" . כאשר הדרך הופכת להיות בבדידות, הבדידות הופכת קשה..
"זמנים השתנו מאז הפכת מלך, מאז אותו נער מחלל, ששיחק בקלע".. אלא שאתה עדיין מחזיק בקלע ממרחק, ואם מישהו מתקרב אתה לא נותן לו סיכוי.
"או, תתפלל. הם השאירו אותך כאן בקור".
בעודך מתקשה להשתחרר מגוליית אתה צועד ומפזז בגאווה במעלה דרך ירושלים, והענק שבתוכך הולך ותופס אחיזה. מיכל עומדת בחלון, בת-שבע במיטה, יונתן עזב אותך, ואוריה מת.
והפונה ממשיך- "אני לא מתיימר להבחין בין לילה ויום", כלומר, איני מעמיד את עצמי כיודע כל או אחראי מחלט על האמת. אבל, אם הייתי אלוהים, היה לי משהו לומר..
"או תתפלל, הם השאירו אותך בקור"
בבית האחרון מדגיש הפונה, כי אולי דרכו זו של דוד רחוקה מלהיות דרכו של אלוהים, גם אם דוד משתמש בו כמייצגו. כאן גם, בהעמדת עצם התהייה על אמת, מבדיל הפונה את עצמו מדויד הרואה עצמו כנציג הידע עלי אדמות, ומצביע על אבדן היכולת לשאול שאלה ולפקפק .
Out In The Cold הוא מתוך Lucky Man/Poor Boy הנהדר (עם המוג'וס כמובן). בשיר עצמו בולט ליווי הצ'לו של הדס קליינמן, וקול הרקע המזוכך/כמו שמימי של מארינה מאקסימיליאן בלומין. כאן, בהופעה, קליינמן היא גם הקול המלווה.

God's Comic

God's Comic/Elvis Costello

I wish you'd known me when I was alive,I was
a funny feller
The crowd would hoot and holler for more
I wore a drunk's red nose for applause
Oh yes I was a comical priest
With a joke for the flock and a hand up your
fleece
Drooling the drink and the lipstick and
greasepaint
Down The carboard front of my dirty dog-collar

Chorus

Now I'm dead, Now I'm dead, Now I'm dead
Now I'm dead, Now I'm dead
And I'm going on to meet my reward
I was scared, I was scared, I was scared, I was
scared
He might of never heard God's Comic

So there he was on a water-bed
Drinking a cola of a mystery brand
Reading an airport novellette,listening to
Andrew Lloyd-Webber's requiem
He said before it had really began, "I prefer
"the one about my son
I've been wadding through all this unbelievable"
junk and wondering if I should have given
"the world to the monkeys

Chorus

I'm going to take a little trip down Paradise's
endless shores
They say that travel broadens the mind, 'till you
can't get your head out of doors

I'm sitting here on the top of the world
I hang around in the longest night
Until each beast has gone bed and then I say
God Bless and turn out the light

While you lie in the dark,afraid to breath and
you beg and you promise
And you bargain and you plead
Sometimes you confuse me with santa Claus
It's the big white beard I suppose
I'm going up to the pole, where you folks die of cold
I might be gone for a while if you need me

Now I'm dead, Now I'm dead, Now I'm dead
Now I'm dead, now I'm dead and you're all
going to meet your reward

Are you scared? Are you scared? Are you scared
?Are you scared
You might have never heard, but God's comic

