יום רביעי, 26 במרץ 2014

Third World Man



Third World man
Walter Becker / Donald fagen

Johnny's playroom
Is a bunker filled with sand
He's become a third world man

Smokey Sunday
He's been mobilized since dawn
Now he's crouching on the lawn
He's a third world man

Soon you'll throw down your disguise
We'll see behind those bright eyes
By and by
When the sidewalks are safe
For the little guy

I saw the fireworks
I believed that I was dreaming
'Til the neighbours came out screaming
He's a third world man

[chorus]

When he's crying out
I just sing that Ghana Rondo
E'lera del terzo mondo
He's a third world man

[chorus]

במקרה התגלגל TWM להיות שיר החותם רצף של שבעה אלבומים  מצוינים  שהוציאו דונלד פייגן ווולטר בקר בשנות השבעים.  שיר שאמור היה להיכלל ב Gaucho , The Second Arrangment , נמחק לו איכשהו, ולכן הוחלט לרענן את ?Were You blind that Day (הגירסא הקודמת ל TWM ), שלא נכלל באלבומים קודמים (כנראה ב Aja ), על-ידי שינוי הטקסט, ועריכה מחודשת. לארי קרלטון, שאחראי על סולו הגיטרה הנהדר בשיר, מספר ששמע שהוא מצוין לשבח על חלקו ב Gaucho , כאשר בעצם לא נכח בהקלטות האלבום , והבין שמדובר בהקלטה מוקדמת שהשתחלה  אליו.

בכל אופן, מקריות מבורכת זו הוציאה את TWM לאור וטוב שכך. נראה שגם המבקרים המובהקים של SD , הטוענים כנגד צליל מהונדס, אוורירי, פרפקציונסטי  או קטיפתי מדי וכיו"ב, אינן יכולים לסתור את האפקט המרגש שמהלך עליו והחוויה שמעורר. כבר הפתיחה  הנוגה, האיטית, היפהפייה, החוזרת על עצמה ארבע פעמים, ושבה כנושא מרכזי מלווה בהמשך, משרה עליו את אופיו.

SD תארו בדרך כלל טיפוסים, דמויות, characters – ריקי, רוז, אז'ה, ג'וזי, מלך העולם, צ'ארלי הפריק, ד"ר וו, גאוצ'ו, ועוד. כך גם TWM . גם אם מוותרים על הניסיון להבנה כוללת של מלוא הטקסט, אפשר להתייחס למספר שורות נפלאות ממנו, כדי להצביע על אפשרות למהותו של אותו איש עולם שלישי, או גבר עולם שלישי.

הראשונה, הפותחת את השיר- "חדר המשחקים של ג'וני הוא בונקר מלא בחול" מתארת מישהו שממגן את עצמו היטב. חדר המשחקים שלו הוא בונקר. ג'וני זה מתואר כאן בגוף שלישי. בבית השלישי יש מעבר לגוף שני- "עוד מעט תזרוק את ההסוואה, ונוכל לראות מעבר לעיניים הנוצצות". כלומר יש משאלה למעבר מן הבונקר אל השלת השריון וחשיפת המבט, הגוף, והאישיות.  התהליך הוא איטי, "לאט לאט, (שוב בגוף שלישי) כשהמדרכות הן בטוחות עבור הבחור הקטן" (כלומר, אולי הגבר הוא ילד?).

הגיבור הוא אם כך שבוי,  מסוגר בעולמו המשוריין, ובוחן את דרכו להשתחרר, לצאת אל העולם, להיחשף, להגיע לרגע המיוחל בו המדרכות תהיינה בטוחות להלך בהן, ואפשר יהיה לוותר על הסוואות. מנקודת מבט כזו, אולי הניסוח איש/גבר עולם שלישי מקביל להיותו  נתון תחת שליטה של פחדיו  ושל הסתגרותו, שרוי במלחמות. ההיפרדות מההסוואה, מהשריון, מהבונקר, מסמלת אולי מתן אמון המאפשר יציאה לעצמאות ולחופשי, כשהזיקוקים המופיעים בהמשך מסמלים את חגיגתם.

במבט אוניברסלי פוליטי וחברתי רחב יותר, אפשר אולי להקיש למבט על אנושות השרויה עדיין בחלקה, במגננה, בבונקרים, במלחמות, בהתקפות, ובחוסר אמון, מהם היא מתקשה להשתחרר.

