אליה

מילים ולחן – מאיר בנאי

משקפיים כהים/ חול בשיער/ שקט פרוע/ במגרש מנגנים/ שני אנשים/ קצב קבוע/ עיר בלבן/ כמו סרט ישן/ ריח מתוק/ הוא בא מרחוק/ אליה/ הוא עולה לאיטו/ במדרגות/ היא לא פותחת/ הוא צועק, מבקש/ זרם של אש/ מה היא שומעת?/ עיר בלבן/ כמו סרט ישן/ ריח מתוק/ הוא בא מרחוק/ אליה/ ואותם משפטים/ זה מתחיל או זה נגמר, הווו/ רק עכשיו אין מחר/ קחי הכל או שום דבר, הווו/ מנעולים של דלתות/ מסתובבים/ או זאת הרוח?/ במיטה הגדולה/ הם שוב חבוקים/ עם אין סוף רקיע/ עיר בלבן/ כמו סרט ישן/ ריח מתוק/ הוא בא מרחוק/ אליה/ ואותם משפטים/ זה מתחיל או זה נגמר, הווו/ רק עכשיו, אין מחר/ קחי הכל או שום דבר, הווו/ ואותם משפטים/ זה מתחיל או זה נגמר, הווו/ רק עכשיו, אין מחר/ קחי הכל או שום דבר, הווו/ קחי הכל או שום דבר, כן/ קחי הכל או שום דבר, כן/ קחי הכל או שום דבר

'אליה' הוא מהשירים הגדולים של מאיר בנאי. לצד המקור ('לב סדוק') הוא מופיע גם בביצוע אקוסטי ובהופעות. 

הוא שייך לתמה אופיינית לבנאי – חיפוש אהבה, מקום, בית ושייכות. כאן (או אולי תמיד) בסיפור אהבה, שספק אם מתחיל (שוב) או נגמר. החיפוש הוא לרוב בתנועה, בדרך – 'רץ לבד אל תוך הלילה השחור../ מחפש את הכיוון, אני שוב ליד ביתך../ בואי נתחיל את המשחק מהתחלה' (מחפש את הכיוון). 'כבר שנים אני ברחובות נודד/ אל המנוחה אל הנחלה' (אל המנוחה). 'מסתובב בעיר הישנה../ אני מכיר כבר את דרכי/ הדרך לשער הרחמים' (שער הרחמים). 'אל המים אל הרוח אל האהבה/ אל הים ואל השמש אל היבשה/ רק הראה לי את הדרך מן האפילה/ זה אני עומד בחושך ולוחש תפילה' (והאור החוץ), 'תני לי יד תני לי מקום/ אצלך בעולם' (אצלך בעולם), 'טס לבד על העיר/ מחפש מסתור ואהבה/ טס לבד אל העיר/ לא מוצא מקום/ בלי אכזבה' (לבד). 

השיר נפרש 'כמו סרט ישן', מלווה את צעדי הגיבור, שמגיע מרחוק,  עבר בחוף כנראה, לדפוק על דלתה של אהובתו כדי להתאחד, לא ברור אם לאחר  פגיעה בעבר מצדו כלפיה וניסיון לזכות באמונה מחדש, או על רקע היסוסים שלה אם 'לקחת הכול'. הוא אקטיבי, נחוש, חד משמעי, מתעקש. הדמות שלה יותר מעורפלת, נעה בין סירוב להיענות. בנאי מתאר את הסיפור גם בהיבט אישי ייחודי אבל גם כסצנה שחוזרת בחיים ובכל מקום שוב ושוב.

תמת החזרה מופיעה גם ב'אהבה קצרה' – 'אבל זה סיפור נוסף/.. שוב למעגל/.. שוב מהתחלה/ דלת תפתח/ וכשאכנס, להיכן אני נכנס?'

סגנונית מתקיים לאורך השיר המתח בין השלווה הפסטורלית, האורבנית, הנגנים בכיכר, הקצב הקבוע, חול הים והעיר בלבן, דימוי הריח המתוק, לבין סערת הרגשות והיצרים שמגיעה בהמשך. הוא מופיע כבר בהתחלה באוקסימורון 'שקט פרוע',  ובהמשך בין החיבוק 'עם אין סוף רקיע',  לבין המנעולים המסתובבים, הרוח והמאבק והכעס של חוסר הוודאות והציפייה להחלטה.

עיבוד: משה לוי הפקה מוסיקלית: משה לוי, סיימון ויינשטוק, מאיר בנאי תופים: ז'אן פול זימבריס בס: יוסי פיין פסנתר וקלידים: משה לוי חליל פרסי: אמיר שהסאר כלי הקשה: זוהר פרסקו גיטרה אקוסטית וג'ימבה: מאיר בנאי צילום: דניאל חכים