את Spike , אלבום משנת 89' הקדיש אלביס קוסטלו לבדרן האהוב, באשר הוא. האלבום קרוי על שמו של Spike Jones , מוזיקאי קומי אמריקאי, שהעטה ז'אנרים מוזיקליים שונים בלבוש מבדר, והשתתף גם בקומדיות קולנועיות.
God's Comic אם כך, מאפיין את נושאו המרכזי של האלבום. ניתן לפרש את שמו הן כקומיקאי של אלוהים, או כקומיות של האלוהים.
דומה ששתי הדמויות הללו- הקומיקאי והאלוהים, משמשים בתפקידים דומים לאורך השיר. לשניהם קהל אוהדים/מעריצים, וסביב שניהם נוצר פולחן.
המספר הוא הקומיקאי המת. מילות הפתיחה מכוונות אל הצורך האנושי הבסיסי והאוניברסאלי בהכרה, והבולט או מוחצן כמובן אצל הבדרנים או המופיעים ואנשי הבמה . "הלוואי והכרתם אותי כשהייתי בסביבה" הן מילות הפתיחה. האדם מייחל להכרה גם לאחר מותו. הקומיקאי מתאר את יכולותיו והישגיו- "הייתי בחור מצחיק, הקהל שרק ושאג לעוד, לבשתי אף שיכורים כדי לזכות במחיאות כפיים, או כן, הייתי כהן דת קומי". המשך התיאור נוגע להיבט הפתטי של האיפור הנוזל, אולי העליבות, שמאחורי מסיכה קומית או תדמית זוהרת, הנואשת להכרה ומחיאות כפיים.
אלא שעכשיו הוא מת, הוא מספר, והגיע זמנו לתגמול על מעשיו. הוא מגיע למפגש עם אלוהים, בחשש שהלה לא שמע עליו מעולם. האל, שרוע על מיטת מים, שותה קולה של חברה לא ידועה, קורא ספר טיסה, ומקשיב ל"רקוויאם" של אנדרו לויד וובר. "אני מעדיף את זה שעל בני" אומר האל ( לויד וובר כתב את "ישו כוכב עליון").
כאן מחבר קוסטלו בין הצד הממוסחר של ווסט אנד וברודווי לבין חלק מאופיים של סמלי או מוסדות אמונה ודת. אלוהים אינו מאזין לרקוויאם של מוצרט או ורדי, למשל, אלא ללויד וובר, מאסטר המיוזיקל, שהפך גם את ישו להצלחה בימתית מסחררת. (לויד ובר עצמו גדל על מוזיקה כנסייתית, וכתב את הרקוויאם שלו לזכר אביו). אלוהים בתדמית פלייבוי השרוע במיטת מים של נהנתן, עם משקה קל (שגם הוא לא הדבר האמיתי..לא של קוקה קולה), קורא ספר טיסה זול, ושומע רקוויאם להמונים. יחד עם זה הוא אומר- "כשאני מבוסס דרך כל הג'אנק הזה, אני תוהה אם לא עדיף היה לתת את העולם לקופים".
המספר יוצא לתור בחופי גן עדן, עליהם אומרים, שהם מרחיבים דעתו של אדם, עד שאינו יכול להוציא ראש מהדלת..הוא יושב בפסגת העולם, מסתובב בלילה עד שהמפלצת האחרונה הולכת לישון, אומר "יברך אלוהים" ומכבה את האור.הוא פונה אל קהל שומעיו- "אתם ששוכבים בחשיכה, פוחדים לנשום, מתחננים, מבטיחים, מתמקחים ומתחננים, אתם המחליפים אותי לעתים בסאנטה קלאוס, אולי בשל הזקן הארוך, אני הולך מעלה אל הקוטב היכן שאתם מתים מקור, איעדר לזמן מה, אם תזדקקו לי.." .
קוסטלו מתאר את הדיאלוג הנואש עם כוח עליון- ממנו יראים, אליו פונים ומבקשים, את כוחו מאדירים, ועמו מנהלים יחסי שכר ועונש. הוא אף יכול להופיע בדמות מחופשת כסנטה קלאוס, מעין אליהו הנביא.. מתוך מצוקתו, מעדיף האדם להתחנן, להתחשבן ולנהל דיאלוג מאיים או נוסך ביטחון, עם דמויות מומצאות פרי דימיונו בהן הוא תלוי, מאשר להרגיש לבדו, בלתי נראה, חסר השגחה.

הקומיקאי, (אלוהים או הבדרן שלצידו?) זה המצר בתחילה על שלא הכרנו אותו כשהיה בשיאו, בעודו חי, מסיים את דבריו בבית האחרון, על רקע היעדרותו הזמנית, שוב במילים- "אם תזדקקו לי..". "האם אתם מפחדים"? (בעומדכם לפני יום הדין והתגמול הקרב), הוא שואל מעמדת כוח כביכול, "אולי על כך שלא שמעתם על הקומיקאי של אלוהים"?
את Spike הפיק יחד עם קוסטלו טי בון ברנט, וחברו לו שורה ארוכה של מוזיקאים- פול מקרתני, כריסי היינד, מארק ריבו ועוד. האלבום שזור בשלל סגנונות, כדרכו של קוסטלו. סגנון השיר הוא ג'אזי-קאברטי ומדגיש את הנגינה הנהדרת של ריבו בגיטרה ספרדית ובבאנג'ו. כאן השיר ובונוס נהדר נוסף מן האלבום- Satellite עם כריסי היינד.

