חמדת
אבות II
מילים ולחן – ענבל פרלמוטר
מקץ אלפיים שנות גלות, שואה, תקווה
חלב חמוץ וגם דבש מר הארץ מניבה
משפחת שכול - שיגרת יום חול
ואיבה עתיקה שמכסה על הכל
בראש מורכן נמשיך לסבול
או שנצעק בקול גדול
אי אפשר לקנות גן עדן בדם.
שלושים שנה לאחר
הופעתו חמדת אבות 2 אקטואלי מתמיד. מעבר
למציאות של ימים אלו הוא מדייק גם בתיאור התהליך הארוך שהוביל אליהם.
שנים ארוכות, שנות
דור, של ראש מורכן ושל עיוורון.
השכול כשגרה, והבטחה
למלחמת נצח תוך כדי ׳ניהול הסכסוך׳ האינסופי, ותוכניות הכרעה למיניהן - כל אלו
מוצגים ומתקבלים בציבור בהכנעה או אף בהתלהבות, כברירת מחדל.
ב ׳הקלטות אחרונות׳
מופיע הניגוד בין שגרת יום חול למציאות כאוטית, גם בהקשר כביכול פרטני יותר -
ב ׳סיגריות לייט׳. טרגדיה מדממת ומזעזעת עטופה ביומיומיות, בדיון על שיר, ב 'לא
כתבו כלום בעיתון'. ה ׳לייט׳ מייצג את ניגודיות האווירה הקלילה אל מול הטרגי וההרסני.
'זה שיר דרעק' מקביל ל 'חרא של סיפור'.
׳אי אפשר לקנות גן עדן
בדם׳ - מופנה אל שוחרי המלחמות הלאומנים, אל השהידים ולמשיחיים הפונדמנטליסטים
ותומכיהם כאחד, לשילוב הדמים המאחד ביניהם במלחמת חורמה, ואולי בעיקר אל האזרחים הרדומים
או המתכחשים.
הקריאה של פרלמוטר - להתפכח,
להרים ראש ולצעוק בקול גדול, עדיין כאן.
חמדת אבות II
הוקלט במסגרת התכנית ׳שיר פרידה׳, לאחר רצח רבין, נובמבר 1995. זו ההקלטה היחידה שלו.
ענבל פרלמוטר – שירה וגיטרה, יפעת נץ – קולות, עדי רנרט – קלידים, עמוס הדני – גיטרה חשמלית, אלי מגן – קונטרבס, אילן סאלם – חליל, מאיר ישראל – תופים. עיבוד והפקה – עדי רנרט.