גאוצ'ו הוא בוקר לוחם דרום אמריקאי, חמוש, רכוב על סוס, מקביל לקאובוי האמריקאי. פייגן ובקר השתמשו במוטיבים מקטע מוזיקלי של קית' ג'ארט בשיר הנושא של האלבום. ג'ארת נולד ב-8  במאי 1945, יום הכרזת הניצחון של בעלות הברית  על גרמניה הנאצית, (הוא אגב, לא היסס לתבוע אותם, ולזכות בשותפות הן בקרדיט על כתיבתו והן בפיצויי תמלוגים). 





יום רביעי, 22 בינואר 2014

עולם


עולם
דיקלה דורי/ חנה לפידות


למה ככה
ולא אחרת
נפשי שואלת
מבולבלת
אני לא עוצרת

אין לי עולם
אין לי עולם אחר בשבילך

עכשיו נפרדנו
אני בכיתי
הכל אמרנו
לא ראיתי
אני לא נרדמת

אין לי עולם...

הו, ימים טובים
שיפתחו אלי הכוכבים
הו, הסיפורים
שיגלו איתי את החיים

אין לי עולם...

עכשיו לבד כאן
אני פוחדת
כמעט נפלתי
לא ויתרתי
מי יחבק

אין לי עולם...

אז למה ככה
נפשי שואלת
כבר אין כאן סרט
אני אחרת
אני חוזרת

אין לי עולם...

'עולם' כולל תוכן ודימויים מוכרים בטקסטים של דיקלה (כאן עם חנה לפידות).  פרידה, בכי, שברון לב, בדידות שאחרי. הטוטאליות והמיזוג מתפרקים - "איפה אתה/ ואיפה אהבתי/ אתה העולם/ אתה העולם" (בערבית בסיום) . האהוב הוא מייצג כל- "יקר יותר מחיי".  העולם כדימוי מופיע גם בהקשר עצמי- "אין לי עולם אחר בשבילך" - זו אני, ולא אחרת.
עם השבר מופיעים ברוב המקרים, כמו גם כאן, דימויים של תקווה ואופטימיות. כלומר, אפשר וסביר שעולם חדש יתגלה. התקווה מפציעה כאור ברוב השירים (כמו גם באלבומים אחרים), דרך דימויי טבע ומחזוריות- השמש, האביב, הערב, הכוכבים. כפי שב 'עולם' בפזמון עם "הו ימים טובים/ שיפתחו עלי הכוכבים/ הו הציפורים/ שיגלו אתי את החיים.." , כך "תראי תראי השמיים פתוחים/ מעלינו".. ב 'תראי', "אביב יבוא עכשיו הוא ישטוף/ את ענניו של יום חורף באמצע שנה" ב 'געגועים', "הירח יחייך כשאתהלך בשמלתי" ב 'הבטחת לי', "מחר אני אקום אולי משהו יקרה לי" ב 'מוצ"ש', ועוד..

בהדגשה מוזיקלית של אותה רוח תקווה,  אופטימיות ושינוי, שיריה של דיקלה הם בסופו של דבר יותר מארש ניצחון וגאווה, מאשר תבוסה או שקיעה.

מעניינת הבחירה, המכוונת או לא, של רן שם טוב, המפיק, או שלה ושלו, לשלב בעיבוד השיר את מוטיב כלי המיתר הדרמטי  הלקוח מ 'בלדה לשוטר' (מנור/הירש), מתוך  "השוטר אזולאי".



את 'בלדה לשוטר' אי אפשר לתאר כשיר ניצחון. שורה עליו יותר הנוגות והעצב הרומנטי,  של הוקרה והערכה לדמות האנטי גיבור.

גם בטקסט של מנור מופיע  המושג "עולם" פעמיים- "איזה עולם נפלא הוא היה בונה לו.. רק להשיב ניתן את שחלף מזמן, איך העולם אז היה משתנה". גם כאן מדובר בעולם שחלף ולא ישוב עוד- "הסמטאות כולן שלו" הופכות ל "סמטאות כבר לא שלו".  אלא שכאן במילות הסיום - "השמש אט יוצאת מנדנה",  לאחר "בוקר אפור באוויר שוב משנה את התמונה"-  נראית הזריחה כמייצגת יותר את המשכיות העולם השגרתית, כשאזולאי סיים כבר את תפקידו .

