'נחש בעשב' כתוב בלשון עבר בעיקרו, כמתאר תקופה, הוויה שהייתה. הוא סוקר אירועים, תהליכים ואפיונים לאורך זמן מסוים, החל מתפיסת הנחש בעשב, ועד לגלויה הנשלחת מלבנון, שניהם בידי האח, שכביכול שולט במציאות. יש בו עצב, כאב, כעס, אהבה למקום ולדמויות, געגוע, פרידה, התבגרות.
המשמעות שלו היא כמובן מעבר למקום ולזמן. בוודאי זו המתייחסת למעטפת הקיומית. כך הוא גם שיר פוליטי, עם מילות הסיום שלו, או שורות כמו – "שום אדמה לא תחזיר אהבה, שוב אלימות הצדיקה את עצמה, כוח נמשך לכוח, כוח נמשך לכוח".
ביום רביעי 13 בנובמבר, עטף חום כבד דחוס ומעיק, את הכל. שבוע של חום שאינו מרפה. יובש מדברי. הסתיו נעלם מזמן מעונות השנה כאן, והפך להמשכו של קיץ ארוך ומתיש. 'קיץ כל השנה נשמע לא רק דרומי, ולא שייך רק למקום בו עובר 'אוטובוס אחד ביום'. בנוסף, הטירוף השלטוני שובר שיאים כל יום, מפורר את המציאות ואת התודעה. החום והשיגעון מתערבבים באזעקות, מרחבים מוגנים, טילים וכיפת ברזל, בעיקר בדרום, אליו נשואות העיניים. 'לעץ הברזל אין ענפים, זהו שטח אש עוד משנות השבעים'.
הערב מביא אתו הקלה מסוימת בלהט. הכבישים ריקים יחסית. בדרום עדיין במקלטים. הצלילים המהפנטים של פתיח השיר ממלאים את החלל כדי ליצור אטמוספירה אחרת, מזככת. רגע של שפיות. אין מתאים ממנו לפתוח את ההופעה.
אחרי מספר שירים פונה אביב לקהל, בשמחה אפשר לומר- "אז הגעתם בסוף, לא היינו בטוחים" ומוסיף שהוא אחרי יומיים ללא שינה. "תראו את זה כתמיכה בתושב הדרום". צריך היה להיאמר- אז הגעת בסוף, לא היינו בטוחים.
תגובה 1:
קראתי את השורה על תושבי הדרום ומיהרתי לקרוא את התאריך. ראיתי שזה לא אקטואלי וזה טלטל אותי קצת. תמיד התייחסתי לשיר הזה כמו הביוגרפיה השירית שלו, לפחות של חלק מהילדות, קצת כמו 'כמה יוסי' של ברי או מקבילות אחרות. בקיצור חידשת לי הרבה. ואהבתי גם את הפן האישי בסוף. זה כל כך מתאים לו, להתמסר ולרגש ככה.
עומר
הוסף רשומת תגובה