God's Comic

Sattelite

?Life On Mars

Life On Mars?/David Bowie

It's a god-awful small affair
To the girl with the mousy hair
"But her mummy is yelling "No
And her daddy has told her to go
But her friend is nowhere to be seen
Now she walks through her sunken dream
To the seat with the clearest view
And she's hooked to the silver screen
But the film is a saddening bore
For she's lived it ten times or more
She could spit in the eyes of fools
As they ask her to focus on

Sailors fighting in the dance hall
Oh man!Look at those cavemen go
It's the freakiest show
Take a look at the Lawman
Beating up the wrong guy
Oh man! Wonder if he'll ever know
He's in the best selling show
?Is there life on Mars

It's on Amerika's tortured brow
That Mickey Mouse has grown up a cow
Now the workers have struck for fame
Cause Lennon's on sale again
See the mice in their million hordes
From Ibeza to the Norfolk Broads
Rule Britannia is out of bounds
To my mother, my dog, and clowns
But the film is a saddening bore
Cause I wrote itten times or more
It's about to be writ again
As I ask you to focus on

Sailors fighting in the dance hall
Oh man!Look at those cavemen go
It's the freakiest show
Take a look at the Lawman
Beating up the wrong guy
Oh man! Wonder if he'll ever know
He's in the best selling show
?Is there life on mars

?" Was it Wakeman on the piano" שואל דיוויד בואי, כביכול כמי שמצפה לאישור, במהלך ראיון על יצירת LOM . זוהי שאלה רטורית כמובן. אי אפשר לחשוד שבואי אינו יודע שהיה זה ריק וויקמן (קלידן Yes לעתיד, שפיתח בהמשך גם קריירה עצמאית). הצליל הראשון ב- LOM הוא של פסנתר. וויקמן מאייר את השיר ואת Hunky Dory כולו בנגינת פסנתר בולטת ומרתקת.
לצד שם השיר, על עטיפת האלבום, משורבט בכתב יד Inspired by Frankie . עד כמה שזה ישמע מופרך, לידתו של LOM ב- My Way של פרנק סינטרה. השיר c'omme d'hbitude ,צרפתי במקור, זכה לשכתוב פרי עטו של פול אנקה שמסר אותו לביצועו של סינטרה. הלחן נמסר קודם לכן לבואי שכתב לו מילים וקרא לשיר- Even a Fool Learns To Love . גרסתו לא התקבלה ואנקה קנה הזכויות לשיר ועיצב לו לבוש משלו.
בספרו על התהליך אומר בואי- "השראה?..יותר סוג של נקמה..". LOM נכתב כתגובה, לאחר שבואי שמע את גרסת אנקה/סינטרה. השיר שואב מהאקורדים של My Way, ומגיב אליו בתכנים.
מיק רוק אשר ביים את הסרט ל- LOM (כאן למטה), אמר שאינו יודע למה התכוון בואי בטקסט שכתב ואינו בטוח שבואי עצמו יודע. ואכן, השיר מתפתל ושופע אסוציאציות, ציטוטים ואזכורים, ונראה לכאורה כעין זרימה מחשבתית קשה לפענוח. גם אם אי אפשר להתיימר לנסח פרשנות מגובשת מלאה וכוללת, נראה שכן ניתן לצאת מתוך נקודת הנחה על כוונה ברורה של בואי, ומכאן גם לנסות להבין, לפחות משהו מרוחו.
ברקע הכללי- בואי עוסק באינטראקציה האישית עם התרבות בכלל, ועם זו האמריקאית בפרט, במוזיקה ובקולנוע . באלבום כולו, הוא מתייחס למגוון גיבורי תרבות, ולחלקם אף מקדיש שירים. במוזכרים ישירות או בעקיפין, ניתן למנות את- דילן, וורהול, לנון, סינטרה, מיקי מאוס ומחתרת הקטיפה.
אלא שהמוצא,הפתיח בשיר עצמו מרוכז באישי, בפרטי. נערה נקלעה לרומן קטן ו"נורא". היא אף אולי בהריון כיוון שאמה צועקת "לא" ואביה שולח אותה מהבית. החבר שלה אינו נראה לעין. נעלם. כל המשך השיר נובע מתוך אותה מצוקה, פגיעה, עלבון, ריקנות, בדידות. תחושות אלו ודאי לא נולדו רק באותו אירוע או רומן, אלא כנראה מלוות אותה לאורך חייה.
הנערה נמלטת אל חלומה השקוע, בנקודת תצפית נוחה, אל מסך הקולנוע. אלא שהסרט משעמם באופן מעציב, כיוון שהיא חייתה כבר פי עשר ממנו. מה הוא יכול כבר להוסיף לה או למלא עבורה. המשאלה שהמדיה תביא מזור למכאובה מתבררת כאשליה. כך, בתחושת מיאוס, עם האכזבה מהחיים, או מהפתרונות המשלים שהם מנסים לספק עבורה, אפשר לפנות ולשאול- האם יש חיים על המאדים?
בואי מכוון את חיציו אל "מצחה המעונה של אמריקה" בה מיקי מאוס הפך לפרה, אולי פרה חולבת, מזומנים. כסף הוא שם המשחק, והוא המטרה המקודשת. אסקפיזם ממציאות עגומה או מעולם פנימי מסוכסך מוצאים בתרבות הבידור מענה אפשרי, וזו נכונה לספק כל ממסך או מסכך אפשרי.
גם העובדים שובתים למען התהילה, לאחר שלנון, שר מעט קודם לכן ל"גיבור מעמד הפועלים", והוא (לנון) נמכר היטב שוב..
הנערה יכולה לירוק בעיני השוטים המבקשים ממנה להתמקד ב- "מלחים נלחמים באולם הריקודים.." (רמז לסינטרה משחק מלח ורוקד עם ג'ין קלי? סינטרה שוחרר משירות צבאי במלחמת העולם, וספג ביקורת ציבורית. בואי אולי רומז לאבסורד מסוים על כיכובו ותהילתו בתפקידי מלח..) , "ראו את אנשי המערות הללו הולכים (שורה אותה נטל בואי משיר אמריקאי), זהו המופע הביזארי ביותר.."
בשורות "ראו את איש החוק מכה את האדם הלא נכון, תוהה האם ידע אי פעם שהוא במופע הנמכר ביותר.." אפשר למצוא מבט עתידי אל עבר תרבות הריאליטי, דרכה משמעות המציאות אינה חשובה כמו מידת הרייטינג שלה. כאן מונח כבר שיא מיאוס ומנוסחת התהייה- "האם יש חיים על המאדים?"
LOM ממבט זה הוא אם כן כתב ביקורת על ניכור וזרות ביחסים בין הורים לילדיהם, ועל נטייה לאסקפיזם מעוור, זה שגם אינו מהווה מפלט ממשי לקשיי הקיום ולמציאות מאכזבת. אסקפיזם הוא יעיל, כשהשימוש בו הוא במינון סביר, ובאפיקים הראויים.