נראה אם כך שהתמה מופיעה כאן  (ומשתלבת נהדר) גם כהומאז' לשיר בכלל, וגם בהקשר לפרידה מסוג של עולם ומלואו. , אבל העלבון והפגיעה המשותפים-  "למה ככה"? ב 'עולם', ו "'שוב אומרים לו לך, שוב אומרים לו בוא", ב 'בלדה לשוטר, שייכים לדמויות לכאורה שונות מאוד במהותן. ואולי.. לא.



יום ראשון, 24 בנובמבר 2013

Weekend Wars



Weekend Wars
Andrew VanWyngarden, Benjamin Glodwasser

Evil S I yes, to find a shore
 A beach that doesn't quiver anymore
Where we can crush some plants to paint my walls
And I won't try to fight in the weekend wars
Was I? I was to lazy to bathe
Or paint or write or try to make a change
Now I can shoot a gun to kill my lunch
And I don't have to love or think too much

Instant battle plans written on the sidewalk
Mental mystics in a twisted metal car
Tried to amplify the sound of light and love

Christ is cursed of faders and maders
Might even take a knife to split a hair
Or even scare the children off my lawn
Giving us time to make the makeshift bombs
Every mess invested was a score
We couldn't use computers anymore
It's difficult to win unless you're bored
And you might have to plan for the weekend wars

Try to break my heart I'll drive to Arizona
It might take 100 years to grow an arm
I'll sit and listen to the sound of sand and cold
Twisted diamond heart, I'm the weekend warrior
My predictions are the only things I have
I can amplify the sound and light and love

I'm a curse and I'm a sound
When I open up my mouth
There's a reason I don't win
I don't know how to begin


Weekend Wars הוא יצירה מרוכזת ומרהיבה, של 4 דקות  פלוס, הכוללת שני נושאים מוזיקליים החוזרים בהתאמה אחד אחר השני, מעבר יפהפה בין הבית השלישי לרביעי, ופרק מלודי שלישי החותם בבית החמישי.

את הטקסט ניתן להבין באופנים שונים-:

מאבק  עם הריקנות המשתלטת בסופשבוע הגוררת שימוש בסמים אלכוהול, וניסיון להימנע מההרגל..

צורך להימלט משגרה, או ממחויבויות והתמודדות עם המציאות התובענית, עם הצורך לתפקד, ליצור, לשנות, לשמור על סדר ואחריות. אולי אף מאבק עם הורים המצפים לתפקוד והצלחה.

מאבק בתוך יחסים, בזוגיות, הממוקד ומתרחש יותר בסופי שבוע. פגיעות הדדיות, עלבונות, התרחקות.

יתכן וקיימות אפשרויות נוספות אולם נראה שלכולן משותף מתח מתמיד שבין תחושות של הליכה לאיבוד ואבדן דרך, או פגיעה, לבין הצורך לשמור על שליטה, או להחזיר אותה. מימוש צורך זה יכול להיעשות בדרכים יעילות יותר או פחות, דרכים הרסניות- לעתים תוך פגיעה עצמית, או כוחנית  דרך  פגיעה באחרים, או דרכים בונות.

ניתן לומר כי "ניסיתי להגביר את קול האור והאהבה" המופיע בבית השני, מהווה ניסיון לשליטה כזו ביכולת לייצר  שקט ושליטה בטוב. הניסיון הופך בבית  הרביעי  ליכולת קיימת- המספר מנסה לשקם פגיעה ("יכול לקחת 100 שנה להצמיח זרוע") כשהוא נוסע לאריזונה, ומתמזג עם כוחות הטבע. הוא הופך להיות 'לוחם סופהשבוע' כשעתה הוא בעל יכולת אומניפוטנטית קיימת – "אני יכול להגביר את קול האור והאהבה". אלא שלא ברור האם יכולת זו מושגת באמצעים מלאכותיים כמו סמים, או בעזרת הבנה והתחזקות.  