בנוסף לוויקמן שותפים ל- Hunky Dory גם הגיטריסט הנהדר מיק רונסון, הבאסיסט טרבור בולדר, המתופף מיק וודמנסי, והמפיק קן סקוט. לבד מוויקמן, המשיך צוות זה כולו את המסע למאדים עם זיגי והעכבישים שנה מאוחר יותר.
בשנה הבאה ימלאו 40 שנה ליציאת Hunky Dory , אלבום שבו אין רגע אחד חלש או בינוני. דומה שבחלוף השנים מאום לא דהה מן הברק והרלוונטיות שלו. להיפך..
אנקדוטה נוספת- לאחר האקורד המסיים, סטייל Day In The Life , של השיר, אפשר לשמוע בשקט המשתרר צלצול טלפון.. ההקלטה לא הייתה מבודדת דיה והוחלט להותיר זאת כך? קול המציאות חדר? או פשוט הופיעה שיחה מכוכב אחר..?




כאן גם גירסת הסרט המקורי המוגבל להעברה-
http://www.youtube.com/watch?v=v--IqqusnNQ

As I Went Out One Morning

As I Went Out One Morning

Bob Dylan

As I went out one morning

To breathe the air around Tom Paine's

I spied the fairest damsel

That ever did walk in chains

I offered her my hand

She took me by the arm

I knew that very instant

She meant to do me harm

"Depart from me this moment"

I told her with my voice

Said she, "But I don't wish to"

Said I, "But you have no choice"

"I beg you, sir", she pleaded

From the corners of her mouth

"I will secretly accept you

And together we'll fly south"

Just then Tom Paine, himself

Came running from across the field

Shouting at this lovely girl

And commanding her to yield

And as she was letting go her grip

Up Tom Paine did run

"I'm sorry, sir", he said to me

"I'm sorry for what she's done"