הגישור האפשרי שבין שליטה כל יכולה במציאות ובתחושות הפנימיות, וכך גם בשליטה על היכולת לייצר הצלחה, לבין חוסר האונים המשויך לחוסר הכיוון המופיע בשורות האחרונות- "יש סיבה שאיני מנצח, אני לא יודע כיצד להתחיל" הוא אולי משאלה סמויה , גם אם אינה מנוסחת בטקסט באופן ישיר. כלומר, לעתים הדרך למציאת הכיוון, כרוכה בצד האמונה בהצלחה, גם בוויתור והכרה במגבלות.

 


יום שני, 23 בספטמבר 2013

אספר לךְ



אספר לךְ
לונא אבו נסאר, דרור רותם

אספר לך על אויבים
ורוחות רפאים
משנות השמונים
אספר לך על אויבים
ורוחות

רק תזכרי
כולם רעים
כולם רעים
תקשיבי לי
כולם רעים
כולם רעים
תקשיבי לי
תקשיבי
בי כולם רוצים לפגוע

מסתכלים
צוחקים
ממרחקים
כי כולם רעים
כי כולם רעים

רואה אותם
מדברים
מנוולים השקרנים
מה הם רוצים
מה הם רוצים

הייתי מלכת העולם
אך המשקה רימה
שמו לי סם
שמו לי סם
תיזהרי שלא יקרה לך גם
מה שמת לי בבוקר בפינג'אן

 אספר לך על אויבים
ורוחות רפאים
משנות השמונים
אספר לך על אויבים
ורוחות

אתפלל למענך
תאמיני לי
בגללך אין לי
אקווה שתיכשלי
ותתחנני
להישאר איתי

רוצים לקחת אותך ממני
כשתגדלי
תביני
רק תזכרי
כולם רעים
כולם רעים
תקשיבי לי

אספר לך על אויבים
ורוחות רפאים
משנות השמונים
אספר לך על אויבים
ורוחות

ירח שלי
תעצמי עיניים
אל תדאגי
אתן לך הכל
אבל אין לי
אין לי

كان يا مكان
في قديم الزمان
الزمان كان
ولليوم علقان
 

יש רגעים בהם ראשוניות נטמעת אל תוך ההוויה ומתקבלת בזרועות פתוחות כמו הייתה שם מאז ומעולם. 'אספר לךְ' הוא לא רק אלבום בכורה נהדר, קאנוני, אלא מערב שירים מקוריים בעברית ובערבית בטבעיות והרמוניה, וככזה הוא אבן פינה . ללא דרמטיות הוא חדר אל התודעה, וזכה לתשבחות , דומה שבעיקר בשל המוזיקליות, ההבעה  והליריות יוצאת הדופן שלו. כלומר, לגמרי בזכות, ולא ככזה הנשען על היבט חברתי או פוליטי כלשהו כדי לזכות בהכרה. יחד עם זאת, אי אפשר שלא להתייחס אליו כמייצג מובהק של ישראליות, או בניסוח אחר- מקומיות. זהו המקום.  
 