בדצמבר 1963 הוענק לדילן פרס זכויות אזרח על שם טום פיין (לוחם הצדק, השוויון והדמוקרטיה מהמאה ה-18, ממנהיגיה הרוחניים של המהפכה האמריקאית, כתב חיבורים בולטים) . במהלך הטקס נשא נאום לעגני וציני. בשלב מסוים אמר, שהוא יכול לשער שמשהו ממה שלי אוסוולד (רוצח ג'ון קנדי. הרצח קדם לאירוע זה במס' שבועות) חש ,קיים אולי גם בתוכו. לא שזה אמור כמובן להוביל אותו לרצח, אבל, משהו מהתחושות מובן לו . תגובות הבוז גרמו לו לסיים את דבריו בעוד מס' משפטים ולרדת מן הבמה. בהמשך שלח שיר "התנצלות" (לא שיר זה, אשר נכתב כמה שנים מאוחר יותר) לוועדת הפרס, כשזו מצידה הגנה עליו, ועל צדקת מתן הפרס דווקא לו, במכתב שנשלח אל קרואי הטקס. מצד אחד, ניתן לראות את השיר מנקודת הראות ההיסטורית של אזכור האירוע. דילן נרתע כבר אז מלקחת על עצמו תווית, או תפקיד מנהיגותי מעשי של הלוחם ונושא הדגל של חופש,שיווין ואנטי מלחמתיות, והתנער מנטייה ציבורית זו, אולי מתוך תחושה שתפקיד זה יפעל נגדו כבומרנג, כפי שאירע בטקס.  

המספר יוצא "לנשום את האוויר" בסביבת הפסל של טום פיין (בסנטרל פארק כנראה), כסמל לחופש. הוא פוגש בבחורה מוכרת לו כבר בעלת השרשראות/שלשלאות (chains). בהציעו לה את ידו, היא לוקחת אותו בזרועו בסוג לפיתה כובל. בשורה She took me by the arm מדגיש דילן בקולו את the arm במעין כעס. הוא מבקש ממנה בקולו להרפות. הדגשת בקולו רומזת שהוא נמנע מלהשתמש בכוח פיזי. הבחורה מסרבת להרפות ואף מתחננת. היא תקבל אותו "בחשאי", כלומר, אין לה חופש פומבי לקבלה זו, ומציעה שיטוסו דרומה. אז מגיע טום פיין עצמו ומצווה על הבחורה להרפות. הוא מתנצל בפניו - "מצטער אדוני על התנהגותה". כלומר טום פיין מייצג את ההבנה למצוקת הבחורה, כנראה מהגרת, המנסה לקבל אישור שהייה או תושבות על ידי נישואין או זוגיות. המפגש עם פיין מאפשר למספר לראות אותה שוב באור חיובי

השיר הופיע בסוף 67' באלבום  John Wesley Harding . הרדינג היה אקדוחן מהמאה ה 19 אשר הפך לדמות מיתולוגית רומנטית. גם ג'וני קאש הקדיש לו שיר. באלבום חזר דילן לצליל אקוסטי לאחר 3 אלבומים חשמליים. הוא הוקלט בנאשוויל בתקופה בה הקליט את הקלטות המרתף עם 'הלהקה'. ברוה השירים נעזר במתופף ובאסיסט, כשהוא בגיטרה ומפוחית. דילן לא הרבה לבצע את השיר בהופעות אבל לבטח ביצע אותו בגרסה חשמלית עם 'הלהקה' ב 74'.

כאן מופיעה בנוסף גרסה מצוינת של מירה ביילו מתוך הסרט 'אני לא שם' של טוד היינס על חיי דילן

Young Blood

 

Norah Jones/Mike Martin
Young Blood

I'll pretend my heart's not on fire

If you steal my true love's name

Broke down subway in this city of spires

Tape your picture over his in the frame

We'll imagine we're sleeping revolvers

Shotgun wedding in a strange SoHo

Our chambers hold silvery collars

Gun down werewolves wherever we go

We gun down werewolves wherever we go

Midnight phone calls in the back of a Mustang

Creased white pages torn right from the spine

Kissed my neck with a crooked, cracked fang

You always hoped one day you'd be mine

Threw our fathers on funeral pyres

I'm not sure that we were playing a game

Busted gasket in a field full of liars

No one noticed we set five boroughs aflame

No one noticed we set five boroughs aflame

Young blood

Young bone

Old ghosts

Go home

Band of gold with a diamond implied

You wrote letters that you never sent

I made promises I'll always deny

Now we'll never know what the other meant

Watch is ticking like a heartbeat gone berserk

Lost the chance to wind the key

Roosters are nothing but clucking clockwork

Our fears are only what we tell them to be

Our fears are only what we tell them to be...

Drown the last of our matches

Burn the rest of each other

You were strongest when I ached for breath

Through the thick of smoke we'll finally smother

Young blood

Young bone

Old ghosts

Go home

.....

לצד הצלחתה הגדולה, נאלצת נורה ג'ונס להתמודד עם ביקורות מכיוונים שונים. רבים מסתייגים ממנה מראש, בטענה של מתיקות יתר, הפלת שממון ונמנום, חזרתיות ועוד כיו"ב. באלבומה האחרון- The Fall , היא פוגשת ביקורת מסוג אחר, הן של אלו מאוהביה הרואים בו שינוי כיוון מיותר ולא מוצלח, והן של אלו המברכים לכאורה על השינוי ו"ההתבגרות", אך מזהירים אותה מיד מנטיית יתר להציג דימוי לא לה, כמו להיצמד מדי לסאונד טום ווייטסי. דומה שג'ונס התמידה עד כה במציאת דרכה שלה, ונקווה שאכן תמשיך כך.
The Fall הוא אבולוציה נהדרת שלה. היא אכן פונה לכיוון יותר רוקי וקצבי, תוך השענות על גיטרות, והדגשה של כבדות תופים ובס. עם זאת, התוצאה היא מאוד אופיינית וטבעית לה, כשהסגנון הקאמרי,קאבארטי,אינטימי עדיין נותר. היא מסתייעת אכן במפיק כמה מאלבומיו של טום ווייטס בעשור האחרון- Jacquire King. בחירתה בו נעשתה בעקבות אהבתה לווייטס בכלל ול- Mule Variations , האלבום הראשון אותו הפיק עבור וויטס, בפרט. גם הנגנים, חלקם מופיעים באלבומי ווייטס, ובראשם- הגיטריסט מרק ריבו, המופיע כאן בשני קטעים. חלקם של הנגנים השתתפו בהפקות סול/רנב.
שם האלבום, The Fall יכול להתפרש כביטוי לעונת השנה, אבל אם מבינים את מרבית הטקסטים באלבום ככאלו העוסקים בפרידה, אזי ייתכן כי הרמז הוא יותר לכישלונו של קשר מסוים, לתהליך סיומם של יחסים.
Young Blood, השיר הרביעי באלבום, שייך מוזיקלית לקבוצת השירים היותר קצביים שבו, וטקסטואלית -לתמת הפרידה.הוא נכתב עם מייק מרטין, כשלא מפורטת החלוקה בין טקסט ללחן.
על רקע ניו-יורק, מובלים היחסים אל מאורות הזאבים, ללא יכולת לעצור. התקשורת נכשלת- "אתה כתבת מכתבים שלא שלחת/ אני הבטחתי הבטחות אותן תמיד אכחיש/ עתה איננו יודעים למה התכוון כל אחד".
כל בתי השיר נמשכים במקצב אחיד, עד לשבירה המלודית היפה בבית האחרון, בו גם ההתרסקות כבר סופית- "הטבענו את הגפרור האחרון שנותר/שרפנו את שארית מה שנותר מכל אחד/אתה היית חזק יותר כאשר אני נאבקתי לנשום/דרך העשן הכבד אותו בסופו של דבר חנקנו."
הפזמון- "דם צעיר/עצמות צעירות/רוחות עבר/לכו הביתה" מופיע פעמיים ונותר מודגש. אולי הדם הצעיר הוא אותו שבר מתואר, ואולי רוחות העבר מסמלות השפעות היסטוריות מכאיבות המחריפות את הסבל, ולכן הקריאה החוזרת להשתחררות מהן.
מה שיפה ונכון בסאונד שהושג הוא ההתאמה לסגנון ההזייתי/חלומי של הטקסט, מה שמאפשר לו, כמו למרבית השירים האחרים ולסגנונה של ג'ונס בכלל, לא לגלוש למלנכוליות עודפת סביב התוכן.
מעניין אם ג'ונס חשבה על השיר- young blood , אשר חודש על ידי ליאון ראסל , או אם יש כאן מחווה לריקי לי ג'ונס לשיר באותו שם מאלבומה הראשון (גם שם זהו השיר הרביעי, ההתרחשות על רקע העיר הגדולה, אצל ריקי לי ג'ונס מופיע שברולט, אצל נורה ג'ונס מוסטנג..) , או שהבחירה בשם היא מקרית...
ג'ונס עצמה ללא ספק תלהיב בהופעות עם השיר הזה. קצביותו ואופיו יכולים להזמין בעתיד גם קאברים, כמו למשל ביצוע סוחף של ה-rolling stones .. הוא תפור עליהם. על ג'אגר יותר נכון..