קטע הפתיח נפרש כפלאשבק פעמוני מיתר של 'קאן יא מקאן' (היֹה היה), הגולש אל הפסנתר המלווה את שיר הנושא.  המרחב הטקסטואלי  לאורך האלבום  הוא בדרך-כלל  של דיאלוג ויחסים שבין נשים. אם ובת, חברות, אוהבות. 'אספר לךְ'  עצמו נשמע כמתייחס  אולי יותר ליחסי אם-בת. שורות הסיום שלו רומזות  לאירוע/חוויה כנראה מתמשכת היסטורית,  בעבר,  אלא שחותמה עמוק, והיא לופתת היטב גם  בהווה. הדוברת, שוטפת את בתה מאזהרות מפני העולם ובני-אדם, ומציגה עמדה חשדנית של חוסר אמון מתמיד. אנשים מכזיבים, רעים, משקרים, מכשילים. גם  נפילתה האישית, היא תוצר של הכשלה- "הייתי  מלכת  העולם , אבל המשקה רימה, שמו לי סם, ,שמו לי סם".   הבת, עליה היא שומרת ומגינה כביכול, הופכת באותה נשימה לעוינת ומרעילה-  "תזהרי שלא יקרה לך גם, מה שמת לי בבוקר בפינג'ן..".. או בהמשך- "אקווה שתכשלי.. רוצים לקחת  אותך ממני.."
היא משאירה את בתה עם מטען כבד. לא קל למוסס את השפעותיו.  לכן חוזר אולי סיום השיר אל הפתיח, הפעם בניסוח מילולי של שורות הסיום המושרות בערבית- "היֹה היה פעם, פעם היה, ועכשיו תקוע".
הקושי להשתחרר מהשפעה, מופיע גם בהמשך האלבום ב'צלקת' למשל- "צלקת שלי, היעלמי, עינייך רודפות אותי...צלקת שלי, היעלמי, עינייך שורטות אותי". או ב 'עיניים'-  " העיניים- שוברות אותי...סובבתי את הראש, והבטתי בהן, העיניים- שוברות אותי". אפשר גם להיזכר בהקשר זה במילים של אסתר שמיר ב'עינייך'  של מזי כהן-  "הו עינייך, עינייך, אל תרדפו אותי, עינייך", גם הוא סביב דיאלוג בין  אישה צעירה/ילדה  לבוגרת, ונשיאת  מטען או קונפליקט של אחרים ("ילדים לוקחים על עצמם דברים שגדולים מחביאים בפינה נסתרת").  השירים מתייחסים גם לניסיונות הבלתי פוסקים לנער את הכאב בדרכי המלטות-  "לנסוע לברוח להרחיק להדחיק" מופיעים כשורה חוזרת  הן ב 'צלקת' והן 'רכבת'.
'אספר לךְ' הופק  בכישרון בידי  דרור רותם, ששותף גם ללחנים ב 'בוהה' ו 'אספר לךְ', וכן לפתיח. על ההקלטה המצוינת אחראי רועי חסון.  


יום ראשון, 21 ביולי 2013

Wake Up Alone


 Wake Up Alone
Amy Winehouse/Paul O'duffy


Tied up enough so I don't have to wonder where is he
Got so sick of crying
So just lately
When I catch myself I do a 180
I stay up clean the house
At least I'm not drinking
Run around just so I don't have to think about thinking
That silent sense of content
That everyone gets
Just disappears soon as the sun sets

This face in my dreams seizes my guts
He floods me with dread
Soaked in soul
He swims in my eyes by the bed
Pour myself over him
Moon spilling in
And I wake up alone


If I was my heart
I'd rather be restless
The second I stop the sleep catches up and I'm breathless
This ache in my chest
As my day is done now
The dark covers me and I cannot run now
My blood running cold
I stand before him
It's all I can do to assure him
When he comes to me
I drip for him tonight
Drowning in me we bathe under blue light

His face in my dreams seizes my guts
He floods me with dread
Soaked in soul
He swims in my eyes by the bed
Pour myself over him
Moon spilling in
And I wake up alone
And I wake up alone
And I wake up alone
And I wake up alone
 

אם BTB הפך להיות אלבום קלאסי רגע אחרי צאתו, הרי ש- Wake Up Alone  בגרסת המקור נשמע מיד כגרסת כיסוי לסטנדרט ותיק ואהוב. הביצוע שהוקלט עבור BTB עבר התאמה  לרוח הקצב של האלבום כולו בהשראת סאלם רמי ומארק רונסון.  הביצוע הראשון (המקורי כפי שנהוג לכנותו) , זה שמופיע ב 'אוצרות חבויים', נשמע חשוף יותר, גולמי,  אינטימי.  שתי הגרסאות נפלאות, אבל הראשונה כובשת יותר. 
פול או'דופי שכתב עם וויינהאוס את השיר מתאר את ההקלטה המקורית כטייק אחד. בעודם בתהליך משותף של הכתיבה אמרה- "אני חושבת שיש לי משהו" . "רוצה לנסות"? שאל . "לא, בוא נקליט" ענתה, וביצעה את  השיר בשלמותו. 
"אתה מבין שאתה עומד מול כישרון יוצא דופן. היא עצמה לא הייתה ממש מודעת  ליכולות שלה",  הוא  מוסיף.
 
נראה שאותה נביעה מוזיקלית טבעית, באה לביטוי גם ביכולת הכתיבה הפשוטה, היומיומית והזורמת שלה בגוף ראשון. Wake Up Alone מתייחס לקושי להיפרד ולהשתחרר מאהוב. הימים קלים יותר. יש עיסוקים, לא צריכה לתהות היכן הוא,  היא מנקה את הבית, לפחות לא שותה, מנסה לא לבכות. כשמוצאת עצמה חושבת עליו, יודעת לצאת מזה (לעשות 180..), לא לחשוב שחושבת. אבל תחושה שקטה זו של נחת, נעלמת כשיורד הערב . הוא חודר לחלומות, משתלט על הקרביים, מציף כאב ועצב. הוא נספג בנשמה , שוחה בעיניה ליד מיטתה.
 