נחש בעשב

נחש בעשב
מילים ולחן: אביב גדג'

אחי תפס נחש בעשב

הוא שחרר אותו בשדות

הוא יכול גם לתפוס את העצב

הוא יכול לרמות את השמש

שום אדמה לא תחזיר אהבה

שוב אלימות הצדיקה את עצמה

כוח נמשך לכוח

כוח נמשך לכוח

הילדה שאהבתי נסעה אל העיר

כשהיא חזרה היא לא דיברה שלושה חודשים

רק נישקה אותי על המצח

ואחר כך חתכה את האצבע

היא לא מפחדת מכלום והיא לא תתייאש

היא רק פרפר שנמשך אל האש

יושבים יחפים על הגג הלוהט

ואלול בועט

לעץ הברזל אין ענפים

זה שטח אש עוד משנות השבעים

אוטובוס אחד ביום

קיץ כל השנה

הילדים מצביעים עלי וצוחקים

אני מפנה להם עורף ומדבר אל האבנים

נתתי את כל שהיה לי לתת

ואלול בועט

אחי התגייס בשישי בספטמבר

ישר אל תוך המלחמה בצפון

הוא שלח לי תמונה מהשלג

של ירח בורק על עץ לבנון

נדירים הרגעים בהם קם אמן/יוצר התורם לשינוי משמעותי של התחום בו הוא פועל והופך עצמו לרפרנס. בג'אז ובמוזיקה הפופולארית אפשר לציין למשל את ג'ון קולטריין, מיילס דייויס, החיפושיות, בוב דילן, טום וויטס, פינק פלויד ביצירה המוקדמת שלהם, ככאלה. אין מדובר בהכרח ביצירה של ז'אנר חדש, אלא גם ביכולת לסנתז ולהרכיב את הקיים בצורה אחרת, ולייצר מהפיכה.

אביב גדג' יצר משהו שלא נשמע עדיין במוזיקה הישראלית, או ברוק הישראלי.גדג' הוא משורר, מוזיקאי ומלחין בחסד. הוא חודר כיום לתודעה היותר כללית , לאחר שנים של יצירה, רצופת עליות ומורדות בהספק שלה, כמוביל ההרכב "אלג'יר", אשר אחראי לשני אלבומים מצוינים.

כשהוא נשען על בסיס של מוזיקת רוק ורוק מתקדם, מוטיבים של תפילה ופיוט, נגיעה מזרחית פה ושם, טקסטים נפלאים ומוזיקליות יוצאת דופן, ועם מטעני רגישות ואמוציה, יצר גדג' אלבום מגובש שזור רצף המנונים. התכנים הם של אהבה, געגוע, אובדן, ייאוש, שבריריות הקיום, ביקורת על כוחניות, חוסר מודעות, תעשיית שמחות  ועוד..

ייחודיות הטקסטים מזמינה התייחסות פרשנית ואסוציאטיבית, ו 'נחש בעשב' הוא מייצג בולט להזמנה שכזו. הפרשנות אינה צמודה דווקא כרונולגית למיקום האירועים בזמן ההיסטורי של המספר, גם אם ברור שמדובר בילדות/נערות.

האווירה הכללית בשיר- מדברית, פרובינציאלית, תחושה של מקום עזוב, כמעט נטוש. האיום, פנימי וחיצוני, קיים כל הזמן ברקע. הדמויות נעות בין פגיעות ושבריריות, לבין הפגנת כוח ושליטה המסתירים אותה. המוזיקה- בהתאם, מכילה מוטיבים של סרט אימה, או של צהריים קופחים במערבון. המספר נע בין עמדת מעורבות להתבוננות.

השיר מתחיל בהתייחסות לאח, ככל הנראה אח גדול לפי המובע כלפיו. האח נתפס כחזק וכ 'כל יכול' לכאורה. הוא אמיץ ונועז, אבל גם רחום- "תפס נחש בעשב.. שחרר אותו בשדות". אלא שבמקביל להתייחסות לכוחו, ואולי בצד ההערצה כלפיו, מונח גם פקפוק. "הוא יכול לתפוס את העצב, הוא יכול לרמות את השמש"- הוא כביכול שולט בעצב שלו, ואף מרמה את השמש. כלומר, לא מזיז את השמש, מרמה אותה. הוא מטעה, הוא לא מראה, פחות חשוף.

גם הנחש, החלש כאן כביכול, יכול להיות מסוכן, ערמומי מהיר ומכיש, אבל גם פגיע ונתון לחסד.

שאלת הכוח עוברת למישור הכללי יותר- "שום אדמה לא תחזיר אהבה". כלומר, מונחת אולי תפיסה כי מאבק על אדמה, נובע לעתים מחוסר אהבה. אבל הנאבק אינו יודע, כי כך לא יוחזר מה שנמנע ממנו. לצד זאת נרמז כאן, על מה שיובא שוב בהמשך- לעתים האדמה (אהבה?) מאכזבת. משקיעים בה, מעבדים אותה, מטפחים אותה, והיא נותרת צחיחה.  אלא שזו אולי משמעות סמויה, כיוון שהדגש החיצוני הוא על הכוח ועל ההכרה המייאשת כי "שוב אלימות הצדיקה את עצמה", ו"כוח נמשך לכוח, כוח נמשך לכוח". ההדגשה פעמיים כסוג של  קינה ותלונה. אי אפשר שלא להבין זאת גם ברמה הלאומית.

וחזרה למישור האישי- "הילדה שאהבתי נסעה אל העיר". נטשה לתקופה? נסעה סתם לביקור אחה"צ? מה קרה לה שם? טראומה? ספקולציות. גם אם האהבה אליה שייכת לעבר, הרי שדמותה אינה מבטיחה עוגן. היא לא מדברת 3 חדשים, היא חותכת את האצבע. גם היא כביכול חזקה, "לא מפחדת מכלום", ו- "היא לא תתייאש", אבל בעצם בהכרת המתבונן- "היא רק פרפר שנמשך אל האש". קטנה, מקסימה, פגיעה ונוטה להתפתות לצד מושך אבל הרסני.

"יושבים יחפים על הגג הלוהט, ואלול בועט". החום ממשיך להכות ללא רחם, גם באלול, אשר אמור לבשר את בוא הסתיו. למה אלול? קודם כל אולי מעצם הקיץ האינסופי. בנוסף, אלול הוא החודש האחרון בשנה, מסמל סיום. בקרב קהילות דתיות רבות זמן אלול הוא זמן חשבון הנפש, הכנה לימים הנוראים. האם הרמז הוא לכך..? לחיבוטי הנפש שאינם מרפים? לתחושת האשמה? אולי גם לטענה כלפי ממסד דתי המטעין את צאן מרעיתו בחרדות אינסופיות. ויותר מכל, רומז אולי אלול ל"אל" שמכזיב ו"בועט"..

המספר מתאר שוב את הנוף, ואת המצב הרגשי בו הוא חי- "לעץ הברזל אין ענפים, זה שטח אש עוד משנות השבעים". המלחמה היא מתמדת. הברזל/כוח לבדו אינו מצמיח ענפים חיים. אי אפשר להישען רק עליו. "אוטובוס אחד ביום, קיץ כל השנה". הטריטוריה היא של ריחוק ממרכז, ושוב, קיץ בלתי נגמר, אין מרחב, אין מפלט, נחמה או פורקן. החום המייגע והמלחמה המתמשכת הם שוב - גם הוויה לאומית. המצב המלחמתי הבלתי פוסק שחודר להוויה כאן, הוא זה שגם יסיים את השיר. 'קיץ כל השנה' יכול להיות מקביל ל 'מלחמה כל הזמן'.

בתוך כל זה, "הילדים מצביעים עלי וצוחקים". תחושה של חריגות וחוסר שייכות, ללא שפה משותפת. הברירה הנבחרת- להתכנס לתוך עולם פנימי. "אני מפנה להם עורף, ומדבר אל האבנים", ברירה המאפשרת הישרדות, אך משקפת גם את עצמת הבדידות.

מכאן, חזרה מודגשת למוטיב האכזבה – "נתתי את כל מה שהיה לי לתת, ואלול בועט". זוהי כמעט טענה איובית לאל(ול)- נתתי הכול, וזו התמורה.

באחת משתנה הנוף ומשתנה האקלים. האח מתגייס לצבא, אל המלחמה בצפון. הוא שולח תמונה מהשלג, של "ירח בורק על עץ לבנון". גם בבית אחרון זה נותר האח בתפקיד פעיל. הוא מתגייס, הוא שולח. הוא כביכול ממשיך לשלוט בגורלו. אלא שהרקע הפסטורלי ה"שוייצרי", המושלג והקסום, הוא של מלחמה, המסמלת את  השליטה המוגבלת.