 אפשר לתרגם את הדימויים האחרונים לשתיית האלכוהול שמשתלטת בערב (גם כאן דומה שווינהאוס משוחחת עם אלכסנדר פן ועם "מחוף הערב נעקרת ספינת היום למרחקים" ב- 'סחרחרת' ) ומייצגת את דמותו. הוא שוחה בעיניה(eyes)   , יכול להישמע כ 'שוחה בקרח' (ice) ליד המיטה. כך גם- הוא 'טובע' בתוכה, כשהם באמבטיה תחת לילה כחול.
החלומות , הפנטזיות, הופכים מוחשיים וממשיים. נוכחותו ממלאת אותה.
ובבוקר- היא  מתעוררת לבד. ווינהאוס חוזרת על השורה בעצב מפוכח כשקולה מתרחק, ומותירה אותה כחוויה מרכזית ועצובה.
 
במוזיאון היהודי בלונדון נפתחה לאחרונה תערוכה לזכרה -  A Family Portrait . חפצים, מכתבים, פריטים אישיים שאספו המשפחה וחברים. בדיווח ה 'טלגראף' הבריטי על התערוכה נכתב- "תערוכה על זמרת הג'אז". בפוקס ניוז  אפשר היה למצוא את הנוסח - "גדלה להיות אחת מזמרות הסול הגדולות של בריטניה".

היא הייתה כמובן גם מזה וגם מזה. לצד היצירתיות המקורית שלה הרי שכזמרת, ווינהאוס הייתה קומבינציה ותערובת יוצאת דופן של הקרקע עליה התפתחה. אפשר למצוא בשירתה את הדי כל אלו המופיעים בפתק המוצג בתערוכה, בו כתבה כנערה רשימה של 25 שירים אהובים עליה. את הפיסוק, הדיוק והטיימינג של פרנק סינטרה ולואי ארמסטרונג, עם הנשמה של אלה פיצ'ג'רלד, ריי צ'ארלס, הפלטרס, נינה סימון וקרול קינג.


יום שלישי, 21 במאי 2013

Welcome To Japan



Welcome To Japan
The strokes

If we don't watch the sun
It will rise
If we don't take our time
It's not wise

Putting posters up
For your band (Hey, we're playing ... come by)
Now I'll tear them down
With my hand

I didn't want to notice
Didn't know the gun was loaded
Didn't really know this
What kind of asshole drives a Lotus?

Come here and go get with me
I wanna see you Wednesday
Come on, come on, come over
Take it off your shoulder
Come on and pull me over
We gotta get to work now
Sliding it off your shoulder
As we're falling over

Oh, welcome to Japan!
Scuba-dancing!
Touchdown!

I didn't want to notice
Didn't know the gun was loaded
Didn't really know this
What kind of asshole drives a Lotus?
I didn't want to bore you
Didn't wanna pick up your shit for ya
I've been ready to do this
I'll be there

Come here and go get with me
I wanna see you Wednesday
Come on, come on, come over
Take it off your shoulder
Come on and pull me over
We gotta get to work now
Sliding it off your shoulder
As we're falling over

You did it alone
You did it for fun
You did it for everyone who's on the run
You're not just a friend
You'll be born again
We'll be in this race until the very end
He lives on the phone
He cheats on his clone
You'll never believe me 'til you're on your own

Comes in once a month
And he never leaves
He said he is broken
Yet he lives free
Didn't wanna floor ya
I didn't wanna be there for ya
Didn't wanna warn ya
 I'll be there
------

 אם מוותרים על ניסיון הבנה כוללני של Welcome To Japan , אפשר להסתפק באפשרות לראותו כמתייחס ל- China Girl , גם אם הקשר נראה רופף ואנקדוטלי. זה האחרון, (או הראשון..) נולד בין בואי לאיגי פופ, אשר כתבו אותו יחד בתקופת ברלין של בואי, ונכלל באלבומו של פופ- Idiot



הרקע- התאהבות פופ בזוגתו של שחקן צרפתי, שהסתובבה באותה טירה בה הוקלט האלבום. פופ והגב' תקשרו ללא שפה משותפת. מעבר למאבק הכוחות, השפות השונות, או לשאלה המוסרית ולסוד, קיבל הטקסט משמעות של מפגש בין מערב למזרח, השתלטות מערבית וכו'..
מס' שנים מאוחר יותר רקח  בואי  את  הגירסא שלו וליווה אותה בקליפ מתקתק, באלבום שהפך אותו לכוכב מצעדים לזמן מה.  



ההקבלה האסוציאטיבית של WTJ לגרסת בואי, נובעת ממספר מאפיינים דומים בשני השירים:
שניהם בולטים  באלבומים שהם בחלקם (אצל בואי באופן מוצהר ובכל האלבום)   עם מאפייני דאנס מועדוניים של אמני רוק  (הסטרוקס , יש לומר, עושים זאת טוב ומעניין יותר) .  אצל בואי,  Let's Dance היה חלק מרוח של תקופה בה שלט הסגנון. אצל הסטרוקס זהו חלק ממבט פרספקטיבי מתרפק שרווח כיום, על אותה תקופה.
שניהם ספוגים אירוניה, מתייחסים לעצמם בקלילות, פארודיים בחלקם, הן בטקסט, הן באופן ההגשה.
בפזמון החוזר ב- CG חוזר בואי על  "ho,ho,ho,ho,ho..little china girl ", ובזה שמלווה את WTJ חוזר "ho,ho,ho.ho.ho..welcome to japan", כמעט באותו משקל, עם עוד כמv 'הו'.  אצל קסבלאנקס,  נוסף  אליו  מלמול- "סקובה-דאנסינג (ריקוד תחת המים?), טאצ'דאון", שניהם שייכים לתרבות יפנית.
בשני השירים מופיעים סמלים מזרחיים שעברו טרנספורמציה מערבית, בהיפוך משמעות קיטשי וכוחני (להבדיל כמובן, בין שני הסמלים במערב). . אצל בואי - Visions of swastikas in my head– הסוואסטיקה, סמל מרכזי בתרבות הההינדית והבודהיסטית, מסמל שפע, מזל, טוּב, עבר הטיה בהזזת 45 מעלות והורדת הנקודות שלו, כדי להפוך להיות צלב הקרס הנאצי (בואי כתב עם פופ את CG בתקופת ברלין כאמור). 
ב- WTJ בשורה שתהפוך ודאי לפופולרית ולמטבע לשון  -"What kind of asshole drives a lotus "- הלוטוס,  צמח מים,  מסמל במזרח  כוח אלוהי, יופי טוהר, חיי נצח, מוטבע כמותג מכונית ספורט בריטית יוקרתית.  התהייה בשיר אולי מעלה שאלה- מי זקוק לזה? שופוני? סתם כיף? או לחלופין, מי שלא רוצה שיבחינו בו (אולי כי נתפס בקלקלה כלשהי..), שלא  ינהג  בלוטוס. 
 אפשרי  שגם WTJ רומז לאפשרות של פיתוי ויחסים אסורים,  שלאחריהם מופיעה אשמה-  לא ידעתי שהאקדח טעון.. איזה אידיוט נוהג בלוטוס..וכו'. יהא אשר יהא מקור האשמה, הוא עומד מיד למול נאום מזכה/מרגיע בסגנון- 'בוא בוא, רוצה לראות אותך ביום רביעי, צריכים לעבוד עכשיו, תוריד את זה מעליך, עשית את זה לכיף..'
כפי ש Comedowne Machine כולו נפתח נפלא עם חריקת גיטרה ב- Tap Out , שלאחריה מקצב תופים/גיטרה/בס מהמם ושורות כמו- "מצאו את העיר שלנו מתחת למים, חייב לשים את היד על משהו חדש, אתה לא רוצה להיות בלי זה"' כך גם WTJ  נפתח  נהדר  אל מקצב אחר ועם השורות- "אם  אנחנו לא מביטים/שומרים על/אל השמש,היא תזרח, אם אנחנו לא לוקחים את הזמן, זה לא חכם".
Comedown machine הוא האלבום החמישי של הסטרוקס, והוא מבריק ומרגש.